אֲנִי מְצַוֶּה לָךְ בָּזֶה

אֶת הַבַּיִת הַזֶּה

וְאֶת הַכִּירָה

וְאֶת הַמְּקֵרָה

וְאֶת הַמְּגֵרָה —

וְגַם אֶת כָּל כִּתְבֵי־הַיָּד

הַחֲתוּמִים בַּכַּד

לְנַחֲלָה לָעַד.

הִנְּנִי וְצִוִּיתִי לָךְ בָּזֶה

אֶת הַכֹּל —

אֶת כָּל אֲשֶׁר לִי בַּחַיִּים —

וְהָלַכְתִּי לָתוּר, הוֹזֶה

וְאֵין־עֹל,

אַחַר כָּל הַחַיִּים

אֲשֶׁר בִּי.

1964