מתוך המחזמר “המלך ואני” מאת רודג’רס והמרשטיין

שרו רבקה רז ויוסי גרבר בהפקת “הקאמרי” (1987)

הִכַּרְנוּ רַק עַכְשָׁו.

עוֹד שְׁנֵינוּ נְבוֹכִים;

אַךְ מַשֶּׁהוּ בִּי הִתְעוֹרֵר

כְּשֶׁהָרִקּוּד הִתְחִיל.

כָּל גֶּבֶר וְאִשָּׁה

חוֹבְקִים כְּבָר זֶה אֶת זֹאת.

לָכֵן אוּלַי,

אוּלַי כְּדַאי

גַּם לָנוּ לְנַסּוֹת?

בּוֹא, נִרְקֹד. חֵת-שְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ.

נְרַחֵף כָּל הַלַּיְלָה עַד מָחָר.

בּוֹא, נִרְקֹד. חַת-שְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ.

כִּי הַלַּיְלָה אָרֹךְ, אַךְ גַּם קָצָר.

וְאוּלַי,

כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַלַּיְלָה לְקִצּוֹ –

עוֹד נִהְיֶה שְׁנֵינוּ יַחַד,

וְאוֹתִי יוּכַל הַשַּׁחַר

בֵּין זְרוֹעוֹת אַמִּיצוֹת לִמְצֹא?

בְּלֵילוֹת שֶׁכָּאֵלֶה

לִפְעָמִים קוֹרֶה גַּם פֶּלֶא.

בּוֹא, נִרְקֹד!

וְנִרְקֹד!

וְנִרְקֹד!