הִרְגִינִי נָא הָרֹג

אֲבָל אֲנִי

אֵדַע יָדֹעַ

כִּי לֹא אוּכַל בִּכְלָל

לוֹמַר לָךְ כְּמוֹ

מָה הַדָּבָר הַזֶּה

הַכּוֹרְכֵנִי אַחֲרַיִךְ

הַכּוֹרְכֵנִי בָּךְ

הַכּוֹרְכֵנוּ יַחַד

הָאוֹסְרֵנוּ זֶה לָזוֹ

גַּם גּוּף גַּם נֶפֶשׁ

לִבְלִי הַתִּיר

וּמוֹסְרוֹתָיו רוֹצְעוֹת אוֹתָנוּ

שֶׁבִי

הִרְגִינִי הָרֹג

אֲבָל אֲנִי

נִבְצָר מִמֶּנִּי לְהָכִיל

אֶת הַדָּבָר הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה

אֶת הַמּוּזָר הַזֶּה וְהַתָּמוּהַּ

הַשּׁוֹפֵעַ מִמֶּנִּי אֵלַיִךְ

וְחוֹזֵר חֲלִילָה

הַחוֹזֵר וּמְפַרְנֵס אֶת הַבְּעֵרָה

שֶׁהִיא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ־יָמֵינוּ

זוֹ הָאֵשׁ הַלּוֹחֶכֶת

אֶת שְׁנֵינוּ יַחַד

בְּאֵין מְכַבֶּה

וּמְלוֹא הַבַּיִת חֻמָּה

וַעֲשָׁנָהּ

הִרְגִינִי נָא

אֲבָל אֲנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה

כִּי קָטֹנְתִּי מִכַּנּוֹת בְּשֵׁם

אֶת הַדָּבָר הַדִּבּוּקִי הַמִּדַּבֵּק הַזֶּה

הַמְדַבֵּק אוֹתָנוּ לִהְיוֹתֵנוּ אֲחָדִים

לִהְיוֹתֵנוּ גּוּף אֶחָד

דּוּ־רָאשִׁי חַד־סִטְרִי

אוֹ צֶמַח אֶחָד

דּוּ־מִינִי חַד–פְּסִיגִי

אֶת הַדָּבָר שֶׁבְּקַלּוּת־לָשׁוֹן כָּזוֹ

בְּבִטָּחוֹן חוֹגֵג כָּזֶה

וּבְתֹקֶף־הַכָּרָה

אַתְּ קוֹרֵאת לוֹ

אַהֲבָה

טבריה, מאי 1987