מִן הַדִּין הָיָה בְּעֶצֶם

שֶׁנִּהְיֶה מוּכָנִים בְּכָל רֶגַע

לַעֲקֹר מִן הַמָּלוֹן הַזֶּה –

מִן הַדִּין הָיָה

שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל אָרוּז עִמָּנוּ בְּמִזְוָדוֹת

כְּמִדַּת הָאֶפְשָׁר –

שֶׁיִּהְיֶה הַשֻּׁלְחָן פָּנוּי וְנָקִי

כְּמִדַּת הָאֶפְשָׁר

וְלֹא נַשְׁאִיר עָלָיו כָּל מִינֵי נְיָרוֹת

פְּזוּרִים בְּאִי־סֵדֶר

וּבְיִחוּד שֶׁלֹּא נְשַׁיֵּר חֲפָצִים בְּחַדְרֵי אֲחֵרִים

וְלֹא נִגְרֹם טִרְדָּה וְטֹרַח־יֶתֶר

לִשְׁכֵנֵינוּ וְלַבָּאִים לְרִשְׁתֵּנוּ בִּבְלִי־דַּעַת –

שֶׁנִּהְיֶה מוּכָנִים

בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה

וּכְשֶׁיָּבוֹא פְּקִיד הַהוֹצָאָה־לַפֹּעַל

לֹא נִהְיֶה מֻפְתָּעִים כָּל־עִקָּר

וְנוּכַל לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו כַּדָּת

עֲנוּבֵי־עֲנִיבָה, שְׂרוּכֵי־שְׂרוֹךְ

בִּמְנוּחַת־סֵבֶר וּמִתּוֹךְ כָּבוֹד־עַצְמִי –

שֶׁהֲרֵי בְּבוֹא צַו־הַפִּנּוּי

מִמֵּילָא לֹא תָּהְרֶה הַשָּׁהוּת נְתוּנָה

כִּי בִּבְעִיטָה אַחַת נֶאֱמָנָה

יָעִיפוּ אוֹתָנוּ מִכָּאן

לְחַיֵּי־עוֹלָם –