אָנֹכִי הַגֶּפֶן הָאֲמִתִּית וְאָבִי הוּא הַכּוֹרֵם.

(יוחנן טו, 1)

כֶּרֶם הָיָה לְאָבִי

בְּבַעַל הָמוֹן נְטָעוֹ

וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ

וַיִּטָּעֵהוּ

— וַיְקַו

גֶּפֶן הָיִיתִי לְאָבִי

בְּכַרְמוֹ בְּבַעַל־הָמוֹן

טֻלַּלְתִּי גֻּשַּׁמְתִּי

שָׁרָשַׁי כָּפַנְתִּי

דָּלִיּוֹת שִׁלַּחְתִּי

רִבִּיתִי שָׂרִיגִים

סִעַפְתִּי לִי בַּדִּים

וְאֶשְׁכּוֹלוֹת כָּבְדוּ

וַעֲנָבַי מָלְאוּ

מְשּׂוֹשׂ־תִּירוֹשׁ

— כֹּל שֶׁקִּוָּה

עָשִׂיתִי

גֶּפֶן־אַדֶּרֶת הָיִיתִי

בְּכֶרֶם אָבִי

כִּי תִּפְאֶרֶת כּוֹרֵם גַּפְנוֹ

וְתִפְאֶרֶת גְּפָנִים כּוֹרְמָם

— וְדַם עֲנָבַי

דַּם בְּרִית

3.1.1990