מַה טּוֹב כִּי לַתְּשׁוּקוֹת שֶׁחַדְנוּ אֵין פּוֹתֵר

וְכִי אֶפְשָׁר לְהִתְנַכֵּר בָּעֲלָטוֹת.

כָּל בֶּן-אָדָם (כָּמוֹךָ!) הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר

מִמַּחְשַׁבְתִּי עָלָיו וְזוּלָתוֹ.

חַסְדֵי מָרוֹם הִשּׁוּנִי רֵעוּת בְּסוֹד כֹּחָהּ

לִקְרוֹעַ לוֹט וּסְגוֹר בְּשִׂפְתוֹתַי.

הַבַּיְתָה כִּי אָשׁוּב נִכְלָם מֵרֹב שִׂיחָה

יָדַעְתִּי כִּי הֶחְטִיאוּ רְמָזַי.

הַאִם אָשַׁמְתִּי בְּחָשְׁבִי כִּי גִנּוּנֵי מַלְכוּת

הֵם חֵלֶק כָּל בָּשָׂר בָּעֲנָוָה?

וּכְמוֹ תְּפִלַּת-עִלְּגִים. וּשְׂפַת-חִידוֹת. וְחוּט –

רַק חוּט בֵּין מַשְׂטֵמָה לְאַהֲבָה.

אַךְ הָאָדָם רוֹצֶה רַק שִׂיחַ-סוֹד שָׁפוּךְ.

רַק אֶת כֻּלִּי-כֻּלִּי – בְּלִי חֵבֶא וְגִמְגּוּם.

אַל תִּקְרְעוּ חַלּוֹן. קִרְעוּ יָמִים בַּפּוּךְ.

וְנָסוּ הַצְּלִילִים –

פֶּן יַשִּׂיגוּם.

כְּעֹנֶשׁ הַשָּׂטָן תִּפְשֶׂה בִּי חָכְמָתִי.

כְּלַעַג אֱלֹהִי בִּי הַיַּלְדוּת הֵנֵצָּה.

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי צוֹדֵק כָּל הָאוֹהֵב אוֹתִי

כְּצִדְקָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁיִּשְׂנְאֵנִי נֶצַח.