בעקבות שיר־עם ביידיש

שר: לוליק בהצגה “איש חסיד היה” (1968)

"לְפֶלֶךְ מוֹגִילוֹב, פְּסִיק.

לָעִיר לָאדִי, פְּסִיק.

לָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ, רֶבּ שְׁנֵיאוּר־זַלְמָן –

נְקֻדָּה.

הִנְנִי לְהוֹדִיעְךָ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ,

שֶׁהַפַּרְנָסָה אֶצְלִי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן

הִיא לֹא כָּל כָּךְ אַי־אַי־אַי־אַי.

וְגַם הַבְּרִיאוּת אֶצְלִי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן,

גַּם הִיא לֹא כָּל כָּךְ אַי־אַי־אַי־אַי.

וְאִשְׁתִּי – הֲרֵי אַף פַּעַם לֹא הָיְתָה אַי־אַי־אַי־אַי.

וְאַתָּה הֲרֵי הָאַי־אַי־אַי־אַי!

עָזֹר נָא לִי, רַבִּי."

אִם הַמַּצָּב קָשֶׁה,

אִם הַמַּצָּב לֹא טוֹב –

נִכְתֹּב מִכְתָּב לָרַבִּי שֶׁ־

בְּפֶלֶךְ מוֹגִילוֹב.

עָבְרוּ שָׁנִים.

הִשְׁתַּנוּ הַזְּמַנִּים,

וּמַזָּלוֹ שֶׁל הֶחָסִיד הוּטַב

(כַּנִּרְאֶה בִּזְכוּת אוֹתוֹ הַמִּכְתָּב. )

וְעַכְשָׁו

הוּא יוֹשֵׁב בְּגַרְבַּיִם

בְּכֻרְסָה רְחָבָה שֶׁל בַּעַל בַּיִת

וְכוֹתֵב שׁוּב מִכְתָּב

לָרַבִּי.

"לְפֶלֶךְ מוֹגִילוֹב, פְּסִיק.

לָעִיר לָאדִי, פְּסִיק.

לָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ, רֶבּ שְׁנֵיאוּר־זַלְמָן –

נְקֻדָּה.

הִנְנִי לְהוֹדִיעְךָ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ,

שֶׁהַפַּרְנָסָה אֶצְלִי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן

הִיא קְצָת יוֹתֵר אַי־אַי־אַי־אַי־אַי.

וְגַם הַבְּרִיאוּת, בָּרוּךְ הַשֵּׁם,

גַּם הִיא הַרְבֵּה יוֹתֵר אַי־אַי־אַי־אַי־אַי.

וְאַרְבַּעַת הַיְּלָדִים שֶׁלִּי –

כָּל אֶחָד הוּא אַי־אַי־אַי־אַי־אַי.

וְאַתָּה הֲרֵי הָאַי־אַי־אַי־אַי־אַי!

תּוֹדָה לְךָ, רַבִּי."

אִם הַמַּצָּב קָשֶׁה,

אִם הַמַּצָּב לֹא טוֹב

נִכְתֹּב מִכְתָּב לָרַבִּי שֶׁ־

בְּפֶלֶךְ מוֹגִילוֹב.

אִם הַמַּצָּב הוּטַב,

אִם הַמַּצָּב כְּבָר טוֹב –

נוֹדֶה לָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ

בְּפֶלֶךְ מוֹגִילוֹב.

"עִקָּר שָׁכַחְתִּי, רַבִּי:

נִדְמֶה לִי שֶׁאִשְׁתִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן

הִיא כָּכָה, שׁוּב, אַי־אַי־אַי־אַי".

(רמז להריון נוסף.)