לאחר החלטת האו״מ ב־29 לנובמבר 1947

החלטת האו״מ להקים מחדש את מדינתו הריבונית של העם היהודי בחלק ממולדתו העתידה היא מפעל של צדק היסטורי המכפר חלקית לכל הפחות את המעוות ללא־דוגמא שנעשה לעם ישראל ברורנו ובדורות הקודמים זה למעלה מאלף ושמונה מאות שנה.

זהו נצחון מוסרי גדול של רעיון האומות המאוחדות —רעיון הקואפרציה הבינלאומית לחיזוק השלום, הצדק והשויון בעולם. העם היהודי יזכור בהכרת תודה את מאמציהן של שתי המעצמות האדירות — ארצות־הברית וברית־המועצות, וכמו כן של שאר המדינות הקטנות והגדולות שהביאו לידי כך. שיתוף הפעולה של אמריקה ורוסיה בפתרון בעיית ארץ־ישראל היא בשורה מעודדת לעם היהודי, ולכל אלה המאמינים באפשרות קואופרציה מתמדת של ארצות המזרח והמערב למען שלום בר־קיימא בעולם.

החלטת האו״מ על הקמת המדינה היהודית מטילה אחריות כבדה על הישוב והעם היהודי כולו. זוהי בעצם תביעה לכל, לגלות את הכוחות הכבירים — החמריים והרוחניים — הדרושים לבנין המדינה, לקליטת המוני עולים מאירופה, מארצות המזרח ומשאר הארצות, ולפיתוח האדמות הנשמות, לעיצוּב חברה יהודית עצמאית שתגלם את שלושת היעוּדים הגדולים של נביאי ישראל: אחוה אנושית, צדק סוציאלי ושלום בין העמים.

העם היהודי שלא נכנע ליאוש גם בשעות השחורות ביותר בתולדות חייו ולא איבד אף פעם את אמונו בעצמו ובמצפון האנושי — לא יאַכזב בשעה גדולה זו את ההזדמנות והאחריות ההיסטורית שניתנה לו. יהוּדה המחודשת תתפוס בכבוד את מקומה באומות המאוחדות כגורם של שלום, פריחה והתקדמות בארץ הקדושה, במזרח הקרוב ובעולם כולו.