זֶה הַהֹוֶה

הַמְמַלְּאֵנוּ עַד לִבְלִי־הָכִיל

עַד לַחֲרוֹק כָּל חִשּׁוּקֵינוּ יַחַד

הַאָמְנָם לֹא יִהְיֶה כִּי אִם

עָבַר

סָפוּן בִּשְׁתֵּי תְּמוּנוֹת שֶׁל צַלָּמֵי־רְחוֹב –

עָבָר הַשָּׁב וְצָף אֶל סַף־הַזִּכָּרוֹן

לְעֵת מִשְׁתֵּה־הַתֵּה

בְּיוֹם שַׁבָּת אַחַר־הַצָּהֳרַיִם

אוֹ שָׂם רֶגַע מַחֲנָק לִגְרוֹנֵנוּ

עֲלֵי מִשְׁכַּב־דּוֹדִים

עֵת הַשָּׁעוֹן יִסֹּר בַּחֲשֵׁכָה

מָתוּן־מָתוּן

אֶת אַלּוֹנֵי הַזְּמָן?

הַאָמְנָם

לֹא יִהְיֶה כָּל זֶה

כִּי אִם מִקְסָם חוֹלֵף –

בָּצֵק

לָלוּשׁ מִמֶּנּוּ חֲמִשָּׁה־שִׁשָּׁה שִׁירִים

לְתִתָּם בַּסֵּפֶר וְלַחְתֹּם?

הֲיִטָּחֵן כָּל זֶה עַד־דַּק

לִהְיוֹתוֹ מְרַחֵף

כָּאֲבַק־כּוֹכָבִים

לֹא־נִרְאֶה

בֶּחָלָל?

1957