לוגו
אגרות ליצחק יעקב ווייסברג
מיקום ביצירה:
0%
דוד פרישמן
שם היצירה...
mנחלת הכלל [?]
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: עם עובד; תשס״ד 2004
תוויות:

א

.Варшава, 4 АпрЪля, 1883 г


אדוני!

בּעצת ידידי ה׳ א״י שפירא הנני כותב אליך, ואַתּה תשמע: השגותיך1 ב״המגיד״ נו׳ 15 קראתי, ואני טרם אָבין מה ראית על כּכה לשמור את עקבי, אחרי כּי בין תּבין גם אַתּה, כּי אַך ״כּדי שלא לבייש את מי שאין לו״ פּשפּשתּי במעשי ראַקאָווסקי, ומי יודע אם לא ילין אתּי גם הצדק. אַרבּע טענות ערכתּ לנגדי ובאיזו מהן (כּלומר, עפּי״ר או בּכולן) לא דקדקתּ ולא נתתּ את לבּך לדרוש היטב: א) בּת־קול. המלה הזאת ראויה היא, לפי דעתּי, לבוא תמיד בּלי ה״א הידיעה גם בּמקום שיש צורך לה״א הזאת, וסופר מהיר ידע תּמיד לכלכּל דבריו להנצל מן הפּורענית, וכן עשה גם המנוח מאפּו בּספּורו ״עיט צבוע״ ח״ר; – ״אין לקול בּת״. וכי יש בּת לעין, והלא יאמר העברי בּת עין? התמצא טעם בּדברי סופר שיכתּוב הבּת עין? אבל איך שיהיה: לעולם אי־אפשר ה״א הידיעה בּנסמך, ולא יעלה בּזכרוני גם דוגמא אחת מן הזרות אשר בּכתבי הקודש שנמצא ה״א כזאת בנסמך. ב) חצר. צדקתּ – אבל אחת הלא תודה לי, כּי רוב חצרות הולכין אחרי הנקבה, ולכן מן הראוי הוא, כי סופר נבחר כּראַקאָווסקי לא ישען אל היוצא מן הכּלל, ואם לפיקאָווסקי לא הווה מומא, לדידיה מומא הוא; ואַף גם זאת: לוא לא השגתּי על הדבר הזה, גם אָז לא היתה לי ע[גמת] נ[פש] יותר מדי, ובדיעבד כּשר. ג) זרוע. ראיותיך מן ויפזו זרועי וגו׳, וזרועי עמים ישפּטו וגו׳ – הטרם תּדע כי מלשון רבּים אין בּל ראיה, אחרי כּי בלשון הרבּים נשתּמש גם לזכר וגם לנקבה באופן אחד, ורוב הנקבות מחזיקות בכנף הזכר הזה? עיין תל״ע על אודות הדבר הזה;– אבל נמצא פעם אחת זרוע ל״ז: כּאסוף קציר קמה וזרועו שבּלים יקצור (ישעיהו), ואולם המבארים המדקדקים בּלשון הוכיחו מזה, כּי קציר הוא כמו קוצר, והפּ[ועל] יקצור מוסב על קציר, משום שלא מצאו דמיון לזרוע בּל״ז. ד) חפצי בידי יצליח. שלש שורות שלמות כּתבתּ, ואולם את ידך השיבות מקחת את התּנ״ך אל ידך, ולוא עיינתּ, כּי אָז מצאת שמקרא מלא הוא: וחפץ יהוה בּידו יצלח (ישעיהו) –. בּדבר יתר הפּרורין אשר אָמרתּ, כּי ממילא בטלי: לוא יהי כדבריך! אבל בּכל זאת הן לא למותר הוא אם ״בּכדי שלא לבייש" מצאתי און לי להעיר, כּי לא יתּכן לכתּוב “למדו דעת איש את אָחיו”, לא יתּכן לכתּוב ״קול מאת עלמה״, לא יתּכן לכתּוב ״ספר הלאה״, לא יתּכן לכתּוב ״היכל מאבנים“, לא יתּכן לכתּוב ״הבּאר הזה”, לא יתּכן לכתּוב ״שמתּי את המעטפה על ראשי" בּמובן: קבּלתּי את דת המושלמנים (והיא באמת טעות גדולה ולא מן הפּרורין!) ועוד ועוד – האם גדלו עוונותי מנשוא על הפּרורין האלה אשר בּיני ובינך מה הם?

ובעבור ספק־ספיקא של המלה חצר, שהיא נכונה גם בּכה וגם בּכה, מצאת ענין לענות בּו בּריש גלי?

אני לכשעצמי הנני מסתּפּק לדבּר אליך בּמכתּב פּרטי.

אמרי פיך יהיו לרצון לי אני העני ממעש2.

דוד פרישמאנן.

האדרעססא אלי: – – – או על־פּי האדרעססא שא האי״ש3.


*

(על המכתב הזה הוסיף שפּירא את הטורים האלה, האופיים מאד ליחס אחד מזקני הסופרים באותו זמן לפרישמאן הצעיר):


ידידי יקירי, חטאתי לפניך, כּי זה כמה לא הודעתּיך דבר מכּל אשר אתּי. ואולם האמינה לי, יקירי, כּי טרדות הזמן ודאגות הפּרנסה הקשות בּאמת כּקריעת ים צנוף צנפוני כּדור ואוהב טהר לב כּמוך יסלח לי על הדבר הזה.

וגם היום אודה ולא אבוש, אשר לולא הערתך על בּקרתו של פרישמאן, לא התעוררתּי לכתּוב אליך. פרישמאן זה ידידי הוא והוא עלם משכּיל ומלא בקורת כּרמון, אַך מה נעשה ומו״לינו אינם חפצים עוד לתת מקום לבקורת נאמנה. גם זה האיש פרישמאן כּתב בּקורת על העתּקת החלק הראשון מטאנקרעד ובעל ״המגיד״ לא רצה לקבּלה מפּני אימת הארי שבּחבורה. ואַתּה הגידה נא לי שאָהבה נפשי, האם נכון הדבר לעשותו? בּקרוב תּקרא את הבּקורת בּדפוס והיית אַתּה השופט בּין המבקר ובין המו״ל, כּי לבּך לב מבין ואַתּה יודע להלוך עם הבּקורת כּאשר הראית כחך בּעוד ״הבּוקר אור"4 חי.

לפרישמאן תוכל לענות על שמי, כּי הוא נוסע היום מזה ומכתּבך אליו לא ימצאנו.

מה תּאמר נפשך, יקירי, על העתּקת יהל״ל, אַף כּי אוהבו אַתּה כּמוני היום? לפי דעתּי, כּתב יהל״ל את העתּקתו בּספר ובטרם קראו אותה בּכתובים, שלחה על פּני חוץ, כּי לוא קרא יהל״ל מה שכּתב כּמונו היום, לא הוציא את מלאכתּו לאור. האמינה לי, ידידי, לוא שלח יהל״ל את העתּקתו אלי להדפּיסה ולא אל ידידו החכם צוקערמאן5, כּי אָז העירותי בּ״ס לכתבה שנית לפי רוח שפתנו וצר לי מאד על אשר חלל יהל״ל רגע פּעם אחת את שמו הטוב אשר עשה לו בּשנים האַחרונות על־ידי מאמריו בּמכ״ע אשר אָמרו כבוד לו.

בּי, יקירי, למסור בּטובך את המכתּב הרצוף בּזה לה׳ ריווען, כּי לא ידעתּי את אדרסתו, אַף כּי גם את כּתובתך לא ידעתּי ברור, בּכל זאת אדמה, כּי יגיעך מכתּבי גם בּלי שם הרחוב.

ואַתּה ידידי יקירי שלום ושמחתּ בּחג הבּע״ל.

כּחפץ ידידך ומוקירו בּתמים

אליעזר יצחק שפּירא.

ווארשא, י״ג ניסן, תרמ״ג.


ב

.Варшава, 22 АпрЪля, 1883 г

סופר מהיר ונבון דבר!

לא מהרתּי לענותך על מכתּבך בּמועדו, אחרי כּי לא קבּלתּי אותו מידך לידי, ואני ישבתי ימים אחדים בּלאָדז ואחר עד כּה, ולא חפצתּי להשבּית את משושי ולשוב אל רבצי ואל עסקי הספרות אשר כּמעט שעזבתּים, ואחי שמח בּחלקי ששכחתּי מעט קט את כּל הקהל הקדוש ואת כּל ״החברה הלבנה״ אשר הכעיסוני בהבליהם, מררוני בסכלותם, מיום ידעתּי לקרוא בשמם; ואולם יראתי לחכּות יותר מדי, פּן יהיה דבר עם לבבך לחשוב עלי תּועה, וקשר אַחוותנו הלא חדש מקרוב הוא, ואַתּה לא ידעתּ עוד אותי ואת עצלותי, ולכן יערב נא שיחי עליך היום, ודע לך, אדוני וידידי, כּי אהובים וחביבים היו עלי דבריך בּראותי, כּי לא בודד אני במועדי וכי רבּים אתּנו אשר יאזינו ואשר יבינו לכל הנעשה כּמוני, ואולי עוד יותר ממני, כּי יש אשר תּקצר נפשי פתאום ואתקצף ואקלל את הספרות בּסופריה ובעויליה גם יחד, וקול קורא בּלבּי: לפני מי אַתּה עומד ודורש את דרשותיך? לפני אנשים אשר יהל״לים ודאָליצקים וסמאָלענסקים ואר״זים וכנותהון הבינו להיות להם לאלהים ולשחק לפניהם? העיני אנשים כּאלה תּראינה נכוחות?…

התּשובה בּאגרת הפּתוחה בּ״המליץ״6 ערוכה אלי, כּדבריך, ואולם אני לא כתבתּי מעולם אל ״״המליץ״ ולא עלה על לבּי לקרוא שם את יהל״ל לעלות לעליה ולשמוע מפּי ברכת ״מי שבּרך״, וכפי אשר הודיעני רעי היקר שאַפּיראָ, כּבר כּתב אליך ויודיעך את כּל אשר עבר עלינו בּדבר הזה. השמן לב העם הזה, וכל הדבר אשר קדוש נאמר לו, לא נוכל עוד לגעת בּו, כּי קדוש הוא ואנחנו הטמאים, ואיש כּגאָרדאָן בעל ״המגיד״ ענה את רעי שאַפּיראָ על מכתּבו, לאמר: ״לכה״פּ מבין י״ל גאָרדאָן בּ״המליץ“7 כּכל אשר יבין פרישמאנן״, ובכן הוא שופט, והוא דין צדק ואני רשע, הוא המבין והיודע ואני אַך מלומד הנני לראות נגעים וכתמים בפני השמש, ומה אענה לאיש אשר כּזה? הלא הראיתי לו בּאצבּע שגיאות לאין מספּר כּתובות מפּנים ומאָחור על פּני דפּים אחדים, והוא, די לו במה שישיב כּי יל״ג הורה היתּר והכשיר, ולפי זה הקרקבן איננו קרקבן כּלל, והקוץ שתּחוב בּו איננו קוץ כּלל, ובבטול היש סגי ליה. דמיונו בּעיני כּהמוזשיק הרוסי העוזב את הכּפר ובא העירה, כּי שמועה שמע שיש בּעיר ״פינטאָגראַפיע״ (פאָטאגראַפיע) והוא חפץ לצוות את הפאָטאָגראַף לחקות לו את רשמי פניו; העירוֹני, בּשמעו את אלה, יעיר אָז אָזנו, כּי לא פּינטאָגראַפיאַ יאָמר לה, כּי אם פאָטאָגראַפיאַ, והמוזשיק ישים את עיניו על השלט אשר ממעל לפתח וקורא קריאת ארעי: Ф,o,т,o,г,р,а,ф~,~i,я. והולך לחבּר את האותיות ואומר: Ф и о יוצא פאָ, т и о יוצא טאָ וכו׳, ובכן– יקרא פתאום – הלא פּינטאָגראַפיאַ! כּהכּפרי הזה כן המה גם שופטינו וקוראינו: אחרי אשר בּאותיות בּולטות יראו להם את כּל ונוכחת, אחרי אשר על פּי עשר אצבּעותיהם ילכו וימנו את השגיאות, אַחרי אשר שאָזניהם שמעו, ועיניהם ראו את כּל המכּה הכּתובה בספר, והנה לפתע פּתאום כּשהם בּאים בּאַחרונה לעשות להם חשבּון כּולל, ימצאו כי פ, אָ, יוצא פינטאָ! – יהל״ל נקדש בּעיניהם, וכל העם עונה אחריהם בּשמעם את קול השופר: ״יהל״ל הוא האלהים! יהל״ל הוא האלהים! לשנה הבּאָה בּירושלים!” ויזוררו עד שבע פּעמים – ואיככה נדבּר אליהם למען תּפּקחנה עיניהם? איכה נצדיק ואיכה נרשיע ואיך יש לנו צדקה לזעוק אל מלך כּמוהו? הן נזבּח את תּועבת העברים לעיניהם ולא יסקלונו!…

אַף גם זאת, בּעברי על פּני יהל״ל ויהל״לותו מצאתי, שטעיתי בּו מאָז ועד היום, כּי חשבתּיו תּמיד לאיש נאמן רוח אשר אַך אולתּו וסכלותו ופחזותו הן הן עונותיו, ועתּה ראה זה מצאתי, כּי לבּו נשחת ואין בּו אמון רוח ויושר לב: על ספרו ״נס לגוים״ לא כתב שהוא אַך החלק הראשון בּלבד, וגם בהודעותיו בּמ״עתּים לא כתב, יען כּי אַך אַחרי בּצעו לבּו הולך, והוא יודע כּי לא יקן העם ״חלק ראשון״ אם לא יושם לפניו גם השני, ולדידי חזי לי כּי הוא ולא אחר כּתב את ההודעות ששלח בּיעקב והוא כתב ״יהל״ל המהולל" על עצמו. כּיוצא בזה ראיתי את מכתּביו אל ה׳ סאָקאָלאָוו, בּבואו ללקק את כּפּות ידיו ולצור עליו בּחלקת לשון ובשפתי חנף מפּנים ומאָחור, אחרי אשר נצב לו עד היום כּשונא בנפשו, ועתּה הוא בא אליו וצועק, הבה את אשתּי, הבה לי ריצנזיה טובה, כּי לא כּן בּאתי בצל קורתך; כּיוצא בזה כתב מאמר אל ״המגיד" (כּמדומה לי הוא בנו׳ 13) לתפּוש את ד״ג8 בּלבּו ולהראות לו כּי סופרו הוא, לגזול מאתּו את החנית אשר בּידו ולפתּותו לכתּוב בּקורת טובה; כּיוצא בזה פנה לו אל אב״ג הזקן וישלח לו את הספר ויכתּוב אליו אגב אורחא, כּי נמצא בּקיוב איש אחד שחפץ לתת כּסף להוצאת הבּ״א, כּי אָמר יהל״ל, אקנה נא את לב הזקן, אולי יוכל להועיל לי, ואב״ג הודיע את הדברים האלה לידידנו שאַפּירא ועם מכתּבו אָמר, כּי נודע לו שיהל״ל סבב אותו בכחש; כּיוצא בזה פנה לו יהל״ל אל סלאָנימסקי, כּי אָמר אכפּרה פניו, אולי יושיעני גם זה – אלה הן הנגלות לי, ומי יודע איפוא מה כתב אל בּערנפעלד9, אל יל״ג, אל ד״ג ואל שאר העוסקים בצרכי צבּור?…

בּשעה שבּא אלי מכתּבך כּבר נגמר אצלי מאמר גדול בּענין זה10 בּערך בּאָגען אחד, וכבר יצא מאושר ומקוים מיד הצענזור פּה, ואין אני יכול להזכּיר גם שגיאות אחדות בּשמך; אבל אל נא יפּול לבּך עליך, כּי רב אתּנו מאשר אתּך והשגיאות עומדות ורוקדות לעין הקורא. עצתך לספּח את המאמר הזה לקונטרסי ״תּהו ובהו״ נתקיימה טרם שנשמעה עוד על שפתיך, והחוברת כּבר עומדת על סף בּית הדפוס. מה דעתּך על קונטרסי ״תּהו ובהו" אשר קראת?

אם תּשוב לכתּוב אלי, הודיעני מה ענה אותך פרידבּערג11 על מכתּבך שהזכּרתּ אותו לפני, וכן יהיה נא עם לבבך להודיעני אם קראת את העתּקתי ״ידיעות הטבע״ חלק ג׳ וד׳ וה׳ (ועתּה גם ו׳ ז׳); ההעתּקה הזאת אשר נטל עלי בּעת הזאת להשלימה ולכלותה (עד כ״א חלקים) דורשת מאתּי את רובי עתּותי בּשעה שהנני חפשי ממסחרי, ואני לא שלחתי עוד עד היום כּל ספר וחצי ספר אל אחד המו״לים בּישראל לשמוע את משפּטם, כּי ידעתּי את תּנואָתם, ואולם המו״ל, ה׳ זאכּס, אשר שלם לי מחיר ההעתּקה בּכסף מלא (למפרע), הוא אומר לשלוח עתּה את החלקים הנדפּסים לכל מו״ל ומו״ל בּישראל, ואני הלא ידעתּי את אשר יעשה לי האָדון גאָרדאָן בּעל ״המגיד". הודיעני נא אם קראת את החלקים הנדפּסים ואשלח לך גם את החלק הששי הנדפּס בשבוע הזה ואַתּה תּראה ותשפּוט.

ידידותיך ואַחוותך חמודות לי מאד, והנני המוקיר אותך

דוד פרישמאנן12.

– – – או ע״ש שפּירא.

ווארשוין 7 מאי 1884.


ג


Warschaw, II,, 1883.


ידידי!

על מכתּבי מיום הששי שעבר לא עניתני עוד דבר ואני והזעטצער עומדים ומחכּים.

היום הנני שולח אליך שתּי חוברות ״ידיעות הטבע״. את החלק החמישי ואת החלק הששי, ובצאת השביעי אשלחהו אליך; ולפי שעה הנני מבקש מעמך לקרוא את הספרים ולכתּוב עליהם את דעתּך במ״ע ״המגיד“, כּי אָנכי לא אוכל להתרפּס לפני מו״ל מ״ע עברי לחנפהו ולשלוח אליו ספרים, ולרגלי הדבר הזה לא נזכּר שמי עוד עד היום במ״ע עברי, ואדוני ה׳ זאכּס תּובע ממני בפה ״הבה לי בּנים! הבה לי ריצנזיה למען אדע!״ והיה אם לא עכשו, אימתי, כּי עוד מעט ומחבּרתּי ״תּהו ובהו״ עם ״על הנס” יוצאת לאור, והמו״לים לא יוכלו עוד לדבּר בּי בּלי פניה צדדית. – בּדברך על אדות ההעתּקה ושמתּ אל לבּך כּי לא השפה היא העיקר, כּי אם הענין, והטיבות לדבּר על אדות התּועלת היוצאת לקהל העברים מספרים כּאלה וכו׳ וכו׳ – הנני מחכּה אל מענה פיך.

ה׳ דאָליצקי הנהו פה. עפּ״י איזו תחבּולה השיג את הבּאָגען הראשון של מחבּרתּי ״תּו״ב״ מבּיה״ד, ותּהי המבוכה ויבא לריב ריבו אל ידידנו שפּירא ויבטיחהו כּי יעשה עמי כּלה. את הבּאָגען ההוא שלח אל ״המליץ״ –

מוקירך פרישמאנן.


ד

.1883,Warschaw, 18, 6 S Mai


ידיד יקר!

בּאחד ממכתּביך לידידנו שאפּירא אָמרתּ, כּי נכון אַתּה לעמוד לימיני ולעזור לי בכל אשר תּוכל, ולכן ראה הנה אָנכי פונה אליך היום כּדבריך, ואני תקוה כּי יכל תּוכל וגם עשה תעשה:

בּ״המליץ״ בּעלים האחרונים ראיתי כּי חמת אר״ז עוד לא שככה ועוד כּימי קדם הוא נותן עצות ומשמיע זאַקאָנים ומודיע אוסטאווים לכל איש ואיש, ומעשים כּאלה כעשן הם לעיני ותחתּי ארגז, ואני בּיראי כּי במחבּרתּי ״תּהו ובהו״ לא צלח חפצי בּידי לשרש את הרעה הזאת ולבער אותה בּער היטב, לכן אָמרתּי לכתּוב את הדברים אשר תּקרא אותם מעל״ד, וידוע אדע נאמנה, כּי הדברים האלה לא ישובו ריקם ולא יחטיאו את המטרה. אבל הזאקאָן אומר, ואגב כּל המדפּיסים וכל איש זעטצער, כּי לא יקוּבּלוּ דברים לדפוס בּלתּי אם בּתת עליהם יד הצענזאָר את האימפּרימטור, ולכן הנני שולח אליך את הדברים ונפשי בבקשתי כּי תעשה את כּל אשר בּיכלתּך ואת כּל המוטל עליך לעשות למען אשר ירשום הצענזאָר בּעטו את אותותיו על פּני הדברים, לא בתור הוספה, כּי אם בּתור השמטה אשר נשמטה עפּ״י מקרה, למען אוכל להביא את הדברים בּגוף המחבּרת פּנימה בּמקום הראוי להם; ואולם הראני נא אות לטובה ומהר והחש מעשיך, כּי הזעטצער עומד ומחכּה, ואם יכבּיד הצענזאָר את לבּו לבלתּי תת את אותותיו בּלתּי אם על ידי הקאָמיטעט אשר לבקרת, אָז יהיה נא עם לבבך להודיעני בּיום קבּלך את המכתּב, כּי נתן יתּן הצענזאָר, ואַראה את דבריך להמדפּיס, ועשה הזעטצער את מלאכתּו עפּ״י העתּקה שניה אשר אתּן לו, עד שוב הגליון מיד הצענזאָר או מיד הקאָמיטעט, ולא תשבּות המלאכה. ראה הנה בקשתּיך, ואַתּה תשמע ועשית כּדבריך.

את מכתּבך עם הגהותיך קבּלתי, והנני נותן לך בזה את תּודתי על עמלך שעמלתּ בּי להטפל בּנבלתי, והיה לבבך זה אלי גם בּימים יבאו. אבל על דבר אחד אָעיר את אָזנך והיה לך לקנה מדה למוד על פּיו את מעשי ידי בּדבר השפה וטהרת הקדש. אָנכי לכשעצמי אינני מן הבּיבּליסטים ואינני מן הפּוריסטים וימים טובים היו לי זה שנים אחדות ותהי גם להפך, כּי בכל מאמצי כחי דרשתּי גרמניזמים ועמלתּי לכתּוב בּרוח שפת אַשכּנז, עד שעמדה בידי לכתּוב בּסגנון זר לשפת עבר, כּאשר ימצא הקורא את ספּורי ״בּיום הכפּורים״ או את ראשית מאמרי ״ממסתּרי ספרותנו“, ורבּים ממיודעי אשר ידעו כּי עברי אָנכי וכי אמון הייתי על בּרכּי העברית הצחה ונהירין לי שביליה מאד, המה ראו כן תּמהו ולא ידעו את אשר היה לי ויקראו עלי את הקריאה ״היודע את רבּונו ומתכּון למרד בּו!״, ואני עמדתּי במרדי ולא עוד, אלא שחפצתּי לכתוב הקדמה לספּורי הנ״ל ולהעיר את אָזני הקורא על שפתי ולהוכיח כּי אַך ורק סגנון כּזה יאה לספּורים ולא סגנון אַחר. את חטאי אלה אני מזכּיר היום, כּי רוח הוא בּאנוש, והיה לך לאות כּי בכל מה שכּתבתּי בּסגנון אַשכּנזי לא תמצא כל משגה כּנגד דקדוק הלשון ואַך כּנגד שמושה, עד שבּא י״ל גאָרדאָן ובאחד ממכתּביו שחרני מוסר ודבריו ירדו אל תּוך לבּי ואעזב את דרכּי ואחדל ללכת בּשרירות לבּי ואָשוב אל חיק העברית כמקדם, ואולם לא על נקלה שבתּי להכּנס ולבוא בחצרותיה, יען ״כּיון דאדחא–אדחא״, ולכן עוד בּכבדות אתנהל בּחלק השלישי מהעתּקותי, וגם בּחלק הרביעי ימצא המבין כּי לפעמים עוד צרו צעדי, ואולם הנני יודע אל נכון, כּי בהגישי אליך את החלק החמישי ואת הששי, ומצאו חן בּעיניך מאד. – רוב הטעיות אשר מצאת, טעיות הדפוס הן, ואני וכסאי נקי, כּמו ״יסופו״, מעתּה כּל שהוא״ ועוד; אחדות מהן ראויות הן בּאמת לתקון, ואני לא אָשוב עוד לכסלה, כּמו ״רעיון בּריא” ״ומה פלא״ (אם כּי האמנתּי כּי לה״כּ היא: ומה אות.); אחדות מהן אינן טעיות, ואני לא אסכּים עמך, וכאָז וכעתּה אָשוב לכתּב כּמוהן – בּדבר הנקודות החסרות, כּמעט לא תאמין לי, בּאמור אליך כּי הן דכּאוני החלי ואני נקטותי בפני כּל היום, כּי נפלתּי בידי איש כּהמדפּיס גאָלדמאַנן; ואולם בּכלות הדפּסת החלק הרביעי לא חפצתּי לתת להמו״ל את החמישי עד אם יבטיחני כּי לא יוסיף לענות נפשי בסבלות גאָלדמאַנן, ובעיניך תּראה את החמישי והששי והשביעי היוצאים מדפוסו של גינז, והם יפים וכלולים וגם לא יחסרו נקודות. – בּעוד ימים אחדים אשלח אליך את החלקים החדשים, ואַתּה תשמיע בּטובך את משפּטם בּגלוי, כּחפץ המו״ל ה׳ זאכּס, כּי ראוי הוא ספר ״ידיעות הטבע" להתודע ולהגלות, ובפרט כּי גם ההעתּקה לא רעה היא – ואַף גם זאת לך לדעת, כּי הספרים האלה נכתּבים תּחת ידי בחפּזון ובמהירות, וכמעט לא אָשים עליהם לב לתקנם, ולא אעמול בּם יותר מדי.

ידידך מוקירך דוד פרישמאנן.


ה


.Warschau 25 Mai (6 S. Juni) 1883

ווייסבּערג יקירי!

רבּים צרים קמו עלי ומאָחור ומקדם צררוני, ויגדרו דרכּי ומכתּבים כּתבו אל מו״לינו הקדושים והטהורים על אדותי, ואני אָנוס אָנכי אָנוס לעצור בּמלים; וגם הבּהמה הזקנה אשר פּה המכונה חז״ס עוללה לנפשי, כּי בעצם ידו נתן לי חז״ס את הספר החדש של דאָליצקי13 ויבקשני לכתּוב על אדותיו, ואחרי כתבי נחם, ואך לקוט לקט ממאמרי גרגירים אחדים וישימם לפני קוראיו בּשמו – בּעת רעה כּזאת יקרים ואהובים לי אוהבי על אחת שבע, ולכן אחזיק בּך ולא ארפּך.

גליון ״המגיד״, אשר שם מאמרך הקצוץ והרצוץ14, ישלח אליך היום מאת ידידנו שאַפּיראָ – יהי אלהיו עמו – האיש הזה איננו עוד ״לומפּ", ואני אהב אותו נדבה.

המאמר ״תּהו ובהו״ נגמר היום בּדפוס, וגם עמודים אחדים ממאמרי ״על הנס״ נגמרו אתּו, ובעוד ימים אחדים תּשלם כּל המלאכה, אָכן בּין כּה וכה, ושאַפּיראָ יקח היום או מחר עשרה עקזעמפּלאַרים לשלוח אותם לקיוב אל יד הצענזאָר להשיג משם את ההרשאה האחרונה, ולכן אָעיר עתּה את אָזנך ואבקשך לעמוד על המשמר, למען לא ימשכו ימים רבּים עד אשר ישיב הצענזאָר את ההרשאה להמדפּיס פּה, ובשובה הנה, יהיו שני המאמרים לאחדים לבא יחד בחוברת, ואָז אמהר לשלוח אליך עקזעמפּלאַרים אחדים. יוכל היות, ידידי, כי ההשמטה ממאמרי תּו״ב איננה מתאמת עם הנדפּס במלים אחדות, יען כי ההשמטה הזאת נכתּבה ונדפּסה שנית עפּ״י זכרוני לבד, וכל העתקה לא היתה לנגד עיני, ואולם נקיה וטהורה היא ההשמטה מכּל דפי ומכּל אשר נגד חקי הצענזור, ולכן אקוה כּי תדע לסבּב את פּני הדבר לטוב לכלנו, אם ראה תראה, כּי הצענזאָר יהרהר אחרי הדבר הזה, כּי כל הדברים ההם דברים פּשוטים הם, שאינם מעלים ולא כלום, ואין כּל הבדל בין מלה זו או מלה אחרת. אבל אני לכשעצמי לא אאמין כי הצענזאָר ישים לב לדבר כּזה, ושלום.

בּר־נש בּ״המגיד“, כּמדומה לי, הוא שטיינבּערג15, כּי מי יוכל ומי ידבּר דברים כּמתלהמים כּאלה נגד יל״ג, אם לא הוא? וממי יקבּל בּעל ״המגיד” מאמר כּזה, אם לא מן הצענזאָר שטיינבּערג בּווילנא אשר ירא הוא את פּניו ומן המלומד שטיינבּערג אשר יאמין לו ד״ג על אמונתו? – אבל מאמין אני כּי גם אַתּה ידעתּ כּמני, עד כּמה לגלג המלגלג ש״ב הלזה בּמאמרו זה, ועד כּמה חטא כנגד האמת! הלא שמתּ לבּך אל דברי יל״ג ועיינתּ בּעיון, וגם אל דברי ש״ב הלא שמתּ לב, לראות כּי אַך תּואנה הוא מבקש להנקם נקמת חותנו16. אָכן שניהם ישא רוח! גם שניהם לא צדקו, ומדה כנגד מדה היא.

אם תּחפּוץ להיטיב עמי ועם המו״ל ה׳ זאכּס ולכתּוב מאמר על אדות העתּקותי, כּאשר אָמרתּ, אָז טוב לך לדעת, כּי שתּי החוברות הראשונות לא מידי העתּקו, כּי אם מידי ה׳ רודערמאנן17, ואַך כּאשר רננו אחרי ההעתּקה ההיא יותר מדי, שם המו״ל את המלאכה עלי. גם הח׳ השביעי כּבר נגמר בּדפוס, ואולם לא ראתהו עוד עיני, ואַתּה תּוכל לכתּוב גם בּטרם תּשיגהו. על שאלתך אם עליך לדבּר על החלקים כּלם או אַך על האַחרונים, אענך, כּי מן הנכון הוא לדבּר אַך על האחרונים יען כּי חדשים הם, ואַך הם הסבּה הגורמת לכתיבה ההיא, ואולם הסופר הטוב יודע לערב שמחה בשמחה ולהזכּיר גם את הראשונים בּדרך העברה, ולא עוד אלא שמזכּירים גם את הבּאים אַחריהם עד כ״א חלקים, אשר בל״ס לא יפּלו מן הראשונים וכו׳ וכו׳ ואם פּקח שמעון, מוסיף עוד נפך מדליה כּנהוג – אָכן כּל הדברים האלה אינם מן העקר ואַך הדבר האחד יהיה לך לראש פּנה, לדבּר על אדות ידיעת הטבע בכלל לב״י, ועל התּועלת היוצאת מהעתּקות כּאלה לאלה שאינם יודעים שפה זרה בּלתּי אם עברית לבד, ובפרט ספרי בּערנשטיין, אשר לא בידיעותיו עשה לו את השם הגדול, כּי אם בּסגנונו אשר אין דומה לו, כּי הוא הראשון (וגם האַחרון) אשר הוריד את ידיעות הטבע מעל עבי שחקים ויתּן להם מהלכים בּין ההמון, ובארץ אַשכּנז נראה עגלון יושב על כּר העגלה ובידו – בּערנשטיין, לקרא בו18. גם ידידי סאָקאָלאָוו קבּל מה' זאכּס את העקז׳, ולפי דבריו נכון הוא לכתּב על אדותיהם בּשבוע הבּא; אָכן לא אוכל לקות, כּי סאָקאָלאָוו ישים לב גם אל שפת ההעתּקה, כּי ענין כּזה איננו נתּן לו לענות בּו.

לפי דברי ידידנו שאפּיראָ, נכון הוא לכתּב אליך בּיום שלחו את עשרת העקזעמפּלארים לקיוב.

היום או מחר אָנכי נוסע מזה עירה לאָדז לשבת שם ימים אחדים. והיה אם יש את נפשך לתת שמחה בלבּי ענני נא תּומ״י עפּ״י האדרעססא – – – כּי שם בּיתי, ואודך מקרב לבּי, וביום שובי הנה אָשוב ואכתּב אליך.

גם את מאמר או״ר19 ומאמר יהל״ל קראתי ב״המגיד". בּשעה שקרא ה׳ צוקקערמאן את מאמרו זה של יהל״ל נענע בּראשו ואָמר ״פּלוסוף הוא! פּלוסוף! ידע נא פרישמאנקע עתּה, מי בּעל דברו, ואת מי נועז לדבּר בּשער!״. את הדברים האלה ספּרו לי, ואני מה אוכל להשיבך? לא ראיתי מימי בּערות גדולה מבּערותו של יהל״ל אשר שם בּמאמר ההוא, ולו ידעתּי כּי יש מו״ל מאסף דברי, כּי אָז הראיתי לעין כּל כּי ישנם דברים רבּים בּמאמר הזה אשר יהל״ל בּעצמו לא יבינם כּלל, ואַך גנובים הם אתּו מאחד הספרים, ולו הבינם כּי אָז לא גנבם, אַחרי כּי עומדים הם וטוענים כּנגדו –

השקר מתגבּר מיום אל יום, אחיזת־העינים עומדת בּראש הומיות, פּטפּוטי מלים וגבּוב דברים לוקחים מקום בּראש, ועמנו עם החמור החכם והנבון עומד ומביט ומקשיב ופוער את פּיו ומאמין בּאמונה שלמה, כּי מלאכי מרום עומדים ודורשים לפניו – הה אל אלהים אדירים, עד מתי עוד? העת הנוכחת היא בעיני כּעתּו של ש״צ, והמלים הריקות ״עם״, ״לאומיות״ וכדומה לא אדע מה פירושם, והמה בעיני כּהמלים ״כּתר“, ״חכמה״, ״בּינה”, ״סיומא דגופא“, ״חבּור הפּרצופים” וכדומה – האם לא הצחוק הוא לשמוע את אשר קרני זה ימים אחדים בּדבּרי עם אחד הרבּנים? רב אחד מופלג העוסק כל יוּמיו בּישוּבה של תּורה, ואשר זה כל עולמו ועולם אחר לא ידע, הרב הזה שאל את פּי ״מה זאת ״לאומיות״?״, בּתתּי לו לקרוא פטפּוטים אחדים אשר בּאחד מה״ע. הוי שמיר ושית! רב בּישראל לא ידע מה זאת ״לאומיות״, רב שהוא הוא הלאומי האמתּי, ואנשים כּסמאָלענסקין ויהל״ל ודאָליצקי ושקרנים אחרים, הם בּוראים ועושים ״לאומיות" – היש קץ לרעה כזאת? מי יתּן לי מקום במ״ע, מי יתּן לי רשות לדבּר, חי ראשי אם שקטתּי ואם נחתּי רגע עד אם הבין המון הקוראים, מה ״הגדולים״ ההם שואלים מאתּם. הלא תראה אם יקרך דברי אם לא: ימים רבּים לא ימשכו, ורבּים מן היהודים יתנצרו ויצאו ויהיו לעם אַחר, באַשמת הנבלים ההם, ולא עוד אלא שהנבלים ההם יתלבּשו פתאום בּטלית גנובה ובקדושה ובטהרה יענו ויאמרו: ידינו לא שפכו את הדם! ויתגוללו על נקיים ותמימים, שלפי דעתּם הם הם המניאים, ויחלו שנית לדרש דרשות בק״ן טעמים להראות, כּי לו לא היו המניאים, כּי אָז בא ישראל אל נחלתו ולא היתה הרעה – יהי כן אלהיהם עמם!

הנני ההוגה בך

דוד פרישמאנן.

התכתוב אלי? אחכה.


ו

Warschau 18/25 Juni 1883.


אוהב נאמן!

חמתי על הארץ ומלואה, על האלהים ואנשים, ובפרט בּווארשויא חרה אפּי על חללה קודש, ואת היום הקדוש הזה לא תחוג! השמעתּ איך עשתה ווארשויא נבלה? שמע ורגזה גם בּטנך! בּעצם היום הזה וספרי (של נעליך מעל רגליך!) ״תּהו ובהו" יצא אור, והנה עולם כּמנהגו נוהג וזאת ווארשויא כּמנהגה נוהגת והדגלים לא ירחפו על פּני הבּתּים, ובאורים לא יכבּדו את היום! האם לא נבלה היא? אני חשבתּי תמיד למשפּט, כּי ביום צאת ספרי לאור ישתּנו ספרי בראשית, השמש בּווארשויא תּדם, ונהר הווייכּסיל יבּקע ומימיו יתיצבו כמו נד נוזלים, האנשים ילבּשו מחלצות, העיר תּעד עדיה, ובבוקר השכּם יבואו שרים אחרי נוגנים להעיר אותי משנתי ולקדם פּני בּזמירות; ומה קצי כּי יחלתּי? בּעד חלון בּיתי נשקפתּי ואראה כּי גשם יהיה על הארץ, האנשים המתהלכים בּרחוב גענשיא ינסרו גלגל חמה בּרקיע ושמחים כּי ימצאו שלל, ואלי העני ממעש לא ישיתו לב, השמש אויבתּי מאָז תּשית נוספות על פּצעי חנם ולא תצא היום מנרתּיקה, וגם יאַנאָווא, האשה הזקנה המשרתת את פּני, קשר קשרה עלי היום וכוס הקאפפע אשר הכינה לי כוס תּמרורים היא ולא תטעם לחכּי, ובעשותי עתּה חשבּונות רבּים על אודות ההוצאות וההכנסות אשר לי, אמצא כּי לא הטיבותי לעשות להוציא כסף על ספר כּזה אשר לנצח לא יושב אלי…

אבל הדאגות לה׳ עושה שמים וארץ, ואני ואַתּה נקיים! היום השגתּי עקזמפּלרים אחדים מספרי ״תּהו ובהו״, ואמהר אפוא לשלוח אליך עקזמפּלר אחד, ואַתּה שים עינך בּו ואת אשר תּראה תּגיד לי – בּין השגיאות כּנגד הלשון המובאות בּמאמרי ״על הנס״, אמצא עתה פסוקים אחדים אשר רוחי אינה נוחה מהם.

ידידנו שאפּירא כּבר לקח דברים עם בּעל המגיד ויאמר אליו עם הספר, כּי נכון ווייסבּרג לכתּוב בּקרת על המחבּרת ״תּהו ובהו״ – ולכן דע לך את אשר לפניך ועשה את אשר נטל עליך לעשות, כּי יתום קטן הוא ספרי זה, גם אָב גם אם אין לו, ואם עיניך בּראשך הלא תראה כּי לא חפצו הנבלים המו״לים לקבּל גם ״מודעה״ על אדותיו, ואם כּכה הם עושים לי, ואם גם מבקרינו לא ידבּרו דבר ולא ישמיעו משפּטו, הלא אָז לא יביא הספר את התּועלת אשר למענה נוצר וגם על הכּסף אשר הוציא שאפּירא צר לי מאד, כּי לא עשיר האיש. כּתב נא כּאשר עם לבבך (אַחת היא לנו אם תּחתום את שמך מפורש ואם לא20, כּי אַתּה הלא הבינות לרעי מאָז ובין תּבין גם אשר לפניך, והיה אחרי כתבך נכון גם סאָקאָלאָוו ידידי לכתּוב את דבריו, ושמע העם את הקול מדבּר אליו, ונפקחו עיניו וגם אָזניו תּקשבנה ובאתהו טובה. – אל בּעל המגיד כּתבו מפּה, כּי בספרי זה חרפתּיו וגדפתּיו, ולכן אָמר ד״ג בּראשונה לבלתּי קבּל מודעה על אדות הספר הזה, ואולם כּפי הנראה במכתּבו אל ידידנו אי״ש תּבוא המודעה בּהגליון הבּא, וגם אני הולך לכתּוב אליו היום ואשלח אליו את מחבּרתּי למנחה, למען אשר ידע כי כזבו לו, ושלום אמת יהיה בינינו21. – ידידי! בּלי״ס סרתּ אל בּית הצענזאָר ובקשתּ אותו למהר לשלוח הנה את ההרשאָה האחרונה כּאשר בּקשתּיך.

מי הגיד לך כּי אני כתבתּי את הבּקרת חסרת הטעם אשר בּהצפירה על דבר הס׳ ״שבט סופר"? אָכן אמת נכון הדבר, כּי אני כתבתּי מאמר גדול על אדותיו, והמאמר הזה היה לעיני בעלי הצפירה וחז״ס השתּמש בּו להוציא ממנו ציטאטים אחדים, ואולם הדברים בהצפירה22 ידי חז״ס כּתבו אותם ואני שלחתּי את דברי לבעל המגיד. אבל גם המגיד ידע את אשר לפניו, ובשאול שאפּירא את פּיו לדעה מה יעשה בּמאמרי ענה אותו כּי לא קבּל ממני דבר ודוד וכסאו נקי – יהי כן אלהיו עמו ויעל!

גם ע״ד בּקרתּך על העתּקתי אוכיח את דרכּך על פּניך. מי בּקש מידך לדבּר אלי או עלי רכּות?23. מדוע תּאמר, כּי דבּרתּ את דבריך בּלשון של זהירות לבלתּי פגוע חלילה בכבודי, הלזה יקרא איש אמת, הלזאת נקרא בקרת שאין בּה משוא פנים? הלואי כתבתּ אתּה, ואני הייתי מבקרך! אַחוותנו הפּרטית ומעשינו הגלוים בּספרות, אין לה ולהם כּל מגע ומשא, ומעשיך אלה עדים נאמנים הם לי כּי לא ידעתּני עוד ולא ידעתּ כּי מעשים כּאלה ימלאו את לבּי מרורות ולא אוכל עוד לשאת פּנים אליך. ידיד נאמן היה לי פה בּווארשויא, טריוואָש שמו24, וספר25 היה לידידי אשר נתן אותו על ידי לבקרהו26 ואַתּה אם קראת הלא ידעתּ כי לא דבּרתּי רכּות, והקורא מן החוץ בּלי״ס יאמין כּי שונא אָנכי לסופר הזה מתּמול שלשום, אבל גם ידידי זה בראותו כי לא אדע חונף, לא נהפך לי לאויב, ונהפוך הוא, למן היום ההוא ומעלה ירומם שמי על לשונו ואהיה אצלו שעשועים. – ידידי! מהיום הזה והלאָה לא תוסיף עוד לעשות כּמעשים האלה, אם תּחפּוץ בּאַהבתי, כּי מי יודע אם לימים יבואו אוסיף סלוח לך ואם לא אַשחית בּעבור הפּשע.

את ידידך בּרוק27 לא אדע, ואני לא הסכּנתּי לחזור על הפּתחים ולהשליך יהבי ואהבתי על איש זר לי, ובפרט קשה עלי מעודי כריתת בּרית, ולא על נקלה אקנה לי אוהבים. גם אל ידידך בּרי״ל28 לא אשלח עקזמפּלר מספרי, מיד אל יד, כּי איש זר הוא לי, והמעט אשר ידעתּי ממנו לא מצא חן בּעיני. העת הזאת היא עת רעה לי מאד ובשבע עינים אַבּיט על כּל איש זר לי (אתמול כּמעט גנבו מאתּי את מורה־השעות אשר לי), ואַחוותי איננה אבר מדולדל אשר אשליך אותו לכלבים, וכל הצרות אשר סוב סבּוני מעודי ועד היום הזה, מידי אוהבי ולא מידי אויבי היו לי, ועל כּן לא בחפּזון אָבור לי את רעי, וכלל גדול הוא לי, לבור את אוהבי מרב טובה ולא בעת רעה. אם תּחפּוץ לשלוח לה׳ בּרי״ל עקזמפּלר אחד, שלח, אַך שמי לא יקרא עליו.

ומה החלום אשר חלמתּ על אדות ״העברי"?29. הממנו יצא משפּטי? מפונק אָנכי מעודי ולא ארד שמה. – האם חפצתּ כּי גם הוא יהיה לי לאוהב?

ידידי! עוד הפּעם הנני אומר אליך כּי לא בקשתּי רעות בּאופן כּזה ולא החזרתּי על הפּתחים לבקשנה ולא כפיתי אותה כגיגית על כּל הקרב אלי. שאפּירא יוכל להעיד עלי, כּי חק שמתּי לי לבלתּי הציג אותי לפני איש, סופר או מחבּר, עד אם אמרי לו כּי חפצי הוא להתיצב לפניו. מעט ורעים הם ימי חיי, ומעט הם ידידי אשר רכשתּי לי בזעת אפּים, ובראשי אצבּעות אמנה מספּר להם כּי סך הכּל עולה למספּר שמנה וחצי. שמנה וחצי! החצי הזה הוא נער בּן שבע עשרה שנה אשר בּבוא יומו יהיה לכבוד ולתפארת, ושמונת הנותרים הם, חמשה אנשים ושתּי נשים, והשמיני הוא – אָנכי!

האם תּצחק לי?

סלח נא לי, ידידי! הנה הרעב יבוא בעצמותי וע״כּ אעזבה את שלחן הכּתיבה ואלך לסעד סעודתי. כּתב נא אלי חיש מהר למען אדע את הרושם הראשון אשר עשה עליך ספרי ובכתבך אלי הודיעני גם את אדרסת ידידנו מיכל גאָרדאָן ואשלח לו עקזמפלר. הודיעני נא גם את מספּר העקזמפּלרים אשר תּמצא להם מקום בּעירך ובסביבותיך ואשלח לך. – מי הוא זה אליעזר שולמאַנן? הודיעני נא את אשר ידעתּ על אדות האיש הזה, אם ניתּנו הדברים להגלות.

הנני מחכּה אל מכתּבך.

רעך ואוהבך דוד פרישמאן.


ז

.1883 Warschav 30 November

אוהב יקר!

עתּה באתי הנה וימים אחדים אשב בּזה. ידידנו שפּירא קרא באָזני את אחד ממכתּביך אליו אשר בּו אָמרתּ עם הספר כּי ״פרישמאַנן גם הוא בגד בּך כּמו נחל״ ואני לא ידעתּי מה עשיתי לך רעה. בּאַחרית ימי הקיץ קבּלתּי ממך בּלאָדז מכתּב גלוי, ועל המכתּב הזה עניתיך מבּרלין, ומני אָז ועד עתּה נסתּם כּל חזון ממך, ואַתּה אומר אל שפּירא, כּי כתבתּ אלי מכתּב גדול ואני לא אדע; אולי עלה מכתּבך בתהו ויאבד. – את הבּקרת30 בּמ״ח ״וואָסחאָד״ קראתי היום ודברים כּאלו לא מעלין ולא מורידין. את ספרך31 אשר מסרתּ פה לדפוס לא ראיתי וגם לא מצאתי כל בּאָגען נכון לפני למען אוכל לחוות לך את דעתּי. – הן תּכתּב אלי, ידידי, כּי בעוד ימים אָנכי שב ללאָדז לשבת שם, ולכן אחת אבקש ממך לכתּוב אלי ולבלתּי מעט בּדברים, כּי יושב אני מחוץ למחנה ולא אדע כּל דבר קטן או גדול מכּל הנעשה בּגבול ספרותנו. את המליץ לא קראתי זה כחצי שנה ואַך ההוספה הידועה32 נשלחה אלי במועדה, ולכן אחשבה לך לצדקה אם יבואונו דבריך מעת אל עת. – מה חדשה נהיתה בקיוב? מה היתה שם בּמחנה? האדרעססא אלי – – –

אני שלך פרישמאַנן.


ח

ווארשוי, 7 מאי 1884.


ידיד נכבּד!

זה לי ימים אחדים ואני בווארשוי ומחר ולא לאחר זמן אני שב הבּיתה אל עיר מגורי. – בּהיותי בּלאָדז קבּלתּי ממר את ספרך33 בּצרוף מכתּבך ואני לא מהרתּי להשיב אותך דבר, יען כּי זה מעט כּתבתּי אליך את מכתּבי הגדול, ואַתּה הן לא עניתני על מכתּבי זה ולא נתתּ לי אות, כּי בא המכתּב לידך. אמת נכון הדבר, כּי גם עלה אחד מן ״העברי" קבּלתּי ממך, וקראתי בו את מאמרך ומצאתי את דבריך טובים ונכוחים אחרי כי לא בחידות דבּרתּ עם האספסוף וקימתּ מצות ״שימה בפיהם״ – ואולם על מכתּבי הן לא עניתני! האם חרה אַפּך בּי על כּי שמתּי לפניך את משפּט ספרך כּפי הרושם אשר עשה בי? הגם אַתּה הנך אחד מן האנשים הקוראים אמת! משפּט! ובקרת! ובבא עדיהם ויבהלו? חלילה ממך, ואני אשמרה לנפשי מתּת דפי בך!

בּמכתּבך השני שאלתּ מעמי לכתּוב את משפּט ספרך בּאחד מכתּבי־העת, והיה אם תּשים אל לבּך וראית כּי לא יתּכן הדרך הזה, אחרי כּי הזכּיר הזכּרתּני בספרך לטּובה34, ובזאת שמתּ עבותות על ידי לבלתּי היות לך למבקר; ואַף גם זאת, בּהיותך למבקר את העתּקתי ״ידיעות הטבע״, לא אוכל לדבּר גם אני טובות עליך ולא יאמרו ״הבּריות“, כּי היה לנו הכּלל לחוק ״שמור לי ואשמור לך״. – מדי דבּרי בּהעתּקתי אומר לך, כּי ה׳ זאכּס הגיד לי אשר הטיבות לשלוח לו את מחבּרתּך, ועל כּן גם הוא נכון לשלוח אליך את חלקי ״ידיעות הטבע” עד תּומם, והיה בצאת לאור בּקרב הימים החלקים י״א, י״ב, י״ג אשר מלאכתּם כּבר שלמה, ושלח לך את כּל החלקים יחדו.

היום ראיתי את שני חלקי ״טאנקרד" האַחרונים, ולא קראתים עוד, ומי יודע אם אָשוב לקראם, ואַך את ההקדמה הכּתובה בּראש החלק השני קראתי ואתענג עליה; ואני נכון הנני לתת ליהל״ל תּשובה ברורה ולא בדרך הספרות, כּי היום אָנכי הולך אל אחד האַדוואקאטים אשר בּזה, ואעתּיק לפניו את הדברים על אדות ״המדליק את האש" וכדומה35, וראו כּל הערב הרב אשר סביבותינו כּי לא כּכל המחבּרים אני ולא דרכיהם דרכי. – אבל אחת אשאל ממך, ואם תּוכל לעשותה הן תּעשנה, ואני הנני מבטיח אותך כּי אשמרה לפי מחסום ושמך לא יזכר ולא יפּקד רע: הן בּימי הקיץ העבר כּתבתּ בּאחד ממכתּביך על אדות הדבּה אשר הוציא עלי צ״מ36 באָזני יהל״ל ועל אדות הדברים אשר הפיח יהל״ל קריה כּי אני הבערתּי בערה בּבתּים ובחנויות, ולכן אולי תּוכל לתת בּידי אות ומופת ולקרוא בּשם את האיש או את האנשים אשר בּאָזניהם דבר יהל״ל את דבריו, או את המקום ואת הזמן; הן קטן הדבר הזה אליך, ולי יביא בכנפיו תּבואה רבּה, כּי מאד גרסה נפשי לתאבה להורות הלכה לדורות למחבּרינו ולסופרינו המלמדים ובחורי הישיבה, כּי לא כמני כמהם, ולא כאלה הם כּלי־נשק אשר ילחם בּם סופר ומחבּר ונקה – וידעו כל עם הארץ ולא יזידון עוד.

אין שעתּי ודעתּי פנויות עתּה לעסוק הרבּה בּדברי הבל ובדברי ספרות, ולכן לא אקרא ולא אכתּב עתה. ואולם הן אַתּה תּיטיב עמנו וכתבּת אלי, והאַדרעססא אלי ללאָדז; הלא בספרתך.

מוקירך ומכּבדך

ד. פרישמאנן.

לה׳ מייזאח ידידי אומר שלום. מה מעשיר עתּה בּקיוב? ומשכּרתּך מה היא? הלא חפצתּ לשלוח אלי את המחבּרת פ״י (? – א. ר. מ.), ומדוע מנעתּ אותה ממני? גם לדבריך אחכּה, ואם תּוכל לגנוב למעני את אחד ״העברים״, הלא תשלח אלי. האין זאת?

מוקירך ד\״פ.


למכתב זה הוסיף שפּירא את הטורים האלו:

ידידי יקירי שלום וברכה!

השלום אתה יקירי? השלום רעיתך? מדוע נסתם כל חזון ממך זה כמה ועל מכתבי האחרון לא ענית אותי דבר. הודיעני נא, יקירי, מה אתך ומה גורל ספרך? האם קראת את ההקדמה של החכם להרע? בי יקירי, דבר נא באזני ריווען אולי תמצא ידו להשיג את הטאנקרעד ואעשה עמו חלוף טוב כאשר תאוה נפשו וזו היא הנקמה היותר נכבדה למען הוריד את המתהלל דומה, כי אוריד לארץ את נצח ספרו ויפּול ולא יוסיף קום ועליך יקירי להשתדל בזה אם ע״י ריווען או ע״י איש אחר ותראה בקרוב אם יקרך דברי אם לא.

לתשובתך יקירי אחכה והנני ידידך ומוקירך בתמים

מתי תגיעני תמונתך?

אליעזר יצחק שפּירא.


ט


(בלי תאריך היום, החודש והשנה, אך מתוך המכתב הקודם נראה, שהמכתב נכתב בווארשה בחודש יוני או יולי של שנת 1884).

יקירי!

נכבּד אַתּה היום בּעיני שבעתים מאשר בּתחלה, כּי את אשר לא פללתּי שמעתּי: אני חשבתּיך בתחלה לאנוש כּערכּי, איש צעיר לימים כמני, מבּן עשרים שנה ומעלה, ומעודי לא עלה על לבּי, כּי כפלים לך לשנותי, ועל כּן דבּרתּי אליך תמיד בּקלות ראש כּאשר אהבתי, והנה מייזאח ידידנו אומר אלי פּתאם כּי בנים ובנות לך אשר יוכלו להתחשב לבני גילי, ואני שמעתּי ולא ידעתי נפשי. למה רמיתני אדוני?

אדוני – גם השם הזה ילך לאבדון עקב אשר גם הוא לא ימצא בעיני חן – ידידי! אַל נא יפּלא בעיניך כי לא עניתי אותך על מכתּבך האחרון; חי נפשי כי אני כתבתּי אליך מכתּב גדול בעודי בלאָדז׳ וגם מייזאח ראה את המכתּב בּידי פה בווארשוי, והיום לא אדע מי שם לו כנפים לעוף ממני כּי אָבד ואיננו. בּמכתּבי ההוא בארתּי לך, כּי לא כהצעקתה הבּאה אלי ממך כן היא, כּי לא מעשה רצח או מעשה קנאות הוא, אם אצא לשפּוט את האָדון יהל״ל בּמשפּט בּ״ד של מטה, כּי כך היא דרכּה של בּקרת, אם האחד יוצא כנגד רעהו לשים עליו עלילות דברים בּמה שיוצא לחוץ מן הספרות, הדין נותן כּי הנעלב רשאי לעשות גם הוא את מעשהו לחוץ מתּחום הספרות – ובכל זאת משכתּי את ידי מן הפּראָצעסס אשר אָמרתּי והיה כדבריך. – את שני חלקי טאנקרעד האחרונים לא קראתי עוד וגם אם אקראם לא אכתב על אדותיהם דבר, כּי לא תהיה עוד תּפאַרתּי על הדרך הזאת, אַחרי כי במה שנוגע לגוף הספר כּבר דנתּיו בּמה שיש בּו די, ולכתּוב בּקרת אַך לשם השגיאות כּנגד חוקי הלשון הנמצאות בּספר, לא עלי היא המלאכה, ובכל זאת אם איש דברים אַתּה, הלא עליך מוטל הדבר.

בּמכתּבי ההוא שאלתּי אותך גם את הדבר הזה: אם האיש לייזר שולמאַנן אשר קראת בשמו במכתּבך, הוא ה׳ אליעזר שולמאַנן בּעל ״ממקור ישראל" אשר אכבּדהו מאד בּלבּי, כּי לפי ראות עיני איננו אחד מן החברותא אשר קרוא בשמם תּועבה לי. אם תּראה אותו הגידה נא לו בשמי כּי בלכתּו להדפּיס את ספרו ממקור ישראל במהדורא תנינא ייטיב מאד לתקן שגיאה אחת אשר עלתה בּספרו דף 169 (את הדף הזה אציין פּה עפּ״י זכרוני לבד ומי יודע אם לא טעיתי, כּי זה שנים אחדות אשר לא היה ספרו בידי) ושם כּתוב לאמר: ״וכל לשון בּדורות יבאו תקראהו בשם המקור הנאמן״… ״איין בּוך דאַס פאָן דען צונצען (Zunzen) אַללער יאַהרהונדערטע אַלס קוועלע גענאַננט ווערדען זאָלל" – זאת היא לשון היינע בּקבוצת ספריו ואצל שטראָדטמאַנן, וה׳ שולמאנן שגה ויעתּיק ״לשון״ כאלו כתוב שם ״צונגען" בּג׳ ולא ״צונצען" בּצ׳; ובעיני יפּלא מאד הדבר כּי איש מבין לשון אַשכּנז כמהו לא ירגיש כּי אין כּל טעם בּמליצה: דיע צונגען אַללער יאַהרהונדערטע, וגם אם אָניח כּי היה לפניו ספר משובּש, הלא טעות דמוכח היא. – הלא תגיד לו את הדברים האלה, כּי אוהב אַתּה את האמת כמני.

מה שלום אשתּך אשר אמרתּ חולה היא? לא ידעתּי בּלתּי היום כּי אַתּה איש מוכּה בּיסורים שונים ואני לא ידעתּי.

בּעוד ימים אָשוב לעיר מגורי לאָדז. אם חפץ אַתּה בטובתי, מהרה וכתבה אלי, כּי ערירי אָנכי יושב בּלאָדז, ואַך דברים ומכתּבים הם ישעשעוני.

מוקירך

ד. פרישמאנן.


י

.1884 Lodz 15/27 September

ידידי איש חמודות!

אמת היא כי שמרתּ לפיך מחסום כּל הימים הרבּים אשר אנכי יושב פּה, מיום שובי מווארשוי ועד היום, ואני כבר אָמרתּי בלבּי כי אַך סמאָלענסקין הפך את לבּך לשנוא אותי, כּי כן היו דבריו אליך בּהשחר לסור מעל אהלי האנשים הרשעים כד״פ וסיעתו, ואולם זה מכתּבך אשר הובא אלי בּשבוע הזה הוכיח את משוגתי על פּני, ולכן אבקש את סליחתך על כּי חשדתּיך במה שאין בּך! ואני תקוה כי עוד יבא יום ואלקה בגופי –

ראה אַתּה אומר אלי כּי למקרא ״האותיות הפּורחות״ בהאָסיף צחקתּ במלא פיך, ואני תפלה לאל מרום כּי לא יהיה גורל כּל הקוראים כּגורלך, אַחרי כּי לא לצחוק לבד יעדתּי את האותיות הפּורחות ההן, כּי יש בּהן גם מעין אמת פּסיכולוגית, ובפרט בּמאמר ״בּין לילה אחד" אשר נסוך עליו רוח תּוגה חרישית; ובכלל אומר לך כּי הספּורים האלה בכל קטנם וערכּם המעט משכו עליהם עיני מבינים, אחרי כי בחרתּי לי עתּה את המין החדש שגם בּספרות העמים איננו עוד אזרח; והם יבאו בקרב הימים בּהעתּקה אַשכּנזית, כּמדומה לי במ״ע ״יידישעס ליטעראַטורבּלאַטט“. – מאמרי ע״ד אויערבּאך היהודי אשר מצא חן בּעיניך, איננו חכמה כּי אם מלאכה, מלאכה גדולה וכבדה לקבּץ את כּל המאמרים המפוזרים ואת כּל הדברים אשר דבּר אויערבּאך מעודו על היהודים והיהדות; ובדבר מאמרי ״גם זה יובל הוא״37 אומר לך כי הוא נדפּס בּהעברי ולא לרצוני, יען כּי לא חפצתּי כי ראשית עבודתי בהעברי תהיה עבודה קלה כזו אשר כתבתּי בקלות ראש וברוח לצנות יתירה, והמאמר הזה כתבתּיו בּווארשוי, ומזח לקח אותו מידי ויבטיחני כי ישיבנו אלי וישלחהו להעברי, ובשלחו אלי את העלה ההוא בושתּי וגם נכלמתּי להרים את עיני אליו, ואדע את אשר עשה לי בני הקטן, זה מזח ידידי. – את מאמרך ״חוט המשולש” לא אדע אם נדפּס בהמגיד ואם לא, כּי אני פה בּלאָדז לא אקרא כל מ״ע עברי ולא אדע מן הספרות דבר וחצי דבר; אָכן שמחתּי מאד בּדבריך אלי כּי ראיתי אשר מחבּרות ״ידיעות הטבע" נמצאות בּידיך, ובלי״ס שלחן זאכּס אליך, וזה דבר גדול לאדון גדול כמוהו. – אם יהיה דבר מה בּהשחר הלא תודיעני, כּי אני לא אקרא ולא אדע כּל דבר, וגם את החוברת ד׳ לא קראתי, אַך מווארשוי הודיעוני את הדברים הנאמרים שם.

בּעוד שבועים או מקץ שלשה שבועות תּשלם מלאכתּי, מלאכת העתּקת ״ידיעות הטבע״ עד תּומה, ואָז עלי לשוב ולהעתּיק גם את החלק הראשון ואת השני, ואחרי כן אנסה לתקן גם את החלק השלישי והרביעי, כּי החלקים האלה היו ראשית עבודתי ועל כּן עלו כלם קמשונים, ואַחרי כן עלי לכתּוב גם את תּולדות בּערנשטיין, ובחודש דעקאבּר תּשלם כּל המלאכה, ואז לא אדע אי זה הדרך אבחר לי, כּי לא טוב לנסוע בּימי החורף, כּי עד היום הזה לא אדע עוד אם אשב בּפאריז ואשתּקע שם ואם אעזב את אירפּה ואלך לאמריקה – ראשי סובב הולך עלי כּגלגל, ודברים גדולים בּלבּי לעשותם, ומטרה נשגבה לנגד עיני, ומי יודע אם אגיע אליה בּשלום; הן גם בּריא אולם אינני וכח אין בּי כמשפּט!

הן אָתּה אומר אלי כּי יל״ג שלח אליך את שיריו – השמתּ לבּך לשירו ״לאדוני בזק"? גם את סאָקאָלאָוו העירותי על השיר הזה, והוא לא הבין לרעו בראשונה; ואת תּמונתו האם שלח אליך יל״ג בּיחוד, ואם בּצרוף לספר שיריו? – את תּמונתי לא אוכל לשלוח אליך עתּה, כּי זה שנים אחדות אשר לא נתתּי את פּני לפוטוגרף, ולא אמלא את בּקשתך ולא ״אשלם את נשיי״ עד אם אָבוא לווארשוי ואתּן את פּני לחקותם בּטרם עזבי את הארץ, ואָז פּקד אפקד אותך; ואולם מדוע זה לא תחפּוץ אתה להיות המתחיל בּמצוה? מדוע זה לא תשלח אַתּה אלי את תּמונתך?

בּמאמרו של יהל״ל נגדך בּהשחר38, האם גם עלי שפך את קיתּונו בדרך העברה? – את שירו ״שתּי דמעות״ קראתי עודנו בכתובים, ועל פּי עצתי תקן בּו סאָקאָלאָוו תּקונים אחדים, ובכלל איננו נופל השיר הזה מכּל השירים האחרים שהסכּינו בהם משוררי ישראל, ואולם כּשאני לעצמי לא אמצא כל טעם בּשיר המבקש בּחזקת היד את התרגשות הנפש ואת התעוררות הגידים ואת התפּרקות העצמות; שירים כּאלה נעשים על נקלה על פּי תחבּולות של טעכניק חיצוניות ולא על פּי הרגשה פנימית, וכל איש שסגל לו מעט את סגנון המשוררים (כּגון י״א תּנועות וכו׳) יבין את המלאכה הזאת על נקלה.

המאמר ״יהי אור״ בּודאי ובודאי סאָקאָלאָוו כּתבו, וכל קורא הלא ימצא שם ידיעות רבּות ובקיאות, שזה דרך סאָקאָלאָוו מעודו לשים כּאלה לפני הקורא; ואולם השפה הזרה שמצאת שם ואשר עליה תּאמר לא לרנ״ס היא, הלא זה הדבר: סאָקאָלאָוו מדי היותו לרידקטור חלה במחלת כּל הרידקטורים – – –והרי הוא בסגנון כל – – ובבטואיהם ובל׳ ״אנחנו״, ומתחיל ״מחכמתו יתבּרך שנגלתה בבחינת פּעליו״ או ״בּחכמתו יתבּרך שהטבּיע כּמה מטבּעות, ועוד ועוד; ולו הייתי עתּה בּווארשוי כּי עתּה אמרתי לו תיכף כּי הוא עתּה בעיני כּרידקטור מושלם בּכּל מכּל לכּל, וסגנונו עולה אלינו ממעמקים כּמו מאיש שיש לו מחלת הטחורים זה מאָז. – כּן כּן ידידי! הרידקטורנות מחלה נצחת היא, ואם היא תדבּק בּאיש ואם גם בּן מעלות וכשרונות ומדעים הוא, תּכּה גם אותו מכּה בלתּי סרה, והיה ל – – – בּכפּה!

בּדבר העברי אומר לך כּי לא טוב לשלוח אותו אלי, אחרי כי לא אוכל להבטיח לכתּוב בּו כּי עתּותי ספורות ואין לי כל שעה פנויה, ובשעה שאני בא על הפּנויה לעתּים רחוקות, יש לי דבר אחר לעשותו חוץ מכּתיבת מאמרים בּעד העברי – ובכל זאת אבקש לי עת ומועד לכתּוב למען העברי דברים אחדים, כּי דברים הרבּה בּלבּי להגידם בּאָזני כל העברים, והם כּאבן מעמסה יכבדו על לבי!

— — — — — — — — — — — — — — — — — — — — — —

ובפרט הנני מבקשך למהר ולכתוב אלי, והנני מוקירך

ד. פרישמאַנן.


יא

לאָדז 6 דעקאַבר 1884.


ידיד יקר! אָמנם כּן, יצר סוכן בּי ועוני לנגד עיני תּמיד על כי לא עניתיך על מכתּבך הגדול, ואתּה ידע תדע כּי חיבתּי את ראשי ואת מכתּבי לך, ואני את נשיי אשלם בּעוד ימים אחדים; ואולם היום יהיו נא דברי מעטים להשקיט את שאונך ואת התרגזך אלי: כּל הימים האלה היתה המלאכה מרובּה מאד לפני ולא מצאתי עוד עת לכלות את העתּקת בּערנשטיין, ובעוד שבועים או בשלשה שבועות אכלנה, והיתה לי הרוחה, ואכתּוב לך כאשר עם לבבי. אבל בּין כּה וכה אובד דרך אנכי בקרב הספרות העברית כּי לא אדע עתּה דבר וחצי דבר מכּל הנעשה בתוך המחנה, ומ״ע עברי לא קראתי זה שבועות רבּים. גם את החוט אשר שלשתּ בּהמגיד39 לא ראיתי ולא ידעתּי, ולשפּירא אין עוד גליון מן הגליונות ההם, ולכן אין אי תקוה עוד לראותם בּלתּי אם אַתּה יכול תּוכל לשלחם אלי. גם את המאמר ״הספרות והחיים" לא ראיתי ולא אדענו, ואַך לך עיני תּלויות כּי תשלח לי את גליונות העברי, ואקרא, ואם יהיו דברים בּפי ובלבּי, ואענה. – את הספר ״ענות עני״ קבּלתּי, ובזאת אודה למחבּר חסדו על כּי פקדני, ואַתּה בראותך את פּניו הלא תיטיב להגיד לו כּי מקץ ימים אחדים, בּכלותי לקרוא את ספרו, אכתּוב אליו (אבא האדרעססע מאין תּמצא לי, אם לא עפּ״י האדרעססע אשר לך?) – ע״ד מסעי לחו״ל עוד אָשוב לכתּוב אליך. –

״אותיותי הפּורחות" היו לפורחות, כּי יצאו מן האָסיף ונעתּקו לשפת פּולאנית, ומ״ע אחדים בּווארשוי עודם מדבּרים על אדותיהן; וגם לשפת אשכּנז נעתּקו ובקרב הימים תּראינה אור. מה תּאמר נפשך לזה, כּי שכרי הרבּה מאד מאת אחת הרידקציות בּווארשוי, למען אוסיף תּת כּחי בּשדה הזה? – יקירי! אם עשות חסד למצוה תחשב לך, אָז מהרה נא לכתּב אלי ואל תּחכּה למכתּבי הגדול, כּי יושב אָנכי כערער בּערבה בעיר כּלאָדז ומן הספרות העברית לא אדע דבר, ואם לא רעי יחמלו עלי במכּתביהם, מי יחמול? – שלח נא את הגליונות אשר אָמרתּ.

זאת הפּעם, עצם מעצמי ובשר מבּשרי, לא אוכל להרבּות מלים ובקרוב אמלא את החסרון.

אני שלך ד. פרישמאנן.

האם תּוכל להודיעני את האדרעססא של ה׳ קלמנסאָהן40 בּעוד מועד?


יב

.1885 (Warschau 22 Yanuer (3 Febr

אוהב טהר לב!

אמת היא כי עתּותי אשר מכורות היו לה׳ זקש שבו להיות בּרשותי, ואולם רגע אחד בכּל אלה לא מצאתי אשר אוכל כּיום הזה לטפטף טפּות הרבּה של דיו לעיניך, כּי עבודות חדשות לפני אשר לא אוכל להמיש צוארי מהן, ובעוד ימים אחדים אָשוב אל שלחן הסופרים כּבראשונה, ואַך בּזאת ישונה גורלי עתּה, כּי לא אשב עוד בּלאָדז ולא אהיה עוד מבדל מן העדה אשר סביבותי לבּלתי דעת קטנה או גדולה, כּי בווארשוי אשב ואדע תּמיד את כּל הנעשה, ומי יתּן ואוכל לצאת את פּני הארץ הזאת אחרי ימי הפּסח, כּי זה לי ירחים אחדים אשר תּאוה עזה תקפתני ללכת אל אחת הערים הגדולות ולנסות דבר בּשדה אחר, אולי אַצליח.

את השחר לא ראיתי ולא קראתי זה ימים רבּים מאד, ואַך לחפצך ולכבודך נכנסתּי אתמול עם ה׳ מזח לבית המו״ס צוקקערמאַנן, אם כּי לא בקרתּי בּבית האיש הזה זה שנים אחדות, ואקרא את השחר ש״ז ח׳ ד׳ וגם את החו׳ ח׳ ודלגתּי דלג וקרא גם מאמרים אחרים. משפּט סמאָלענסקין עליך41 בחוברת הרביעית איננו בלתּי צודק מכּל וכל כּי הרבּה מדבריו נאמרו בדעת, כּי סוף סוף אָנוס הקורא שאיננו יושב בּעירך לחלוט כּי מלחמה צדדית אַתּה נלחם, ואולם את הדברים הנכוחים האלה משמיע ס׳ בּאופן זר וכאחד הנבלים, ואין כּונתו בלתּי אם לעפר בּעפר על סביביו, ובפרט בּהערתו הגדולה בחוברת השמינית הוא כעין יעזואיט גמור שהניחו לו מקום להתגדר בּו, כּי אַתּה לא נזהרתּ מפּני האיש הזה ולא חפצתּ לזכּור ולהבין מראש אשר יבוא סמאָלענסקין זה להגיד לך כּי אַף אם סוכנו אָתּה שלא עמלק״פּ בּכל זאת לא ימנע שבטו ממך יען כּי גדול הוא, וזה דרך כּל היעזואיטים להטהר ולהתגדל – ובכל זה אַל נא תשתּוחח עליך נפשך כּי במאמרך בּחוברת ה׳42 דבּרתּ אליו דברים אשר תּפארת הם לדוברם וכל קורא נבון יבין כּי הערתו לא הפּילה צרור אחד מדבריך ארצה, והוא אַך דבּר ידבּר כּי בּעה״בּ הוא והוא הנזק אשר אַתּה הרשית לך להכּנס אל תּוך רשותו להיות לו למזיק – ואַתּה האם לא תבין כּי הדברים יגעים וכי לא איש הוא סמאָלענסקין אשר נוכל לדבּר דבר על לבּו להשיבו מדרכּו? האיש הזה ״עקשן״ מאד, ובפרט בּמקום שנגע בּדרך הליכה במעט אמת, ובמקום שאין לו דבר לענות רב לו אם יצעק: נבל, גנב, חותר בּתּים וכדומה, או יאמר: הכּלב קם לנבּח על אור הירח, אני משפּט אבקש והוא בחרפות וכו׳ וכדומה מן הפראזען האלה אשר נמצא בדבריו בּכל מקום ומקום; ואם כּל אלה לא יועילו, אָז יבדה דבר מלבּו אשר לא היה ולא נברא, כּמו: ההערה במאמרו של יהל״ל נדפּסה במקרה כנגד רצונו, והוא טעות דמוכח – אָכן רב לי, אני אדע את האיש הזה ואת תּכונתו היטב! ישלח לו אלהיו רפואה שלמה למחלת גופו43 ולב טהור יברא לו!

את ה׳ דאווידזאָהן44 אשר אָמרת לא אדע.

בּימים האלה אָחל לעבוד עבודתי בּעד האסיף החדש לסאָקאָלאָוו, ועבודה אחרת בּעד אחד ממה״ע פּה אשר שלם ישלם לי בכסף מלא, ומלבד אלה קבּלתּי מכתּב מאת קאנטאָר בפ״ב הכּותב בּשם החבורה החדשה אשר אכתּוב גם אני ידי להם ״ושכרי לא יקפּחו״, ועוד עבודות אחרות ושונות לפני – האם לא איש צולח אני? האם לא טוב לי שבעתים מכּל אותם הסופרים הממללים והמהגים, בּין שהם מן הישוב ובין שאינם מן הישוב, ורגזו ושחקו ואין נחת? – ראה אַתּה אומר אלי להודיעך מכּל אשר אשר ידעתּי וראיתי בחברת חובבי ציון, ואני אַך אחת אוכל להגיד לך כּי חברי גנבים45 כּלם אשר יעשו מסחר טוב בּרבבות אַלפי ממונן של ישראל, ואין עצה ואין תּחבּולה בּלתּי אם לחכּות עד אם ינצו הגנבים איש את אחיו ואז יודע כּל דבר הגנבה בקהל. בּלילות האחרונים קראתי בּעיון את החשבּונות של החבורות ואת דברי הכּספים מן התּמונות של משה; לו אוכל ואָקום אכתּוב בּאשר עם לבבי!

פוטוגראפיה אין לי עוד, ובקרב הימים אתּן את פּני לחקותם.

והנני מוקירך ומכבדך דוד פרישמאנן.

את העברי עם ראשית מאמרי ראיתי היום – כּתב נא אלי בּמהרה!


יג

.1885 Lodz 16 4 S. April

ידידי!

היום הרת עולם! היום יום הפּאָסט (טאנקרעד a 1a) ואני כותב וסופר את מכתּבי לרחוק ולקרוב, לשלם את חובותי לרבּים שחבתּי לידידי ולאַנשי בריתי זה ימים רבּים, ואתּך הסליחה אם לא עניתיך עד כּה, כּי כל הימים הרבּים האלה שטתּי בארץ שוט ונסוע ולא אחזה בקסת הסופר ידי, והיום בּשבתּי אל שלחן הכּתיבה אַתּה הנך מן הראשונים בּשורה, כּי חמשה רגעים כּמעט עברו אשר כּתבתּי וכליתי את מכתּבי אל יל״ג, וכמעט הניחותי את כּפּי מן הגליון ההוא, והנה אַתּה הוא השני למלך הזה והיית אַתּה לי לכהן לשפּוך לפניך את שיחתי.

בּמכתּבך שקבּלתּי בּשבוע לפני חג הפּסח בּעודי בווארשוי הודעתּני כי חולה אתּה, ואַתּה טרם ידעתּ כּי את מכתּבך ההוא כתבתּ אל איש החולה גם הוא את חליו ואשר מכתּבך יכאיבהו; אָכן כּמים עבר חליי ועתּה שלום בּעצמותי – הגם גורלך אַתּה כן הוא? השבתּ גם אַתּה לאיתנך והתחזקתּ והיית לאיש בּריא העובד עבודתו? מי יתּן והיה כדבר הזה, והיית אַך שמח! ובפרט לא הטיבות כּי לא הודעתּני את דבר מחלתך ומשפּטה לדעת ולהבין את אשר עמך, ואם אָרכו הימים אשר דבקה בך מחלתך. מחלת הריאָה מחלה ארורה היא, ואולם האיש אשר עבר את שנת השלשים וחמש הלא ילעג יבוז לה – הן ידעתּיך יקירי, כּי גם אַתּה הנך בז לכל דבר ולועג לרש, האם לא תהיה עם פּיך עתּה לבוז וללעג לדברים כאלה גם היום?

הגידה נא לי יקירי, הגם אַתּה הנך מן הגורסין סמיכת הפּרשיות? אם הדבר כּן הוא, אָז אחדל ממחלתך ואדבּר על אדותי, כּי גם אני הנני מן המכּות הכּתובות או אשר לא כתובות בּספר. – אני אָמרתּי בראשונה: ימלאו נא ימי עבודתי אשר עבדתּי בידיעות הטבע, ואָז אימין או אשמאיל, אלך לארצות אמריקה או אעלה פּאריזה; ובמלאת הימים האלה לא באתי עוד לגמר דעת, כּי בין כּה וכה עברו ימי החורף, ובבואי לווארשויא שמו לפני מלאכות שונות אשר לא אוכל עוד עד היום להמיש את צוארי מהן, ומי יודע מתי יבוא קצן. מלאכת הסופרים (ובפרט העברים) שנואה ובזויה בעיני וכבר עיפה נפשי לכותבים ולא בחמדה אשפּוך את רוחי על הגליון. האם לא תכסה כלמה את פּנינו בראותנו את כּל אשר עוללו סופרינו לנו? קופים הם כּלם! ואם האיש האחד ישלח (בּמחילה מכּבודך) נפיחתו ונפחו כּל הנופחים והסופרים, מנער ועד זקן, מאיש ועד אשה, ועל כּל העדה תצא הצחנה. בּראשונה חגגו את חג היובל אשר ליל״ג – תּבוא עליהם בּרכה! ואחרי כן גם את היובל אשר לסלאָנימסקי – יהי רצון גם זה! ואחרי כן את היובל אשר לחרבונה46 – גם חרבונה זכור לטוב! ואולם נראה נא את משפּט היובלים אשר הם חוגגים עתּה: נערים (בּעלי זקנה), בּוערים (בּעלי ספרים), אנשים שלא הגיעו עוד לשבעים, והם דוחקים את השעה וצועקים בּני שבעים אנחנו, כּאלה וכאלה היו עתּה אבירי היובלים; הגידה נא לי אתּה, אולי תּמצא את חידתי: ר׳ אלעזר בּן עזריה היה כבן שבעים ולא בן שבעים ממש, ועליו אָמרו כי היה בן י״ח, הגם נער כּזה חיב לבסומי ולהתהולל ולחג חג התיבּלות? – קופים הם כּלם! הם ראו כי עמי הארץ חוגגים חגי יובל, וקמו גם הם בּחפּזון לעשות כּמעשיהם, ויחגו שנים שלשה יובלים כּמשפּט, והיה בראותם כּי אחרי השנים והשלשה האלה לא נותר להם עוד איש הגון וראוי לחג כּזה, לכן לא היה להם עוד דרך אחרת בּלתּי אם לחוג את חג כּל איש ואיש אשר יעלה המזלג, ועל כּן פּרו ורבו יובלים כּאלה, ואנשים כּצווייפעל או לערנערים ושערשעווסקים ודאָליצקים וכנותהון זוכים לראות עולמותיהם בּחיים. ״המאושרת! בּמה זכתה לזאת הגדולה?״ (יל״ג). – כּדבר הזה היה גם בּעשותם את ״תּמונות חכמי ישראל", ויהי כאשר תּבן וחכמים לא היו עוד להם ולבנים ותמונות אָמרו לעשות לנו, ויקחו מכּל הבּא בידם, ויזכּה גם איש אחד, יוסף גיבּיאנסקי שמו, להיות נמנה בין החכמים ההם ובין תּמונותיהם. המאושר! בּמה זכה לזאת הגדולה? – יהי שם ה׳ מבורך כּי לא שם חלקי בין יושבי הקרנות ההן, או, (למה זה אכחד את האמת תּחת לשוני?) יקחני אופל שבע בּיום על כּי לא הייתי בּימים ההם בּמרומי קרת כּי עתּה הייתי גם אני בין החכמים, ואני הן בּאמת הנני חכם כּמלאך אלהים (עיי׳ יהל״ל ומל״ל וכדומה)! – קופים הם כּלם! אחדים מהם קראו במ״ע החדשים ובספרים חדשים וימצאו שם את הפראזים בּדבר הלאומיות ואהבת ארץ מולדת וכדומה, ויבואו האחדים ההם ויכתּבו דברים אחדים, ואחדים אחרים קראו ויגידום לאחדים אחרים, ויכתּבו האחרים ויקראו אחרים אחריהם, וכן היתה הפראזע ההיא למלה בפי כּל, ותּהי לנו לספרות גדולה אשר לא תמיש מעשות פּרי מאָז ועד היום, והאנשים האמללים האלה מריבים זה עם זה ואינם יודעים מה הם חפצים, וקהל הקוראים אינם יודעים מאומה והם מאמינים בּאמונה שלמה בכל דבר הנדפּס והנקרא, וראובן יבטח על שמעון ושמעון על לוי, וחשבּון ומשפּט לא יבקשו. קופים הם כּלם! הם ראו כי המנהג הוא לאסוף אספות ולעשות קונפירנציות, ויעשו גם הם כּמעשים האלה, ובשעה שהיתה אספת המלכים בּסקיערניעוויץ נולדה מחשבת אספת בּני המלכים בּקאַטטאָוויץ. קופים הם כּלם! הם ראו כי הגדולים עושים ימי זכרון לגדוליהם אחרי מיתתם, ויכרעו גם הם ללת ויולידו להם סמאָלענסקין מת ויעשו אותו לבר אלהין; והקוראים יעמדו בדחילו ורחימו ולא יבינו דבר וינועו מרחוק. אָכן כּל הדברים האלה הם דברים הנוגעים בּעצם הרעיונות והדעות, ואולם הדברים הנוגעים למעשה הם דברים אשר נראה כמוהם גם בּין שאר הגנבים והחומסים בּמלא רחב הארץ. הקהל היא פרה חולבת והרועים וכל קהל הנערים עושים את שלהם. היעזואיטים והכּהנים הולידו את מכירת תּמונות האם הקדושה ויעזואיטינו וגנבינו הולידו את מכירת תּמונות האיש משה47. האמת הדבר כּי בקיוב קם אחד למכּור תּמונות מגן דוד לישוב א״י? גם הדבר הזה, אם אמת הוא, הוא כעין מכירת תּמונת האם הקדושה! יקח אופל את כּל האנשים האלה גם יחד ולא ימררו ולא ישימו עוד ראש פּתנים אכזר בּכוסי הרויה, כּי מדי זכרי אותם, לא אוכל עוד לשקוט תּחתּי, ואכלה את שארי מעלי בּאפס מעשה! מה עשו לנו אלה? מה הערבּוביא אשר הביאו עלינו, אלה בּאולתּם ואלה בזדון לבּם? חכּה נא לי, אולי עוד אתעורר, אולי עוד אעביר את סמאָלענסקין ואת מעשיו ואת ידו הגדולה לעיני כל ישראל, וראו אנשים פּשוטים כּמוני, אולי יוכלו עוד להנצל. בּראשית אָמרתּי, תּם כּחי, לא מהם ולא מהמהם אני, וידי לא תהיה בּם עוד עד נצח, ואולם יש שעות (כּמו עתּה!) אשר יעבור עלי רוח, ולב האבן אשר בּי יהפר קל כּמו כדור של גומי, ומקפּא הקרח ימס ויזל, והדברים גם הם יזלו מתּחת עטי כּמו הלך מים ולא אדע עוד מעצור לרוחי, וברגעים כּאלה אבּיעה תפלתי ותחנתי, כּי בטרם אלך ואינני אמצא אי עוד אַך שעה אחת אשר אוכל לריב אל האנשים האלה כנפשי שבעה, ואז תּשמע ותראה – חכּה נא לי, עוד יבוא יום ואַתּה תחזה ותשמע!

יל״ג עוררני לכתּוב דברים אחדים, ובקרב הימים הבּאים אקרב אל המלאכה. גם בּעד סאָקאָלאָוו יש לי עוד הרבּה לכתּוב אל האסיף, וגם קאַנטאָר מפּ״בּ קראני לכתּוב אל מה״ע החדש אשר הוא אומר להוציא לאור. ליל״ג הנני שולח היום שיר גדול בּשפת אשכּנז, והוא העתּקה משירו ״בּמצולת ים"48, כּי כן יבקש, ובלי״ס תּראה ההעתּקה הזאת אור. – את אשר שאלתּני במכתּבך עד למתי יקבּל סאָקאָלאָוו עוד אל האסיף, דע אך כּי עוד רבּה המלאכה גם לפניו, ובלי״ס לא יקדים בּשנה הזאת מן השנה שעברה; ואַתּה כתב נא את אשר החילות, והנני מבטיחך בלי ראיה, כּי מאמרך יהיה לרצון. את מאמרו של שאצקעס49 בּהאסיף קראתי בּשבּתי בּווארשוי, גם יהל״ל יכתּוב, ואולי ישמע סאָקאָלאָוו לעצתי, ויחתום ״לעווין״ תּחת יהל״ל, כּי שם כּזה לבדו (יהל״ל!) די הוא לי להכּות אותי בתמהון ובחליים רעים; אני לא אוכל כּלכּל שמות כּאלה! – ומה שלום ידידנו קלמנסאָהן האב ובנו? כּמדומה לי יחר אַף האנשים בּי, ואני לא אדע מדוע. לא ר׳ משה ק״ס כּתבתּי פעמים. הבּאמת חרה אפּו בי? פּקוד נא לשלום אותו ואת בּנו. – בּדבר העתּקת גראטץ או כתיבת דברי ימי ישראל, דע לך כּי משל הוא או גוזמא אשר שמעתּ כּי אני הנני נגש אל המלאכה הזאת. על הראשונות (ידיעות הטבע) אני מצטער ואַתּה בא להוסיף! מלאכות כּאלה לא טובות הן לי, כּי מפּילות הן תּרדמה על רוחי, וכמעט שכחתּי ולא ידעתּי עוד אם אוכל עוד להנער כּפעם בּפעם ואם תּעמוד עוד ידי לי לנתּח בּיד חרוצים את הסופרים והספרים לנתחיהם כּאשר ידעתּי וכאשר עשיתי בימי חרפי. מלאכת ידיעות הטבע חלשה את רוחי וכמעט אבּדה את כּחותי ואת כּשרונותי הדלים. לא אוסיף עוד לשחת את רוחי ואת נפשי באופן כּזה. ומי יודע אם לא הטיבותי לעשות לו נתתּי ידים לרוחי לעבוד עבודה בּשדה אחר לרקד ולכּרכּר בּכל עוז כּאשר אהבה נפשי, תּחת אשר כּליתי את מבחר ימי בּעבודה כזאת. לא אוסיף עוד!

ומתי תּכתּוב אלי אתּה? הן חכּה אחכּה לדבריך, ואַתּה דע לך. דרש נא בּשלום מזח בּראותך את פּניו והגידה לי כי היטב חרה אפּי בו על כּי לא כתב אלי עוד דבר. וגם אַתּה כתב חיש מהר והודיעני מכּל אשר אתך. הנני שלך

**ד. פרישמאנן. **


יד

.1885,Lodz 1, 13 S. August

ידידי!

התּקיעה הראשונה שיצאה מן השופר בּיום אתמול החרידה את לבּי ותּביאני לידי נסיון לנסות ולעשות תּשובה, ואזכּר כּי גם נגדך חטאתי ואמהר לכתּוב אליך היום. אבל האם עוד הולך לבּך אחרי מכתּבי בכלל? האם לא כבר בּחלה נפשך בי ורוח אחרת היתה אתּך בּקרב הימים הרבּים ההם? תּן תּודה איש תּרומות ותרעומות! הנה שמועה באה אלי מקיוב כּי מלגלג אַתּה אחרי ובבא מכתּב ממני אליך תבקש פּגימות בּשכּיני לאמר עלי כּי מנבּל אני את פּי וכי לא אָביא עמי בּבואי את הריח הניחוח – הניחה לי איש תּרעומות! מקדם כּזאת ידעתּי ומלפנים אותה גליתי, וביום אשר שמעתּי עליך כּי אינך עוד איש צעיר לימים כמני, ידעתּי כי יבוא יום ורוח מלפניך יעטוף לקרוע קרעים בּיריעה אשר רקמנו ואשר אָמרנו עליה אַחוה היא, רעות היא וידידות. תּן לי רשות ואפטר מלפניך ואצא בשלום, ואַתּה וכסאך נקי ולא תמצא לך לנצח ידים עוד להתאונן עלי.

קץ אַחוותנו הנה זה בא. ”! tu l’as vaulu Georg Donden“ ״הלא זאת חפצתּ, זשאָרזש דאנדען!״ יאמר הצרפתּי.

ובטרם אצא מאת פּניך אגלה עוד את אזנך על דבר המקרים האחרונים והמוצאות אשר מצאו אותי, והיו לי הדברים האלה והחסד אשר אַתּה עושה עמדי לשמוע אלי כּעין החסד שהתּלין עושה עם הפּושע למלא את כּל אשר תּאוה נפשו לפני מותו. בּעוד ימים אחדים, בּאחרית ימי השבוע הבּא, אָנכי עוזב את לאָדז לאורך ימים, לבוא לליפסיא להשתּקע שם, והיה אם מצליח אני בדרכי זאת ושמעתּ גם אתּה מרחוק ושמע כּל בּית ישראל, ואם תּסתּיר ההצלחה פניה מגבר אשר דרכו נסתּרה, וירדתּי אָבל שאולה ואיש לא יראה ולא ידע. אם תּחפּוץ לדעת אל נכון את המעשה אשר אעשה בליפּסיא, אָז עליך לפנות אל ה׳ יהל״ל והוא בלי״ס יגדך כּי הולך אני לחבּר חברת מדליקי בתים ומוכרי כלבים. אבל בּאמת סמוך לבּי ובטוח כּי אש גדולה תצא מאתּי ואחזה באַרבּע פּנות הבּית אשר טחו טחי התּפל, וגם הכּלבים יהמו ויסבו עיר בּיום עשותי את אותותי ואת מופתי, ועיניך רואות… שיננא! חי ראשי כּי לא טוב ולא מחכמה עשית להתעבּר ולהתאַנף בּי עתּה, עתּה בבא עת ללדה; לך לך גם אַתּה בשם ה׳, ואני לא אקרא אותך לשוב; למה לי ידידים? למה לי רעים? אני הנני הרע האחד לנפשי ואני קרוב מאד אצל עצמי! לך לך!

האמת אגיד לך כּי קיוב ומשכּיליה בּכלל נפלאים בּעיני מאד מאד ולא אבין לארחם ורבעם. אוהבים המה תמיד לסכסך איש בּאיש ונוטים המה אחרי מעשי סקאנדאל למען היותם למלה איש בּפי איש, והם לוקחים את האשרה הזאת גם עד מזבּח מכתּבי־העתּים, לכבּס את הבּגדים הצואים האלה גם לעיני השמש ולא יתבּוששו. כּל המעשים הגדולים והזרים אשר ראיתי צלם מתּוך מה״ע ״העברי״ היו בעיני לחידה רבּתי אשר אַך לאנשים מסוכסכים וסבוכים פּתרונים. היום יקראו שלום שלום ומחר למהלומות, היום עתרות נשיקותיהם ומחר יוכּו איש איש בּית מאהביו, היום הם אומרים איש אל אחיו ״יפה דנתּ״ ״יפה דרשתּ״ ומחר ״יעלו עשבים בּלחייך״, וכן להפך. ואַתּה? דרכּך אדוני להאריך לשונך לרעים ולטובים גם אַתּה, ורק בּאמונתך ובפשטותך לקחת את לבבי, ועוד כּיום הזה הנני חושב כּי אַתּה הוא הנבחר מכּל העדה החטאה הזאת בּקיוב. ואולם עוד מעשה אחד עשיתם לכם, פּסל מסכה אשר נסכתּם כּיד רוחכם הטובה עליכם, ותקראו לו ״ידידות״, ותּהי גם זאת לכם למלה טעכניקית, ותּהי לכם כּעין מלאכה, כּעין אומנות. הנה ידיד חדש מקרוב בּא אלי מקיוב, איש זקן ורגיל, הלא הוא מודענו הנכבּד קלמנסאָהן (היום כתבתּי אליו מכתּב ושכחתּי לדבּר בּאָזניו דבר בּנדון זה.) והאיש הזה שלח אלי מאמר בּכתב־יד זה ירחים אחדים והמאמר ערוך נגד יהל״ל בּדבר מאמרו ״גלגל החוזר״ ומלא שטנה; האם לא היה לי הרשות להאמין כּי בלב תּמים ידבּר הסופר הזה? ואולם שבתּי וקראתי זה שבועות אחדים את דברי יהל״ל ודברי ק״ס הבּאים כּאחד בּאחד מגליונות המגיד50, וארא והנה אמת וחסד נפגשו, יהל״ל וק״ס נשקו. הן אין בּזה כל עון אשר חטא, ואולם אני העומד מרחוק ורואה את כּל המעשים האלה מבּחוץ, איך לא אירא לנפשי לדבּר כּכל העולה על רוחי, פּן אפגע אָדם ודברי תּחת היטיב ירעו. – לא טוב היות סופר בּישראל!

זה לי כשלשה שבועות ואני נקראתי לבוא לווארשויא אחרי בא י״ל גאָרדאָן אל העיר הזאת ואשתּשע בּחברתו51 ולמקרא נתן לי שירים חדשים אשר כּתב, ומאמרים חדשים קראתי אשר אתּו בכתובים. האיש הזה הוא האחד אשר כּברו תוכו והוא האחד אשר עצר כּח להגיד בּפה מלא לאמר: ״רבּים אומרים עלי כּי איש רע אָנכי, וידעתּם היום כּי אמת בּפי הרבּים ההם!" לא רבּים יחכּמו לדבּר דברים כּאלה בשפה ברורה ולא יתבּוששו.

המעט אשר כּתבתּי בקרב הימים מאָז ועד היום הלא תמצא בּהאָסיף החדש, מעט שירים ומעט ספּורים, מעט בּקרת ומעט חקירה, מעט שנה ומעט תּנומות, ושם הלא יבחנו עפעפּיך וראית והכּרתּ בנקל גם אשר שמי לא חתום עליו. את מאמרך בהאָסיף קראתי וימצא חן בּעיני על פּי דרכּו.

יראתי להיות מאריך בּשלחני, שלחן הכּתיבה, פן יצא ח״ו מעטי איזה דבּור אשר תּקרא לו בטובך נבּול פּה או ריח בּלתּי טהור ועל כּן אחדל ואמנע הרע מבּעלי.

כּל המכתּבים אשר יבאו לשמי בּעיר לאָדז, ישלחו אלי מזה אל המקום אשר אשכּן שמי שם, עד כּי אוכל להודיע לאיש ואיש את האדרעססע החדשה אשר תּהיה לי.

היום בּשבתּי אל שלחן הכּתיבה בּקר מזח בּמעוני ויבקשני לקרוא לך לשלום בּשמו ואַף גם יתפּלא מאד על כּי לא ענית אותו על מכתּבו אשר כּתב אליך מווארשויא.

היה שלום אַתּה וביתך וכל אשר לך.

ידידך המנבּל את פּיו,

דוד פרישמאנן

אם כּי מלא אַתּה תרעומות נגדי, הנני מרהיב בּנפשי עז לבוא עוד אליך בּבקשה קטנה: שלח נא לי את הס׳ אשר חובּר נגד ספרך מאת ראָזענבּערג52 אחד אשר לא אדע את שמו ולא ראיתיו עד היום.


טו

לאָדז 14/2 סענטיאבר, 1885.


מי שהיה ידידי!

בּאי ספק ידעתּ על פּי מכתּבי מזח כּי לא הייתי בּביתי ובעירי שבועות אחדים ובשעה שבּא אלי מכתּבך הגדול מיום 5 אווגוסט ש״ז, שהיה ראוי לתשובה תּומ״י, הייתי רחוק ממקום מכתּבך בּערך המרחק שרחוקים אנחנו איש מאחיו. אָמנם כּן, אפילו ס״תּ שבּהיכל צריר מזל! על מכתּבך ההוא בּודאי הייתי עונה אותך בו ביום לו ידעתּיו, בּכדי להוציא מלבּך, ורק מזלך גרים לקלע אותך בּתוך כּף הקלע וליסרך יסורים של אהבה הרבּה יתר מאשר עלה על לבּי במחשבה תחלה.

מדה אחת אני מכּיר בּך שלא תמצא בעיני חן כּלל וכלל: אַתּה חושב את מחשבותיך ועושה את מעשיך בּכבדות ובקושי ובמחלת הטחורים ובלשם יחוד ונטילת ידים ואין בּך אותה הקלות או המהירות שקורין אה עלאסטיציטעט בּלע״ז, למען היות הרוח גדול הכּנפים ורב הנוצה, לחשוב ולעשות ולפעול כּלאחר יד, אם גם המעשים והפּעולות יעמדו ימים רבים. גם את העולם אַתּה רואה מנקודה כזאת, ואין לך הבנה כל שהיא להבין ולדעת כּי יש אשר המעשים שאַתּה רואה נכתּבים ונעשים בּנקל ובלי מחלת הטחורים; החיים והמעשים בּכל יום נגלו לפניך ואַתּה מבּיט עליהם בּתמימות וחושב אותם לאמת מוחלטת, מה שקורין בּלע״ז ״ערנסט״ ״וואַזשנאָסט״ וכו׳. לפיכך גם ההשכּלה, הידידות וכדומה היו לך למין עבודה או מלאכה ואַתּה עושה בהן בּכבדות ובעיון ובזעת אפּים, והנני סמוך ובטוח כי אפילו את מכתּבי זה תקרא באופן כּזה. – ראה, הנה אַתּה בא אלי בקולות וברקים ומראה אַתּה לי באצבּע כּי הסכּלתּי עשה להתעבּר בּך על דבר אשר כּל איש שיש לו מוח בּקדקדו לא ישים אליו לב וכו׳ וכו׳ אבל ה׳ עמך ידידי! מי זה התעבּר בּך? זה הוא הדבר אשר דבּרתּי: מחשבותיך ודבריך ומעשיך נעשים על האָבנים בּכבדות ובקושי נמרץ. אני לא התעבּרתּי בך מעודי, וכל הדברים שאַתּה דובר, פראַזים הם ולקוחים איש איש מתּוך ספרי־המלים הנמצאים בּביתך, וכל המחלקת (חלוקי דעות) שיש עתּה לנו הלא זאת היא: אני הנני איש חפשי במחשבותי ובדבּורי ובמעשי ואינני אוהב להיות אָסור כּסוס למרכּבה ולא הרבּה פעמים יהיה רצון מלפני לשמור מחסום לפי בּכדי לעשות נחת רוח לחברי, וכל איש היודע אותי פּא״פּ ידע כּי בכלל אינני מאלה האוהבים לחשות ולבלום פּיהם, ורק בּשעה שיש לי געגועין אוכל לשבת במסבת עליזים שעה ושתּים מבּלי לדבּר דבר, ולכן בּשמעי כי אַתּה הנך ההפך מזה וכי נפשך סולדת עליך לשמוע דברים שאינם נאמרים מתּוך עיון או מתּוך מלאכה שעושה המוח אלא מתּוך חופש ההגיון וקלות הרוח, חיש קל ראיתי והבינותי כּי שונים אנחנו בטבענו וכי לא תוכל הארץ לשאת אותנו יחדו וע״כּ גמרתּי לבטל אותי מפּניך לבלתּי היות לצנינים בּצדך, כּי אני כפי שאני יודע אותי לא אוכל לותּר הרבּה על דרכי ואופני, וכיון שחשבתּי שאין אַתּה יכול לשאת אותי כמו שהנני, בּמעלותי וחסרונותי גם יחד, לכן אָמרתּי למשוך ידי ממך אם כּי היטב ירעה לי נפשי בעשותי כּדבר הזה ומעי המו. אוהב נאמן היה לי בפ״ב לעווינסקי53 שמו, ואותו אָהבתּי ואוהב גם עתּה בכל נפשי ומאדי; אבל האיש הזה היה בן טבע אחר מאשר הייתי אני ואני ראיתי בכאב לב כּי ימי אחוותנו לא ימשכו. ואַף אָמנם היה כּדבר הזה; אַחת או פעמים בּשבוע כּתבנו מכתּבינו איש אל אחיו, ופעם אחת אָנוס הייתי לכתּוב אליו: ידידי! אַל נא תּוסיף כּתב אלי – וחליפות מכתּבינו חדלו לפצעי ולחבורתי. אבל אַתּה אם בּאת עתּה אלי בּמכתּבך האחרון להודיעני כי שגיתי וכי לא תשים מתג בּפי למען שמוע מפּי רק את הדברים אשר רצתה נפשך וכי ״גם את הטוב וגם את הרע תּקבּל״, הנה אם כּה תדבּר בּרוך אַתּה לי מקרב לבּי; אבל מדוע תּרבּה מלים ללא הועיל להגיד לי כי התעבּרתּי בּך וכי רבתּי אליך וכי בא שטן לגזלני ממך וכי אנשים זרים (מזח וכנותיה) חרחרו ריב בּינינו בעוד שיש לך דרך קרובה למצוא את האמת לאשורה? למה תדבּר בּכבדות ובעיון ובקושי וכבד ראש ובנטילת ידים ובלשם יחוד? למה תבקש את הסבּה בּאיים רחוקים והאמת הלא קרובה? – אמת נכון הדבר כּי האיסטניות בּכלל היא מין מחלה וגם היא ילידת הכּבדות והקושי היא, ולו ראיתי כי יש תּקוה להעביר את הרעה הזאת ממך כּי עתּה בכל נפשי חפצתּי כדבר הזה; ואולם יוכל היות כּי ברבות ימי אשנה גם אני את טעמי כמעט.

הנה כי כן מבּיט אני מנקודה זו על כּל השקלא וטריא שיש לך עם מזח או עם בּעל העברי או עם החברותא בּקיוב: הדברים נאמרים והמעשים נעשים בּכבדות ״ולשמה״ ואַתּה נוהג בּהם כּאלו חטבתּ עצים בּזעת אפּים, בּעת אשר אָדם שלם בּגופו ובמוחו יפּטר מלפני מעשים כּאלה כלאחר יד ואינו קובע מסמרות בּכל פסיעה ופסיעה. הן גם לי היו דין ודברים עם שונים, כּמו למשל במחבּרתּי תּו״ב, ובכל זה הריני נשבּע לך כי כמעט אינני זוכר את האָמור שם, ואַף אָמנם ״אינני זוכר״ גוזמא היא, ואולם אם אזכּר את הדברים אין זה כי אם פרי כח זכרוני אשר לא בגד בּי ולא פרי הרשם אשר עשה הדבר על כּל בּתּי נפשי; והנני סמוך ובטוח כּי לוּ קרו הדברים האלה לך כּי עתה עורקיך לא שכבו עד היום הזה. אַתּה מבּיט תּמיד על המעשים בּכל יום כּאלו היו מטבּעות עוברות לסוחר ולא תובא להבין כּי החיים בּכלל הם אַך מין צחוק אשר צחק בּנו האלהים כּטוב לבּו עליו. אַתּה אוחז את החיים בּזנבם וצועק כּל היום כּי הם מושכים אותך אחריהם בּלי הרף וכה לא עמד בּך למהר אחריהם; ואולם משוך ידך מן הזנב והיית לאיש! הלא כן יאמרו המושלים, האין זאת? הנה יום הכּפּורים קרוב ובא; נניח נא כּי אני אקח תּרנגול לכפּרה, ובשעה שאתפּלל תּפלת ״בּני אָדם״ יעשה התּרנגול את צרכיו (סלח לי!) על פּני הסדור; מה יעשה איש כּמני? איש כּמני ימחה כעב את פּשע התּרנגול מעל פּני הסדור, מחה ואמר לא פעל אָון, ואוסיף לסב את כּפּרתי כאלו לא היה דבר. זאת תּורת החיים בּכלל! מחה וסבב, מחה וסבב, ולא לעמוד על הפּרק עד ימות המשיח. הפּלפּול והחקירה בּכלל הם מדות רעות מאד ובלי״ס אַך השטן הולידם. – ראה הנה אַתּה מספּר בּגנותו של מזח כּי מצאת בו עון אשר חטא, ואַתּה תאמר כּי האמנתּ בו על כּי אני ערבתּיו לטוב. אבל אם אני ערבתּיו הלא אָמרתּי מפורש כּי אעשה כזאת אַך ורק משום שמצא חן בּעיני על תּמימותו ופשטותו ולא משום חכמתו ומעשיו הטובים, ערבתּיו לטוב משום שראיתי כּי הוא מורדף בּלי חשך על לא דבר והכּל מנבּלין את פּיהם על אדותיו, וכמדומה לי שגם אַתּה אָמרתּ כּי מצאת בו את אשר מצאתי אני, ולמה לי אפוא כל הפראזים וכל הקריאות שאַתּה קורא, למשל, ״פרישמאנן העיד, מי לא יאמין?" הן לא על המלך המשיח אנחנו דנים כּי אם על מזח, והענין אשר לפנינו מובן לנו היטב בּלי פלפּולים ובלי באורים ובלי כונות לשם היחוד, ומדוע זה נכבּיד עבטיט בּידים על הגלוי וידוע לנו למען היות לו חתולת ערפל? – צר לי כי מזח אין עתּה לפני למען אוכל לגבות עדות כּדבּעי, אבל אם לפי דבריך בּמכתּבך בעצמך אשפּוט, אמצא כי אַתּה החיב ומזח הצדיק. אם ילך איש אמת רגע אחד בּדרך השקר, אָז תּנקום האמת את נקמתה ממנו ולא במהרה יוכל לחלץ נפשו ממנה. רגע אחד עלה השקר כּיונק לפניך, כּי לא היה לך הכּח להגיד את האמת גלוי ומפורש כּראוי ולא רצית שיתפּרסם דבר בּשמך ומסרתּ אותו למזח, ורוך לבּך זה שהיה לך רגע אחד הביא לך פגעים רבּים לארך ימים. מעשה כזה שעשית אַתּה יהיה כעון חמור בּעיני בעל מדות ישרות, והאיש החי עפּ״י תורת המדות של שפּינוזה ונקעה נפשו ממך. אם נשאת אשה בשביה סופך לשנוא אותה וסופך להוליד ממנה בּן סורר ומורה וסופך שיצא לתרבּות רעה ויעבור עברות ויתחיב מיתה בּסנהדרין וכו׳ ומזח מה כי תלין עליו? מזח עשה כאשר יעשה כל איש אחר בּמקומו: הוא כתב מאמר בּהעברי ולבסוף בּאה הכחשה על הספּור שספּר. ובעל העברי שאל את פּיו על הדבר הזה, ואולי גם שלם ישלם לו בעל העברי במחיר מאמריו ובראותו כי שקרים הוא מספּר אָמר למשוך את ידו ממנו, ומה היה אפוא למזח לעשות אם לא לספּר לו את הדברים כּהויתם: כּי אנשים נאמנים כמו ווייסבּערג ומרעיו הם בּעלי הספּור וכו׳ וכו׳?54 מי יודע, אולי גם אַתּה או גם אני במקומו היינו עושים כּמוהו! לעשות את ההפך מאשר עשה הוא, לאמר: להגיד לבעל העברי בפה מלא ״שקר ספּרתּי״, אַך רק למען כּסות על ערוות זולתנו, צריכים אנחנו להיות אנשים גדולים, בּעלי רוח כּבּיר אשר כּח בּהם להביא את נפשם לקרבּן על מזבּח אהבתם אשר יאהבו את זולתם, ולא כל אחד יוכל להתפּאר כּי תמצא ידו לעשות כּדבר הזה. – שים נא את כּל הדברים האלה אל לבּך והפך בּם, והיה אם לא תמצא בם כּי האמת אתּי, אָז מובטח אני לכה״פּ כּי ברבות הימים וסערת לבּך תקום לדממה או אָז תּראה ונוחכתּ כּי אתּי תלין צדקתי בּדבּרי את כּל הדברים האלה; אני אינני נוגע בּדבר בּעת אשר אַתּה הנך נוגע בּדבר יותר מדי, ולכן חובה עליך להאמין לי יותר מאשר תּאמין לעצמך. – כּמו כן רואה אני אותך טועה בחשבּון בּאמרך כּי מזח דרש לשלום ק״ס ויכתּוב אליו בּידו ממש תּחת אשר לשלומך דרש ע״י שליח כּמותי, וזה לך לאות כּי לא יוכל עוד דבּרך לשלום; וזה הוא שקר: זוכר אני כּי בכתבי את מכתּבי לק״ס היה מזח בּביתי עפּ״י מקרה ויבקשני ואתּן לו מקום לכתּוב אליו גם הוא בּעצם ידו, ובאותה שעה לא כתבתּי עוד אליך ורק אָמרתּי אליו כּי כתב אכתּב אליך בּיום ההוא, וע״כּ בּקשני כּי אדרש לשלומך בשמו; ואני יודע אל נכון כּי לו היה בּביתי בּעת כּתבי כּי עתּה כתב גם אליך בּעצם ידו. – ויתר המעשים אשר אַתּה מספּר לי במכתּבך אינם מובנים לי היטב; בּלי״ס לא קראתי את המאמרים בּמה״ע אשר אליהם אַתּה רומז, ולכן יפּלא ממני כל המו״מ ולא אבינהו. כּ״כ לא אבין היטב את ריבך אל בּעל העברי ולא אדע ברור בּמה חטא לך, וזה בלי״ס משום שסבּות הדברים נעלמו ממני ולא קראתין בּשעתּן.

ראה כּי אוהב אני אותך באמת, כּי על כּן אני מרשה לעצמי לדבּר אליך, כּכל הדברים האלה ולא אבקש לי לשון של זהורית, ונפשי בתקותי כי מלא אַתּה אמת כּרמון ואוהב אָתּה את האמת הערומה יותר מבּשרך (ולא מנפשך). בּמכתּבי זה אני דובר אליך בלי כל מליצות ולא אבחר לי לשון ערומים, ומכתּבי זה יהיה לאות על ידך כּי חפץ אני טובתך וקרבתך.

בּכלל אומר לך כּי בעל דמיונות אַתּה ורואה חלומות בּהקיץ. אני אינני מאמין בּשום אופן כּי חפצו לגזול ממך את המתּנה הטובה, את סוכנות המליץ, וע״כּ חרחרו את כּל הריב שאַתּה אומר, ורק איש דמיונות כּמוך מאמין כּי באמת כּל העולם אינו עושה דבר אלא חושב מחשבות בּשבילך להרע לך, וכי הדעפּעשען רצות רצוא ושוב מקיוב לפ״בּ ומפּ״בּ לקיוב ומשם לבּראדי ומבּראדי להכי ולהתם וכו׳ וכו׳. הקם נא סערת רוחך לדממה! צל הרים אַתּה רואה רואה כהרים, ובאמת אין שם כל הר כּי אם אגמי רפש והצפרדעים מושלות בּהם, וכל המו״מ איננו שוה לאַבּד עליו אפילו טפּה אחת של דיו. הנשא, העלה מעל כּל העדה הרעה הזאת ואַל נא תשעה בדבריהם עוד כּי הכּל הבל, ומי יתּן ומכתּביך אשר תּכתּוב אלי בּימים הבּאים יכילו חומר אחר מאשר בּחרתּ לך עד היום ולא שקץ תּשקצם עוד בּדברים כּאלה וכיוצא בּהם. – מזח ספּר לי פעם אחת כּי בקראך דברים שהם למורת רוחך, כּמו למשל בּקרת נגדך הכּתובה בשקר, כּי אָז תּרגז תּחתּיך ואותו היום יום פּורעניות הוא לך, והדברים עושים רשם עליך עד להחליא אותך. הכזה יהיה איש אבחרהו? הוי, מי יתּן ויכלתּ לשנות את טעמך זה והיית לאיש אחר; מי יתּן והיית כּמני אשר גם את הטוב וגם את הרע אקבּל בּמנוחת נפש. ואשר כּרגע אוכל להסיח דעתּי גם מזה וגם מזה. אני הנני יודע תּמיד כּי הספרות וכל הנלוה לה אינם שוים לדבּר בּם אַף רגע אחד ומכּש״כּ שאינם שוים להחליא בעבורם את גופנו ונפשנו, ואת הדברים האלה אינני אַך נאה דורש כּי אם גם נאה מקיים. ומה אפוא כל החרדה וכל הקולות והבּרקים שאני מוצא במכתּבך?

שים נא את כּל דברי אל לבּך כּי את טובתך אני דורש.

היה מהיום והלאה קל כּצבי ועזב את הקושי וכבד הראש. בארנע אומר בּמקום אחד על האשכּנזי כּי הוא איננו אוהב את האגוז לאכול אותו כּי אם את מעשה הפּציעה הוא אוהב לפצוע את קליפת האגוז ולשבּר ולמגר ולקרקר אותו, וע״כּ בּתתּך לו אגוז מוּסר מקליפתו העומד לאכילה, יבעט בּו. גם רב משכּילינו אוהבים יותר את הרעש ואת הקולות והבּרקים שהם מולידים לשם איזה דבר מאשר יאהבו את הדבר בּעצמו – האם לא תוכל אַתּה להבּדל מן העדה הרעה והחטאה הזאת?

גם מה׳ קלמנסאָהן הזקן מונח לפני מכתּב, והיה בראותך אותו ודרשתּ לשלומו בשמי ואָמרתּ אליו כּי אודנו על מכתּבו אשר כּתב אלי. בּדברים אחדים הוא טוען כּנגדי ואָמרתּ אליו כּי אני אינני קובע מסמרות בּדברי וככל הישר בּעיניו יעשה ולא ישים לבּו לחלומותי, ואני הנני נותן לו את בּריתי שלום.

נסיעתי לחו״ל נדחתה פתאם בּחזקת היד מחמת הרדיפות שסובלים שם כּל ילידי חו״ל שאינם בּני אשכּנז, כּי על כּן לא יתּנוני בני משפּחתּי בשום אופן ללכת עתּה לארץ הזועמת והזעומה הזאת. ואולם גם בּביתי לא ישכּנו רגלי ולא ימשכו הימים עד צאתי מזה.

בּהאָסיף נמצא ממני מאמר גדול בּשם ״בּשוק של הסופרים והספרים׳׳ והיה בקראך אותו וידעתּ כי הדברים הנאמרים שם על אדות ה׳ צ״ב וה׳ צווייפעל שונו מאד מאשר נכתּבו על ידי בּראשונה ובצורתם החדשה הזאת אין עוד אחריותם עלי. – גם סאָקאָלאָוו איננו האיש אשר איש כּמני יוכל לאמר עליו כּי הוא זה!

כּתב נא אלי בּקרב הימים הבּאים!

הנה יום הכּפּורים והסליחות הולך לקראתנו, והצדיקים הטובים היושבים אתכתכי דהב פּיזא בּסכת עורו של לויתן יעתּירו בעדנו, ונסלחו כל עונותינו וחטאותינו שחטאנו איש לאחיו, ונכנסנו כלנו לחיים טובים ולשלום.

ההוגה בך בּאהבה והמחכּה אל מכתּבך

דוד פרישמאנן.

אם תּחפּוץ להראותני אות לטובה, אָז כּנס נדחי רעיונותיך וכתוב איזה מאמר להיהדות. אולי אם נהיה לה לעזרה ועמד רוח והצלה לספרתנו העלובה ממקום זה. יהי איך שיהיה, בּרודס ראוי והגון בּעיני הרבּה יתר מכּל המולי״ם שאני יודע, וגם עלינו לזכּור כּי הוא איננו יכול להתהלל כּמו סאָקאָלאָוו ולקרוא: ״בּמיטב כּספּי אשלם לעוזרי וסופרי!״ ראה בקשתּיך גם אני אתמוך בּו ככל אשר אוכל.


טז


לאָדז א׳ תולדותּ, 1 נאָוועמבער למנין שאָנו מונין פּה, 1885.

זאת הפּעם, עצם מעצמי ובשר מבּשרי, הנני ממהר להשיב אותך על שני מכתּביך, הגדול והקטן, כּדי להוציא מלבּך את החרדה שאַתּה חרד לי ולכבודי אשר גלה ממני על פּי המליץ בּגליון 5574, ואני אָמרתּי רק יודע אַתּה כּי בנפול אוהבך שמח תּשמח ובכשלו יגל נא לבּך, והנה אַתּה בא לנוד לי ולנחם אותי. אָכן כּעין נבואה נזרקה מפּיך בּמכתּבך האחרון בּאמרך: ״ידעתּי כי התּל תּהתּל בּי על חלומותי ועל דברי״, ואני כדבריך כן אעשה והנני מהתּל ומשטה בך כנפשי שבעה, ואַתּה דע לך כּי דברי בעל המליץ כּאשר נכנסו אל תּוכי בשלום כּן יצאו בשלום וכל רעה לא הולידו בי; ובכל זאת הנני מודה במקצת דבריו אשר כּמדומה לי שהם נאמרים בּאמת וצדק, אם כּי לא הטריח עצמו הכּותב לרדת לסוף דעתּי.

מתּוך המאמר אני מכּיר כּי לא יצאו הדברים מעטו של ה׳ ארז לבדו וכי גם אחרים (ואולי ה׳ פריעדבּערג56 או גם ה׳ ל״בּ בּעצמו) נתנו מחילם לו ויצא המאמר הזה. – בּמה שנוגע להטחורים או העפולים מן הראוי הוא לענות דבר כּהלכה, מאחרי שהכּותב מבקש אותי שם להראות לו בטובי באיזה ספר מצאתי ״עפולים" מין שרץ; והנה ראיתך מן המלה סרטן טובה ונכוחה מאד וגם יודע אני כּי האמת נר לרגלה, ואולם עוד גדולות מזה אראך: בּאותו אוצה״ש עצמו שמציין ה׳ ארז, שם נמצא בּפרוש ״וי״מ מין חיה רעה״ (עיין אוצה״ש הוצאת מיכל וואלף ע״י שולבוים) ועוד גדולות מזה אראך: אם תּקח לך ספר פּשוט מספרי כּה״ק עם רש״י ומצודות, ומצאת כּי במצודת ציון בּשמואל א׳ ה׳ ו׳, שם נאמר בּפרוש כּי עפולים בּע׳ הוא כמו בא׳, והוא מין שרץ וכו׳. – דא חדא ואידך: לו גם בּאמת לא מצאתי לי כל עזר וסעד שכּתבתּי מלה אחת כּהלכתה, מלה שכּמעט אין לה דין ודברים עם יתר דברי המאמר, הבאמת תּעלה צעקת החטא הזה השמימה שלא תניח את ה׳ צ״ב לישון עד שיקום ויכתּוב הערה גדולה בּכדי להראות את הבּקיאות ולהזכּיר מלים שונות משפת אשכּנז ורומית ורוסית? – ­אבל הקץ לדברי רוח! אם תּחפּוץ לכתּוב איזו הערה בדבר העפולים בּאחד ממה״ע, נסה נא וכתוב, ואם תּדע להזהר בּדבריך על אחת שבע, או אָז תּראה הערתך בּלי״ס אור57. – אם ה׳ סאָקאָלאָוו יענה את ה׳ ארז, אינני יודע, כּי אני שמרתּי לפי מחסום לבלתּי דבּר אל ה׳ נ״ס למטוב ועד רע, כּי אָמרתּי: יעשה נא כטוב בּעיניו.

אָכן אחדים מדבריך הכאיבו את לבּי מאד ואינני יכול גם לדבּר בּם בלי תנועה פנימית ובלי התרגשות לב; הלא הם הדברים אשר אָמרתּ עלי בנוגע לה׳ ל״ב כּי הקוראים יראו מכּתלי דברי שטינא בלבּי עליו, או כּי חפצתּי לנקום נקמת ה׳ נ״ס על קראו אותו בשם ״טפּש״58. ידידי! לא תדע עוד אותי אַף ידיעה כל שהיא! – אם תּאמר למשל: “ומי כמוני יודע כּי בכל טוב הארץ לא יקנו את לבבך לחשוב אחרת מאשר תּחשוב״, הריני משיב לך: שוטה שבּעולם! פראזע גדואה נזרקה מפּיך ואין אַתּה יודע מה אַתּה שח ואין אַתּה יודע או יכול לדעת כּי בכל טוב הארץ לא יקנו וכו׳ ואַתּה השתּמשתּ אַך בּקבץ מלים נפוחות להגיד לי קאָמפּלימענט בּפני, ואין אני מחויב לעדות גאה וגאון למשמע דבריך ההם ואף לא להתקצף ולהתעצב לוּ שמעתּי מפּיך ההפך. אַמנם יש ויש אנשים אשר להם הצדקה להשמיע את הדברים ההם, אם מפּאת שהם יודעים אותי באמת ומכּירים אותי מתּוך מעשי או מפּאת שהם נסוני ואני עמדתּי בנסיון (כּמו למשל ידידי אי״׳ש בּווארשוי יודע ועד שהיה איש בּווארשוי זה שנתים והוא חפץ לשקול על כּפּי מאת אלף רו״כ [התשמע? 100,000.!! Rs] לקחת את בּתּו, והנערה לא ישרה בעיני, ואני יצאתי מן הנסיון הזה בשלום ולא הבּטתּי לברית הזאת ולא פניתי ליצר של הכּסף הרב והעצום); כּמו כן ישנם אנשים המכּירים אותי מקרוב ולא מרחוק, ולהם רק להם המשפּט לדבּר ולשפּוט אותי, והנני נשבּע לך כּי האנשים האלה לא יאמרו כמוך כּי טינא היה בלבּי. בּשנה שעברה היה איש אחד בּווארשוי, דייכעס שמו59, מיושבי חאַרקאָוו, והוא גם הוא היה אחד מאסופי קאַטטאָוויץ, והאיש הזה כפי הנראה ישר לב ורוח הוא, והוא נסה אלי דברים לפתּותני כּי אלך לארץ הקדושה עירה יפו להיות שם למתרגמן לחובבי ציון ולעשות העתּקות משפת אַשכּנז לשפת צרפת ולהפך, ויקב לי שכר הגון ויפה עד מאד, ואולם אני מאחרי שאינני בעד הרעיון של חובבי ציון, לא עליתי לדוכן זה, אם כּי דבּר אלי האיש לאמר: ומה בּכך? הלא לא את דעותיך אני מבקש הפּעם כּי אם את מלאכתּך והרי אַתּה כּכל פּועל ושכיר הבּא בשכרו, כּפקיד בּאחד מבּתי המסחר, כּבּוכהאלטער, ואין לדעותיך ולפקודה ההיא ולא כלום, ואני הייתי באחת ולא חפצתּי. ומשום מה? משום שאני חפץ להיות חפשי ולא תלוי בּאחרים, ובבואי לדבּר את דברי בּאחד ממה״ע, אדע ידיעה ברורה כּי חפשי אני וטהור מכּל נטיה ופניה צדדית, ולכן לי המשפּט ולי הצדקה לדבּר. ה׳ סאָקאָלאָוו למשל לא יוכל לדבּר כּכל העולה על רוחו, משום שהוא ירא את פּלוני ואת פּלוני שלא יבאש בּהם, והרי הוא תלוי לפעמים בּדעת רחז״ס או בדעת קצת מקהלתו נותני לחמו או בדעת לוקחי האסיף וכדומה; ואולם אני, אני שאין לי כּל שיח ושיג עם כּל אלה ופרנסתי איננה מצויה מהם ומצבי בּכלל איננו עשוי בּידי אחרים, אני יכולתּי לכתּוב קונטרס כּמו ״תּהו ובהו”, ואני יכלתּי לכתּוב גלוי ומפורש בּהמגיד60 לאמר: יבאו נא כל אלה אשר יצאתי נגדם בּקונטרסי ההוא ויענו בי אם היה לי מעולם דין ודברים עמם, אם פּא״פּ ואם בּכתב, אם ידעתּי אותם ידיעה צדדית ואם יוכלו למצוא בי דבר או חצי דבר אשר יאמרו עליו כּי הוא זה אשר השיאני לצאת לנגדם; ולא היה פוצה פה ומצפצף וגם ה׳ יהל״ל בּעצמו בּכל חמתו ועזוז אפּו היה אָנוס להודות לי כּי לא היו לי עמו כל דין ודברים מעולם61. – מעולם שמרתּי לנפשי מנגוע בּאחד שהיה לי עמו אַף סכסוך כּל שהוא, לבלי יאמרו הבּריות כּי טינא בלבּי, ורק הפּעם הזאת בּאתי בין המצרים. – ידידי! עוד לא בחנתּ את מדותי אַף בּחינה כל שהיא ולא תדע עוד אותי במשהו! הן אם אדבּר אליך עתּה לא תוכל עוד להאמין לי אף אם תּחפּוץ, ורק אם ידעתּ אותי מקרוב כּי אָז האמנתּ לי ואז לא הייתי צריך עוד לדבּר אליך את דברי. – הנני נשבּע לך כּי אַך דעתּי הפּנימית היתה נר לרגלי בּכתבי את מאמרי נגד ה׳ ל״ב ובבואי לכתּוב קשה היה לי אותו היום כּקריעת י״ס, ואלחם עם נפשי אם לכתּוב ואם לחדול, בּאשר ידעתּי כי ישנם אנשים אשר יקומו באיזה יום מן הימים ויאמרו: ״אַהא! ל״בּ כּתב פּעם כּנגד פ״מ את ההוספה בּהמליץ ועתּה מצא בּ״ח זה מקום לגבות את חובו, והרי נמצא כי טינא בלבּי עליו״. נלחמתּי עם נפשי ואהי נגוע כּל היום ונגמר אצלי לבלתּי לכתּוב, ובכ״ז כּתבתּי לבסוף, אחרי כי גבר טבעי ויחזק מחפצי, ואולם בּאזניך יהיו הדברים האלה אמורים: כּי יותר טוב היה לי לו יכלתּי גם הפּעם לצאת בּריש גלי ולדבּר בּגאון לאמר: ״יבוא נא ה׳ ל״ב בּעצמו ויענה בי אם היו לנו מקודם כל דין ודברים!״ אבל עתּה לא אוכל עוד לעשות כּדבר הזה, אחרי כי המקרה העור חפץ כּי ל״ב זה יהיה הכּותב את ההוספה הנ״ל, והרי נמצא כי… טינא בלבּי עליו!! אָכן בּכל קדש אני נשבּע לך כּי לא הייתי כותב אחרת ולא הייתי שונה מדברי אַף אם ל״ב זה לא היה הכּותב את ההוספה ההיא, ואולי עוד בּמרירות יתרה וגדולה מזו דבּרתּי, או ידעתּי גם הפּעם כּי נקי אני מכּל וכל וכי בטוח אני שלא יוכל עוד איזה אָדם לבוא לבסוף ולאמר: טינא היה בלבּי עליו. ידידי! יהיו נא הדברים אמורים לך כּי עוד לא תדע אותי! אמת היא, אני אמרתּי על ל״ב בּנוגע להלאומיות כּי ״מפּתּה יאכל״, אבל הידעתּ משום מה אָמרתּי כן? משום שלא היה כח בּאיש הזה לעמוד בּנסיון כּדרוש! נניח נא כּי ל״ב הוא איש ישר לב הנלחם בּאמת בּעד דעותיו כּמו שאומר בּעל המליץ, הנני נכון להאמין גם בּזה, ואולם הנני מבטיח אותך כּי לו הייתי אני במקומו, כּלומר לו הייתי אני נלחם בּעד דבר חובבי ציון תּחתּיו, ולו זכּו אותי בשכר בּטלה שלא בפני כּאשר זכּה הד״ר פּ(ינסקר) אותו, כּי אָז משכתּי את ידי מן המתּנה הזאת ולא קבּלתּי אתנן כּזה לעולם, למען אשר אוכל להיות חפשי ותלוי בּעצמי ולמען אשר אהיה בטוח כּי לא יוכל איש לעולם לבוא ולאמר: אָהא! הלא קבּלתּ שלומים לדבּר טוב על דעה פלונית ופלונית והרי נמצא כי מפּתּה תּאכל! אני במקומו בחרתּי להיות רעב ללחם, אני בחרתּי לבקש לי פרנסתי בּכל אשר אוכל ולא להוציא לחם מן הסלע אשר אַכּה אותו במטי. – אבל מה אני מרבּה לדבּר בּאָזניך? הן גם אַתּה הנך מאלה הרואים מכּתלי הדברים כּי טינא היה בלבּי״… הה, אל אלהי אבותי! למי אנחנו עמלים? למי אנחנו כותבים? הלא רב הקוראים אינם מבינים ואינם יורדים לסוף דעתּנו, והרי הם בּנעוריהם ובזקניהם מן האנשים אשר לא יוכלו להשיג ולהבין כּי יש אשר יתעורר אחד איש לדבּר חזון לבּו גם בלי כל טינא וכל פּניה ונטיה – טח לב העדה! קצרה רוחי בי מהיות סופר בּישראל! – ולמקרא דבריך כי נקמתּי נקמת ה׳ נ״ס צחקתּי, אחרי כּי חדשה שמעו אזני. אני יושב בּלאָדז ואקרא מה״ע לישראל אַך בּמקרה ולעתּים רחוקות, וע״כּ אַתּה הוא האיש המניד לי ולא שמעתּי בלתּי היום כּי קרא ה׳ ל״ב לסאָקאָלאָוו ׳׳טפש" ולא ידעתּי מעולם כּי גם בּין השנים האלה פרץ הריב ותּהי להם איזו מחלוקה, ובאופן כּזה הלא תבין עד כּמה נכוחים דבריך כּי חשבתּי לנקום מה׳ ל״ב נקמת סאָקאָלאָוו…

עדה נפלאה הנכם אַתּם הסופרים העברים בּקיוב! ראה אַתּה כותב אלי: ״אם יבוא אליך מכתּב מאת רמ״ק אַל תּתּמה על החפץ ואַתּה אַל תּען – ״ מה זאת? איזו אינטריגה חדשה נולדה בזה? הן לא אל אני כּי אם אָדם, ובודאי אם יבוא אלי מכתּב מאת רמ״ק שיהיה כתוב בּאיזו שפה מן השפות המובנות לי, אָז אקראהו ואבינהו ולא אתמה, וכן אם יהיו לי דברים לענות אענה – ומה אפוא פשר הדברים: ״ואַתּה אַל תּען״? האם שכחתּ עדי רגע את אשר אמרתּ כי מי כמוך היודע כּי בכל טוב הארץ לא יקנו את לבבי לחשוב אחרת מאשר אחשוב, ואיך איפוא תוכל להאמין כּי באמרך ״ואַתּה אַל תּען״ אהיה מושבּע ועומד למלא את דבריך בּלי כל הבחנה והבדלה?

לא אדע עוד לכון בּזה את הזמן שאהיה בקיוב ונסיעתי בכלל איננה עוד דבר המסוים אצלי, ועוד אכתּוב אליך בנדון זה. – מכתּב גדול ששלחתּ אלי על שם טשערנאָוויטש62 לא קבּלתּי ממזח. – בּדבר המכתּב על אדות הקאפפע63 שמעתּיך ובהיותי בווארשוי בקרוב אנסה דבר אל מזח, ואם בּאמת לא שרפהו, כּאשר תּאמר, בּטוח אני, כּי ימסור מזח את המכתּב לי. – הקונטרס ״טפח מגלה" הוא סתּירה נפלאה, רבו פראָזא ומעוטו שירים, ובין השירים נמצאו אחדים אשר לא נופלים בּמעט משירי יל״ג64, ובכלל הוא נוסד על אדני תחבּולה יפה; בּקראך את הקונטרס הזה והתענגתּ עליו! –אם תּקרא את מאמרי האסיף בּעיון, כּאשר אָמרתּ, הלא תודיעני את הרשם שעשו בּך המאמרים, וגם מאמרי ואותיותי, וגם שירי הקטן, וגם ״בּכל מכּל כּל״; בּהשיר נפלו שגיאות אחדות מטעם הצינזור ועי״ז אָבד השיר מערכּו הרבּה מאד.

והנני מתפּלל תּפלה קצרה כּי דברי יהיו לרצון לפניך ולא יעשו בך רושם רע, כּי לטובה כונתּי, וגם בּדבּרי רתת לטובה כונתּי, ובזה אפּטר מלפניך.

ידידך היודע ערכּך ואינו יודע אותך,

דוד פרישמאנן.

כאשר הודיעוני מווארשוי חדל בּרודס מקרוא בשם מזח בהיהדות65. – את גליונו של ה׳ מאַרגאָלין66 קראתי זה כבר.

בּעצם הרגע הזה קבּלתּי מכתב מבּרודס ובו יודיעני כּי התפּרדה החבילה בינו ובין מזח ויצאו שניהם בּשלום.


יז

לאָדז 11/13 דעקאבר 1885.

ידידי!

כּמדומה לי שאַתּה מלא כעס וחרון ורוגז עלי ואני רחום וחנון ולבּי טוב עליך כּבראשונה; כּמדומה לי שאַתּה לא כתבתּ אלי זה ימים וחדשים ואני כתבתּי אליך פעמים; כּמדומה לי שאַתּה הוא וטפשיותיך לא יתּמו ואני כאשר החילותי להכּירך ולדעת דרכּך כן אשא וכן אסבּול גם להבּא.

אַך הנה דבר לי אליך אשר בּדבּרי אותו באָזניך חרונך והתרגזך אלי כּחלום יעופו:

בּעוד ימים אחדים ואני הנני בא לקיוב!

השמעתּ?

אבל אחת אשאל ממך אותה אבקש: בּיום קבּלך את כּרטיסי זה, מהרה נא וענני דבר ברור למען אדע: בּאיזה יום מתחילין הקונטרקטין בּדיוק ובצמצום? מתי מתחילין הסוחרים ואַנשי קנין להתאַסף בּעיר מגוריך? למתי אָבא אני? – כּי הנה גמרתּי בלבּי לבא לקיוב כּשבוע או כשבועים בּטרם הוחל עוד כּל משא וכל מתּן, ובפרט אם אדע כּי לא אַרבּה עי״ז בהוצאות יתרות.

וזה זה לי לאות: אם לא תמהר לענות אות (ך) [י] תּומ״י, אָז אדע כּי באמת לא תחפּוץ עוד כּי יהיה בינינו כל מגע וכל משא ואָז ארפּה ממך לעולם; ובאופן זה לא אמצא כל עצה וכל תּחבּלה בלתּי אם לפנות לי אל ידידי יהל״ל והוא הלא נכון יהיה לעמוד לשרת לפני בּכל אשר יוכל ובחפץ לבב.

ידידך

ד. פרישמאנן.


יח


.С. Петербургъ], 2 Февраля, 1886 г]

ידידי היקר!

הלא עיניך הרואות אַיה אָנכי היום ומה המלאכה אשר לפני67. ואני גם פּה לא שכחתּיך והנני ממהר לכתּוב אליך בּכדי להפיס דעתּך על כּי החשיתי מטוב ומרע עד היום.

דברי תלונותיך אשר לנתּ עלי בּאזני מזח בּמכתּביך אליו שמעתּי גם אני, ואולם הלא רואה אתּה עתּה כי שגית ברואה וכי גם בּשומי פני לפטרבּורג לא הלכתּי לנוע על הארז, ולכן הלא ישקוט לבּך ונח מזעפּו אשר זעף עלי. – הלא ידעתּ כּי היה עם לבּי לבוא לקיוב לימי הקאָנטראַקטין, ואולם הקריאה אשר נקראתי לבוא לפ״ב היא שעמדה לי לשטן בּדרך אשר אמרתּי לעלות עליה, ולכן בּטלתּי רצוני הראשון מפּני רצוני האחרון. העבודה אשר העמסתּי עלי פה גדולה ועצומה מאד ומי יודע אם לא בנפשי עשיתי את הדבר. ואַף גם זאת כּי לפי שעה אין לי עוד כּל שעה פנויה ולא אוכל גם להרבּות בּדברים ולספּר לך מקרים אחדים אשר קרוני פה, ולכן אָשוב ואכתּוב עוד אליך בּימים הבּאים. – הפּעם הזאת לא חפצתּי בלתּי אם להראות לך אות לחיים ולמען תּדע כּי זכור אזכּרך.

ועוד דבר אחד חפצתּי הפּעם! אם נא מצאתי חן בּעיניך ואם חפץ אתּה להיות לי לעזר מעירך, הבה נא ידך וכתב לך כפעם בּפעם דברים אל ״היום״, והיו לנו דבריך למכתּבי סופרים. הלא שופט ומבקר אַתּה וע״כּ הלא בנקל תּראה כּי מטרת ״היום״ איננה להיות ליהודים למ״ע עברי דוקא כּי אם למ״ע כללי, וע״כּ לא יסכּנו לנו עפּי״ר ״המאמרים״ הבּאים אלינו כּי לא באלה חפצנו. ״היום״ יחפּוץ בּקאָריספּונדינציות הכּתובות בּשפה יפה ונעימה ואשר תּשאנה דעה למרחוק על כּל הנעשה בּעיר, וממילא משמע כּי בכלל מאתים מנה ובכלל ״כּל הנעשה״ נכלל גם הפּרק על אדות היהודים ועניניהם. הלא יודע אני כי אַתּה הוא האיש אשר תּוכל להפיק רצוננו, ולכן נפשי בתקותי כי לא תשיב פּני ריקם וכתוב תּכתּוב אלינו תּומ״י ושכרך לפניך –

עוד הפּעם הנני מבקשך למלא את בּקשתי ולמהר את מעשיך. ראה בקשתּיך, ראה הזהרתּיך, ראה אהבתּיך, ואם לא תעשה את אשר אבקש – וידעתּי.

אתמול בּיום ש״ק דבּרתּי עם ה׳ ארז בּפּעם הראשונה, וזה הדבר: אני הייתי בּבית קונסטנטין שפּירא ועוד רבּים אחרים שם, וגם סאָקאָלאָוו מווארשויא נקרה נקרה שמה, ופתאום בּא צ״ב החדרה. שפּירא היה רגע אחד בּמבוכה כּי לא ידע מה לעשות, אחרי כּי צ״ב כּבר ידע את כל הנאספים בּשמותם ורק אני הייתי האחד אשר לא ידעני, וע״כּ מהר ויציגני גם אותי לפניו, ואולם לא קרא לי בשמי פרישמאנן כּי אם ״שפּירא״ קרא לי, ויאמר כּי מבּני משפּחתּו אני. וכן ישבנו יחדו כּשתּי שעות ודבּרנו על כּל עץ ועל כּל אבן, ועל המליץ ועל פרישמאנן, ועל היום ועל פרישמאנן, ועל צ״ב ועל פרישמאנן וכו׳ וכו׳ – דעת לנבון נקל כּי חמודות היו לי השעות האלה.

רגעות עתּותי ספורים היום ועל כּן אחתום דברי.

הנני מחכּה למכתּבך ולמכתּב־סופרים.

האַדריסה אלי ע״ש הרידקציה בּהוספת שמי.

ידידך ד. פרישמאנן.


יט

[סט. פּטרבורג] 8 פווראל 86 מוצ״ש.


ידידי!

שני כתוביך בּאו אלי כּאחד היום לעת הערב. מכתּבך הגלוי ומכתּבך הסגור, והנני ממהר לענות אותך כרגע משום שלא אָבוא לידי נסיון לבלתּי ענותך כלל, אחרי היות ידי מלאות עבודה.

יבואו נא דבריך וכבּדנום (זאת היא הנוסחא שאהבה נפשי!) ובלבד שלא יהיו דבריך רק הגיונות ורעיונות בּלבד כּי אם השקפה צלולה וזכּה על הנעשה בּעיר מגוריך, ולא שפּעציעלל יהודית כּי אם יותר כּללית או למצער משותּפת לאורמיז ולאחרימן.

שגית בּאָמרך כּי אני הנני המכלכּל את ״היום״ והמנצח על הרידקציה, ולך אני מגלה בלחישה כּי יש מאמרים בּגליונות ״היום״ שעוד לא קראתים כּלל. השבּושים שהעירות עליהם צועקים גם אלי מן ״היום״ וגם אני כבר העירותי על וו״ין יתרים או חסרים וכיוצא בזה, ובפרט שאין לנו עוד מגיה כּראוי למ״ע יומי –. אני מצדי לא התאכסנתּי עוד פּה כהוגן ועוד לי ימים אחדים עד בּואי אל המנוחה ואל הנחלה ואל העבודה העיקרית, ואָז הוא דבר מובן מאליו כּי גם אני אהיה עם פּי הרידקציה ולא אתּן את חכּה לחטוא. לפי שעה לא אוכל – וגם קאַנטאָר לא יוכל – לעשות יותר מאשר נעשה. אין לך עוד כּל מושג מן העבודה אשר לפנינו.

את פּני יל׳׳ג ראיתי פעמים והננו אוהבים ונאהבים ונעימים ומנעימים איש את אחיו. אל מאמריך אני מחכּה.

ידידך דוד פרישמאנן68.


כ


.С. Петербургъ, 23 Апреля, 1886 г

יקירי!

אצבּע אלהים היא כּי ביום אשר הבאתי את ספורך ״אצבּע אלהים״69 אל תּוך המעטפה להשיבהו אליך כּחפצך, בּו בּיום קבּלתּי את מכתּבך הגלוי אשר בּו אַתּה צועק אלי, ע״ד האחור אשר אחרתּי עד כּה. לוא ידעתּ עד כּמה אני שטוף בּעבודה כּל היום וחלק גדול מהלילה, כּי עתּה לא חרה אַפּך בי, לא על מנעי ממך את ספּורך להשיבהו אליך ולא על מנעי ממך את מכתּבי. הן כּאיש חכמתך וידעתּ והשבות אל לבבך כּי דבר אי אפשר הוא להיות איש רעים להתרועע ואיש משועבּד למלאכתּו. ובפרט יאחזני כעין געל נפש בּאָמרי לשבת ולכתּוב גם מכתּבים פּרטים אחרי כתבי כל היום כּתיבת חובה. אמשול לך משל: הד״ר טאננער בּשעתּו ישב בּתענית אַרבּעים יום; נניח כּי הרופא הזה היה יהודי, ונניח כּי יום האַרבּעים ואחד היה יום הכּפּורים; ואמור מעתּה כּי בא איש אל הרופא הזה ואָמר לו: ידידי! יפה עשית כּי צמתּ את האַרבּעים יום, לחם לא אָכלתּ ומים לא שתית, ואולם נסה נא בטובך הגדול וצמתּ לך גם את יום האַרבּעים ואחד ושכרך נכון לעולם הבּא – מה יענה טאננער לדבר הזה? ואָנכי מה אענה?

חמתי עליר כּי עזבתּנו ולא תכתּוב אלינו דבר. הן ידעתּ כּי הקונקורנציה גדולה אלינו מפּנים ומאָחור, ואם המעטים והשרידים בּין אוהבי לא יתמכוני בידם הנדיבה ובעטם הנדיב, מה תּהיה אחריתי? – חמה אין לי עליך על כּי תאמר לתת את כּחך להאָסיף ולהבּ״א, אשר לפנים לא ידעתּ אַתּה ואבותיך, ואולם אם גזרה היא מלפניך לא אָבוא עמך בטרוניא על הדבר הזה. אבל זכור את בּוראך וזכור אותי ואת המו״ל ואת ״היום״!

הנני מבקש מלפניך על ״היום" לעשות למענו לפי חמרו ולפי רוחו.

שלח נא אלינו מכתּבים מקיוב ואַתּה הלא איש בּעל טעם אַתּה היודע לזרות ולחבר, לקרב ולרחק. שא נא לי אם לא אוכל להרבּות שיחה עמך כּי המלאכה מרובּה לפני.

מוקירך ד. פרישמאנן.

הלא תקרא את האותיות הפּורחות בּגליון 63? הלא תדע אל מי כונתּי בּספּורי ״מעמע״ ולמי עשיתי פּאַראָדיע?70.


כא


ידידי!

ה׳ קאַנטאָר הראה אותי מכתּב כּתוב בּידך אליו, ושם אַתּה קורא גם בּשמי. ישלם לך האלהים הטוב כּכל החסד אשר אַתּה עושה עמי! אני חשבתּי עד היום הזה כּי קונם אַתה ממני וכי גם את שמי לא תחפּוץ עוד לשאת על שפתיך, והנה הראוני אלהים וקאַנטאָּר יחדו כּי שגיתי.ּ

כּפי הנראה, בּן־קיוב אַתּה לכל משפּטיו וחקותיו, העיר קיוב נודעת לי לעיר מלאה מחרחרי ריב ועושי אינטריגות, ובאין ספק הלשינו באזניך גם עלי, ועל כּן לא מצאת לגופך טוב משתיקה, ולא דבּרתּ אלי מלה וחצי מלה בּקרב שנה אחת וחצי. אם צדיק אַתּה בּריבך זה, אלהים הוא היודע, ואולם אָנכי אינני יודע דבר, ולמען הראותך כּי לבבי שלם עמך, הנני אוחז את ההזדמנות הראשונה לכתּוב אליך את הדברים האלה, כּי לכה״פּ ראיתי אשר אינני מחרם ומנודה מלפניך וכי קראת בּשם המפורש שלי ולא יראת כּי יבולע לך.

הגידה נא לי: האם לא תכסה כלמה את פּניך על המעשה אשר עשית לי?

בּנוגע לעצם הענין אשר אַתּה מציע לפני ה׳ קאַנטאָר, אין אני יודע להגיד לך בּלתּי אם כּי לא כונתּ את השעה. בּסוד סודות הנני מודיע לך כּי כבר משכתּי ידי מן ״היום״ זה יותר מירח ימים, ובאין ספק אעזוב את פּ״ב בּימים הקרובים; ואולם יוכל היות כּי עוד אשנה את עצתי זאת, ולא אעזוב את העיר, ורק את הרידקציה של ״היום״ אעזוב ואָשים פּני לבקש לי ענין אחר לענות בּו. את הדברים האלה הנני מגלה לך בּלחישה, כּי כפי הנראה לא יחפּוץ ה׳ קאַנטאָר בּהתגלותם, ועל כּן ראיתי אותו בהודעותיו קורא עוד בּשמי ובאותיותי הפּורחות, אם כּי ידע כּי אין תּקוה לו ממני, ואני לא אחפּוץ להרע עם הגבר הזה אשר דרכו נסתּרה, ואם ידמה בנפשו כי שמי יוכל להועיל לו, יעשה למען שמי ואני אחשה.

והנני מוקירך ומכבּדך

ד. פרישמאנן.

.С. Петербурга, 15 Января, 1888 г


כב

ס׳ פּטרבורג, 9 פברואר, 1888.


ידידי!

הנה אָנכי עונה אותך היום על מכתּבך האחרון, אם כּי ידי מלאות עבודה בּשני השבועות האחרונים מן הבּוקר ועד לפנות בּוקר השני, וגם ה׳ קאַנטאָר נסע מזה זה שבוע אחד ועלי היתה כל העבודה. האמת אגיד לך ולא אכחד, כּי לוא ראיתיך כאיש אשר עיניו בּראשו והן למרחוק יבּיטו, כּי עתּה לא עניתיך עוד גם הפּעם ועליך היה להבין, כּי מקוצר זמן ועבודה קשה עושה אני כּדבר הזה, אבל עתּה, אחרי אשר ראיתי אותו כּמתעתּע העושה לו שיטות בּשמים וחולם חלומות בּהקיץ, ואם רעהו לא יענה אותו תּומ״י, מיד הוא מבין כּי שיטה היא, כּונה היא, פּניה היא וכדומה, לכן הנני ממהר לשלוח אליך את מכתּבי. אוי לי כי ראיתיך בּכך!

דבריך במכתּבך קשים כּגידים, ויש בּיניהם גם דבר אחד שהוא לבדו קשה יותר משס״ה גידים יחדיו. אבל, מובן מאליו, כּי האיש אשר כּבר הסכּין לשמוע דבּורים כּמו: כּלב, נבלה, זונה וכו׳, האיש הזה יעמוד ולא ינוע ולא יזוע גם אם יאמר אליו ״אוהב נאמן״ אחד מקיוב כּי מה שהוא כותב הוא כותב ״בּשכר״**.** כּן אדוני! ״בּשכר״ אָמרתּ – ואני קראתי והמלה לא עשתה כל רושם בּנפשי. הוי אלי, אלי! העולם הוא בית־משוגעים גדול, והמשוגעים האלה בּעשותם את זרותיהם ותהפוכותיהם, הלא סוף סוף אַחת היא לנו אל מה מן התּהפוכות ומן הזרות יפנו בראשונה, ואם יקטינו ואם יגדילו… הלא ״אוהב נאמן״ כּתב לי את המלה הזאת!

ידידי! האל הטוב יסלח לך את פּחזותך ואת הדם אשר חפצתּ לשפּוך ארצה!

בּכלל ראיתי כּי אין אני יכול לצרף אותך לחשבּון ואין אני רשאי להביא אותך בּמשפּט, אחרי כי מוח גלגלתּך איננו תקוע בּמקום נאמן ועיניך תּראינה זרות. ראה, אַתּה אומר אלי, כּי אַתּה הוא אשר כּתבתּ אלי פּעם ופעמים ואני הוא אשר לא עניתיך – טוב! אבל האם לחכמה מן השמים אנחנו צריכים למען נוכל להבין, כּי האיש אשר ידיו מלאות עבודה בּבּית של רידקציה לא יוכל לכתּוב מכתּבים בּכל יום ובכל שעה? האם בּשביל זה יש לך הזכות לגשת אל איש אשר לא ידעתּ אותו ואת תּכונת רוחו ולמשמש ולהגריס בּאצבּעותיך הגסות בּתוך בּני־מעיו ולהגיד לו, כּי ״בּרצונו הבּלתּי פשוט, חדש הלכה בּ״שאלות ותשובות" אַך ורק למען הכלימך בּתשובתו, עד כּי תרף ממנו ולא תחפּוץ עוד לשום לך מגע ומשא עמו“? – ידידי! אם לי היושבת בּלאָדז ואשר נכון אני יום יום לתת בּמחירה אותך ואת כּל המשכּילים ואת כּל הספרות העברית והאירופּאית גם יחד, ואמי זאת – יודע אני אל נכון – לא תוכל לחיות בּלעדי; ואני גם אליה לא יכולתּי לכתּוב בּלתּי אם אחת בּשבוע ולפעמים רק אחת בּשני שבועות, והנה זה בא איש כּמוך ומבקש עלי תּנואות, כּי לא עניתיו פּעם או פעמים כּהוגן! האם לא הצחוק הוא לשמוע? – זוכר אָנכי, לפני שלש שנים כּתבתּ אלי ע״ד ה׳ פריעדבּערג, ומצאת אָז בּו את המום אשר אַתּה מוצא היום בּי, ואָמרתּ כּי ״מיום שבּא לכהן פּאר בּקדשי הרידקציה נהפך לאחר, כּי גבה לבּו בכהונתו הגדולה” וכו׳; ואני האמנתּי לך אָז, אבל היום לא אאמין אך עוד; היום אני יודע מה זאת עבודה בּבית רידקציה ועד כּמה אפשר לכתּוב מכתּבים לאנשים פּרטים ועד כּמה אפשר לכתּוב אפילו לאם אהובה וקשורה בנפש (ובכל אלה הלא ה׳ פריעדבּערג עבד למ״ע היו״ל רק פּעמים בּשבוע ואני עובד למ״ע היו״ל יום בּיומו!). ואת אשר תּאמר כּי חדשתּי הלכה בּ״שאלות ותשובות" רק למען הכלימך בתשובתי פּעם אחת ולא אשנה ואָז אהיה נקי ממך כּל ימי חיי– על דברים כּאלה אין לי לענות; דברים כּאלה יוכלו לצאת רק מפּי איש אשר לא הגיע עוד אפילו לשנות מקרא. אולי בּקיוב עושים כּדבר הזה, אולי משכּילי פּאָדאָל היודעים אינטריגה לכל חפץ נוהגים לפטור מחבריהם מתּוך דבר הלכה כזאת ובאופן כּזה, אבל אני: אותי עשה אלהים ישר; אם הייתי רוצה כּי לא יהיה לך עוד מגע ומשא עמי, אָז הייתי כותב לך: ״אדוני ווייסבּערג! מהיום והלאה לא אענה עוד אותך על מכתּביך, וטוב לך לדעת זאת למען תּקמץ מהיום והלאה בּמרקות ולא תכתּוב ולא תשלח מכתּביך לבהלה!" – רע היה לי לפני אַרבּע וחמש שנים, לעווינסקי שמו, והאיש הזה כּתב אלי מכתּבים שתּים שלש פּעמים בּשבוע ואני עניתיו תּמיד ובריתנו היתה ברית נאמנה; אבל פּעם אחת חטא האיש הזה חטאה גדולה, ואני בררתּי לו את חטאו וכתבתּי לו ישר ומפורש: ״אדוני לעווינסקי! מהיום והלאה לא אענה״ וכו׳, והיה כאשר לא שמע האיש הזה לקולי, ויכתּוב אלי מכתּב גם אחרי הדברים האלה, אָז שלחתּי לו את מכתּבו בחזרה ואת מסגרתּו לא קרעתּי כלל, והאיש הזה נפרד מעלי עד היום הזה. עוד רע אחד היה לי וליפשיטץ שמו, וגם לו עשיתי כּדבר הזה. והנני מבטיחך גם אותך, כּי לוא מצאתי בך אָון ולא הייתי חפץ לבוא עוד עמך בּדברים, כּי אָז דבּרתּי אליך ישר ומפורש: סוב פּנה לך ממני! ולא חדשתּי כלל הלכה בּשאלות ותשובות וכו׳ –. אמת היא כּי עניתיך פּעם אחת בּאגרת התּשובה71, והנני מתחרט על הדבר הזה, כּי לא מחכמה עשיתי זאת; ואולם בּימים ההם לא הייתי עוד רגיל בּדברים כּאלה, ולא ידעתּי עוד, כּי דבר כּזה הוא כּלימת עולם; הלא גם אותי ענו פעם אחת בּאופן כּזה, ואני לא נכלמתּי כלל, והנני מבטיחך כּי לא רק לך לבד עניתי בּאגרת התּשובה ועשיתי לך נס בּמקום הזה, כּי גם לה׳ ישראל בּערנשטיין ולה׳ פרוג בּזה ולה׳ שפּירא בּווארשא ועוד ועוד, וכל האנשים האלה לא נכלמו. ובפרט כּי אומר אני לך בפה מלא שאני מתחרט על פּחזותי זאת שעשיתי שלא מדעת!– ואולם אַתּה לא כן היית עמך; אַתּה ראית איזו שיטה במעשי – ואני ישבתּי פה ולא הבינותי דבר, ורק ראיתי כי סרתּ מאחרי. בּראשונה, יוכל היות, כּי אַתּה כּתבתּ ואני לא עניתיך, כּי לא הספּיקה לי השעה, ובאחרונה אין ספק בּעיני, כּי לא כתבתּי לך תשובה רק משום ״אם תּעזבנה יום יומים תּעזבך״, והימים היו לחדשים והחדשים לתקופות, ובין כּה וכה ראיתי למגנת לבּי כּי שומר אַתּה את פּתחי פיך מלהזכּיר אַף בּשמי, ואָז חדלתּי, ורק כּאשר שמעתּי לפני שלשה שבועות כּי דובר אַתּה בּי בּאָזני קאַנטאָר וכי שמי לא היה עוד או למחנק לצוארך – מהרתּי וכתבתּי אני לך בראשונה.

האם חכמה גדולה אנחנו צריכים להבין דברים פּשוטים כּמו אלה?

אבל הנה זה באת בּמכתּבך ובמנוחה ובמתינות אַתּה יכול לדבּר אלי: ״הלא אַתּה בּשכרך בּאת לידות אבן בּאיש הקדוש״ וכו׳. – אישי! הרוצה לנבּל את פּיו עליו לדעת בּראשונה לפני מי הוא עומד! אלי לא ערב עוד איש את לבּו לדבּר דבר כּזה. ואַתּה וכל המשכּילים וכל הנלוים אליכם עוד ימכּרו שבעים ושבע פּעמים את נשמותיכם בּשכר, עד אם תּזכּו לראות כּי אני אדבּר דבר ולא רוחי! השמעתּ ידידי? אַתּה וכל אשר לך אולי תּעשה כּדבר הזה, אבא לא אָנכי! – בּכלל עליו לדעת, ידידי, כּי קאַנטאָר זה שאני עובד את עבודתי למענו, איננו איש כסף, והוא, לדאבון לבּי, אין ידו משגת לשלם לעוזריו את המגיע להם אַף מימי קדם, והאיש היושב בּזה והיודע את היחס אשר לי ולו או אשר לי ולה', גאָרדאָן, הוא ידע ויבין עד כּמה אני נקי אַף מצל של חשד כּזה. – או האם בּאמת כּבר נעשיתם כּלכם למשוגעים ואין אַתּם יכולים אפילו לראות דבר פּשוט כּזה ולהבין אותו לאשורו בּלי פירושים ורמזים? האם כּבר טפש לבּכם בּאופן כּזה ולא תוכלו עוד להרגיש ולחוש כּי באמת יש אשר יתרגז לב איש בּקרבּו אם יראה סופר גדול כּגאָרדאָן עושה אתמול כּן והיום כּן? האם בּאמת אין בּכם איש ישר אף אחד אשר יתחמץ לבּו בּקרבּו לראות את אשר היה לנו גאָרדאָן לפנים ואת אשר הוא עתּה? האם בּאמת אין בּכם אַף איש אחד אשר יכאב בּו לבּו לראות, כּי גאָרדאָן זה, אשר בּכל ספריו ושיריו ואַף גם בּמעשיו, היה תמיד בּין הסוערים והעוקרים, והיום נהפך פּתאום וצועק בּקול גדול: שישו ושמחו! יש סברה גדולה, כּי גם הרבּי פלוני אלמוני יהיה אי״ה בּרבות הימים לאחד מחברתנו? – האם לא תבינו עד כּמה שקר ועד כּמה חנופה וצביעות נמצא בּדבר הזה? האם לא תרגישו, כּי האיש הזה, מכּיון שהזקין, לא יוכל עוד למשול בּתאותו, תּאות הכּסף, והנה הוא התחבּר אל ״המליץ" ואוחז גם הוא בשיטתו ובכל הבליו, אַך רק משום שכּך מצא לטוב לפניו? – – וממני מה תּבקשו? ממני תבקשו, כּי אָשים יד לפה ולא אתבּונן אַל כּל הדברים האלה, אַך רק משום שאני אוהב את שירי יל״ג מאין כּמוני?? לא! אלף פּעמים לא! אני לא אשקוט ולא אָנוח עד כּי אָביא את מלאכי זה, אשר אליו התפּללתּי, ואשיבו אל המקום אשר עמד שם שלשים שנה!

אָנכי באתי בשכרי – הבאמת אין בּגלגלתּך קורטוב מוח אַף אחד לראות ולהבין ולהרגיש, כּי מיום דרכי ראשונה על מפתּן הספרות הייתי תמיד האיש אשר התקצפתּי והתרגזתּי בכל פּעם ופעם בּראותי שקר וחנופה וצביעות? – עוד נער הייתי בּכתבי את דברי הראשונים על סמאָלענסקין. האם גם אָז בּאתי בשכרי? האם גם אָז, לא תודו לי, חרה אַף הנער הצעיר מאד מאד בּיום ראותו בּפּעם הראשונה סופר גדול עושה אחיזת עינים ועוסק בּשאַרלאַטאַניזם? – אחרי כן הרבּיתי ימים אחדים, ואני ראיתי את השערוריות החדשות אשר עשו לנו האדונים אשר בּספרתנו – הגם אָז בּאתי בשכרי? הגם אָז, לא תודו לי, להטה נפשי גחלים בּראותי איש כּאר״ז מושל בּכפּה, וסופרים כּיהל״ל ודומיהם נקראים משוררים ודוברי צחות? – אחרי כן ראיתי את ליליענבּלום ואת תּעתּועיו – האם בּשכר כּתבתּי על אדותיו? האם לא באשר ראיתי כּי הוא איש שאינו מרגיש את היופי שבּשירי גאָרדאַן והוא לועס אותם בּשנים? – ועתּה בּכתבי את דברי על גאָרדאָן, האם בּאמת רחוק הדבר מן ההבנה הישרה להבין ולהרגיש, כּי צלחה כאש חמתי בּראותי את גאָרדאָן עושה שקר בּגלוי והוא נעשה לחנף ולצבוע? –

אלהים לא ידרוש את משפּטי מאתּכם!

אָכן חמה יש לי רק על קאַנטאָר! רק על קאַנטאָר אני כועס, כּי עשה מעשה כסל ויבלבּל את מחלקתו לשם שמים עם מחלקתו אשר לו עם גאָרדאָן משום שזה האַחרון הכלים אותו![^73]. את הדבר הזה לא אוכל לסלוח לו! או האם בּאמת אין בּכם אַף איש אחד, אשר לא ירגיש ולא יחוש עד כּמה נפל גאָרדאָן זה בּשיריו האחרונים? האם בּאמת יש איש אחד, שיש לו טעם מעט, ואשר יוכל לקרוא שיר כּשירו ״שרש נשמתי״ ולא יהיה לו געל נפש? אָמנם, יוכל היות, כּי עשיתי שלא כהוגן בּכתבי את שירי ״שרש נשמתך״72; ואולם הדבר הזה הלא היה אַך הלצה יפה, והיא מצאה חן בּעיני יותר מדי מאשר הייתי יכול למשול בּרוחי ולקבּור אותה בּחובּי! האין כּל סליחה ומחילה לדבר כּזה?

רב לי! כּבר עבר מועד הצהרים, ועלי עוד לכתּוב היום פוליטון ומאמר ראשי, ועל כּן אחתּום.

אם עוד תּשוב לכתּוב אלי ואם עוד יקר המקרה כּי לא אענה אותר תומ״י – זכור ודע כּי אין אני ברשותי וכי גם אם אמצא שעה פנויה, לא בכל יום עלול אני לכתיבת מכתּבי.

היה שלום ולמד ממכתּבי זה לדעת כּי עוד נסתּרה דרכּי מעמך ולא ידעתּ את תּכונת רוחי אפילו בּמשהו!

ידידך ד. פרישמאנן.


כג

ס׳ פּטרבורג, 6 מארץ 1888.


בּעוד שעות אחדות אנכי עוזב את פּטרבּורג לבלתּי שוב עוד אליה, ובטרם עברי מזה חפץ אָנכי עוד לענות אותך דברים אחדים על מכתּבך האחרון והגדול.

כּפי הנראה לא נבין עוד איש את רעהו עד עולם; תּכונת רוחך שונה מתּכונתי ועל כּן נבלה שפתנו, ואם גם אַניח כּי זווגנו עולה, ואולם איננו עולה יפה. לא אחשוד אותך כּי חפץ אַתּה בהתגלות לבּך וע״כּ אַתּה מספר דברים רבּים ומעשים ארוכּים ע״ד סמאָלענסקין וע״ד איש אחד ששמו יפה73 ויחוסם אליך, ואולם הפכתּי והפכתּי בדבריך ולא אדע מדוע כּתבתּ אותם דוקא אלי. אמת היא כי אני קראתי באָזניך את הקריאה: ״העולם הוא בית משגעים גדול!״ אבל מעולם לא עלה על לבּי להוציא א״ע מן הכּלל ולהתהלל כּי אני הנני הרופא, ולהפך, יודע אני כּי כשם שאני סובל יסורים ע״י שגעונם של אחרים כּך סובלים אחרים יסורים ע׳׳י שגעוני וכשם שאני חולם על אחרים כּך חולמים אחרים עלי; ולפיכך אין אני יודע מה ענין ריבך עם סמאָלענסקין ודבריך הארוכּים על אדותיו ואלי, ועוד יותר מזה נפלאו בעיני דבריך על אדות האיש יפה ודמיונו אלי, בּעת אשר אני מעולם לא התאוננתּי בּאזניך על גורלי ולא באתי אליך לקבּל פּרס או חנופה על טרחתי שאני טורח בּספרות ולא אָמרתּי אליך כּי העשרתּי אותך ואת הקוראים האחרים, ואַדרבּה שמח אני בחלקי בכל עת שרוח הפּילוסופיה מתגבּרת עלי על רוח הזמרה וההגיון, ולא עלה על לבּי מעולם להתאונן על אחרים ולאמר כּי קרבּן הצבּור אני; ומכּל דבריך אני רואה רק את האחד, כּי נחה עליך רוח כּתיבה יתירה, אחרי שלא כתבתּ אלי ימים רבּים, וע״כּ כּתבתּ אלי הפּעם הזאת כּל מה שעלה על לשונך ודבּרתּ אלי גם דברים שאינם נוגעים אלי ולא כלום.

בּדבר ריבי עם גאָרדאָן74 לא אוכל לקרוע לפניך את סגור לבּי ולהראותך כּי באמת ובתמים רבתּי את ריבי, ויוכל היות כּי לא תאמין לי אם אומר לך: לולא הייתי בּהרידקציה של ״היום״, שהדבר הזה אָסר את לשוני בּכבל, כּי עתּה דבּרתּי את דברי יותר בּרורים ויותר מפורשים מאשר עשיתי עתּה75, אבל יודע אנכי כּי גם אם אשבע לפניך ולפני כל החברותא, אַתּם לא תוכלו להאמין שיש איש אשר נפשו בקרבּו תחרד ותרגז בּיום ראותו את האיש אשר היה לו תמיד לאלהים, נהפך ויהי לנבל בפרהסיא. – ראה אַתּה אומר אלי כּי לא אַתּה בלבד כּי אם עדה שלמה76 דוברים עלי כּדבר הזה ושמים לי עלילות דברים, אשר מעולם לא טעיתי להאמין שיש יכולת בּידי לסגור את פּי כל הרוצה לדבּר. זוכר אני כּי גם אחרי צאת הקונטרס ״תּהו ובהו״ לאור, קם יהל׳ל, ועוד אחרים לענות בּי כדבר הזה וכי כותב אני בשלוּם, אבל מי כסיל ישים לב אל הדבר הזה? זכורני כּי אַתּה עמדתּ אָז לצדי ולא האמנתּ להם – עכשו עברה גם עליך רוח אחרת ולא תבין עוד מה זה איש בּלי פניה, והרי אַתּה מאמין גם אַתּה כּי ״מכרתּי בכסף עטי ודעתּי לאחר נתתּי״. אמת היא, כּי דברים כּאלה יכאבו לי מאד, אבל קצרה ידי מהושיע לנפשי – הן מזכּיר אַתּה גם את שכרי, שכר מאה וחמשה ועשרים רו״כּ לחדש, שאני מקבל; ואולם מלבד שעליך היה לראות כּי דרך אחד להשקפותי ולדעותי עתּה ולהשקפותי ולדעותי לפני שנים ולא שניתי את דרכי אפילו כמלוא נימא מה שעשו אחרים וגדולים ממני, הלא אוכל לגלות לפניך גם את הדבר הזה כּי לא באתי על שכרי בּביתו של ה׳ קאַנטאָר, והאיש הזה אשר אהבתּיו וכבּדתּיו מאד, קצרה ידו ממלא את חובתו, וזה לי יותר משנה אשר עבדתּיו כּמעט חנם, ורק יען כּי אנשים אחים אנחנו ולבּו נאמן עם כּל דעותי והשקפותי. – ואולם הרשות נתונה לך להאמין את כּל אשר תּחפּוץ להאמין.

בּמכתּבי האחרון עשיתי כמעשה אשר יעשה כל איש ישר והודיתי על כּמה דברים שנראים לי כאמת ואָמרתּי כּי מתחרט אני עליהם – ואַתּה מה עשית? אַתּה הוצאת ממכתּבי רק את הציונים האלה והבאתם אלי בּמכתּבך ואַתּה אומר אלי כּי רואה אַתּה אשר ״נפשי יודעת מאד כּי לך הצדקה ולי בשת הפּנים״. יודע אַתּה לטכס מלחמה!

אַך רב לי.

תּמונתי אין אתּי, ואם תּהיה בידי, אשלחה לך.

בּימים האלה קבּלתּי את הספּור ״אפיון" העתּקת יהל״ל, אַך לא קראתי עוד.

נוסע אָנכי מזה ללאָדז׳ והאַדריסה אלי כּשמי, ורק עליך להוסיף את שם הרחוב


והנני ידידך הכּותב בּחפּזון גדול מאד

**ד.פרישמאנן. **


כד

.Лодзь, 27 Марта, 1889 г

ידידי!

לך, ידידי, בּא בחדרך וסגר דלתיך בעדך כּי דבר סתר לי אליך היום, ואולם בּכל הקדוש לך אָנכי משבּיע אותך בּראשונה לבלתּי גלות דבר ורבע דבר לאיש מכּל אשר אָנכי כותב אליך ולבלתּי יגונב אל אזן זר אפילו קוצו של יו״ד ממכתּבי זה. ראה השבּעתּיך! ועתּה הט אזנך ושמע:

מווארשוי כתבתּי אליך זה שני שבועות וכבר גליתי את אזנך כי הייתי בקיוב ואהי שם כּמתנכּר ובשמי לא נודעתּי לך; ואולם את טעם הדבר הזה לא שמתּי לפניך, וגם עתּה לא אוכל לברר לך עוד את הסבּה אשר הניעתני לעשות כּכה, ורק בּבוא מועד, וידעתּ; אבל חדשה אָנכי מגיד לך היום: הן הייתי לפני שנים שלשה שבועות בּקיוב ולא התודעתּי אל איש, זולתי אל ה׳ שלום־עליכם וביתו, ועתּה הנני אומר לבוא שנית אל עיר מגוריך ולא אראה את פּני איש, זולתי אותך ואת בּיתך ומכּריך. בּאָמרי: לא אראה את פּני איש, ר"ל, לא אראה את פּני ה׳ שלום־עליכם, ובהיותי בּביתך, ושמעתּ מפּי חדשות ונצורות אשר לא פללתּ, וידעתּ על מה אָנכי עושה כּכה. רק בּשם ה׳ ובשם כּבודך! אַל נא יודע דבר לאיש פּן יבולע לי מאד! ראה בּקשתּיך והשבּעתּיך והזהרתּיך!

כּמדומה לי שאַתּה אינך נופל מה׳ שלום־עליכם, וכשם שה׳ שלום־עליכם ידע לשים מחסום לפיו ולשמור את סודו, כּך תּשמור את סודך גם אָתּה.

ואולם משום שאין ספּק בּידי להכין לי את זכות הישיבה בּקיוב, הנני מבקש את פּניך לתת את ידך לי ולהיות לי לעזר, אם בּביתך ואם בּבית אחד ממכּריך בּרחובות פּאָדאָל; אָמנם יוכל היות כּי מיד אחרי באי לקיוב יצלח חפצי בידי לשכּן את שמי ואת בּשרי באחד מבּתי המלונות הגדולים בּאין מכלים דבר, ואולם לפי שעה אין עוד זכות הישיבה בידי, עליך ידידי אטיל החובה להצפּין אותי בביתך או בבית אחד מרעיך, כּשם שהצפּנתּ שם את ה׳ אטלס77 ואת מזח; והנני מבטיח אותך כּי בּבואי לפניך ונפקחו עיניך לראות את אשר לא ראתה שפחה על הים ואזניך תּשמענה את אשר לא שמעה אזן על הר סיני.

כּתב נא לי חיש מהר אם בּרצונך ואם בּיכלתּך לעשות עמי את החסד הזה.

כּתב נא לי ג״כ אם ה׳ אטלס עוד יושב בּמחיצתך כּי דבר גדול לי אליו לטובתו ולהנאתך.

והיה אם תּענה אותי כּי יש עם נפשך לקיים בי מצות הכנסת אורחים אָז אודיע אותך בּמכתּב, ואחרי כן בּטעלעגראממא, את מועד צאתי מזה ושעת בּואי לקיוב וחכּית לי בחצר מסלת הבּרזל; וגם בּאופן הזה אבקש ממך לבלתּי הגד לאיש דבר עד היותך בּחצר מסלת הבּרזל, וגם שם תּבוא לבדך, ושם אדבּר עמך פּא״פּ ונדע בּינינו מה טוב ומה המעשה אשר נעשה להתודע אל מכּריך, או אל מכּרי (ה׳ אטלס ומזח) אם עודם יושבים בּקיוב.

בּדעתּי לעזוב את לאָדז בּיום הראשון לחוה״מ הבּא ולבוא למחרתו בּערב לקיוב.

ואַתּה ענה נא אותי דבר בּרור בּהקדם היותר אפשרי, כּי מחכּה אני אליו בּכליון עינים.

אבל בשם ה׳! אַל נא תשמע אזן איש אפילו הברה אחת או אות אחת מכּל אשר אָנכי דובר אליך היום. בּנפשי בּקשתּיך!

והנני שלך, דוד פרישמאנן.

.P. S יודע אני כי דברים רבּים היו בעיניך כּחידה סתומה, ויוכל היות כּי חייב אני בעיניך על כּי יכלתּי למשול בּרוחי לבלתּי התודע אליך בּהיותי בּקיוב, ואולם עוד חזון למועד ואַתּה תדע את כּל ונוכחת כי לא מרע לב עשיתי לך כּכה.

ענה נא בהקדם היותר אפשרי, בּאופן שמכתּבך יהיה בידי בעוד ימים אחדים, והנני פורט לך זמן בּכדי שיעשה ולא יותר.


כה

.Лодзь, 9 Апреля, 1889 г


ידידי!

זה עתּה שבתּי מדרכּי ומצאתי את מכתּבך מיום השלשים ואחד לחדש האחרון. לפי שעה לא אדע עוד לכון את יום בּואי אל עיר מגוריך, ואולם בּכל אופן שיהיה אודיעך את הדבר הזה גם בּמכתּב וגם בּתלגרמה. לפי ההשערה לא יארכו הימים ואני בא אָבא.

והנני מברכך בּשמחת החג,

ידידך ד. פרישמאנן.

סלח נא לי כּי אין גליון מהודר תּחת ידי לכתּוב אליך.

את סודי הלא תשמור אתּך, האין זה?


כו

.Лодзь, 21 Апреля, 1889 г

ידידי!

בּיום מחר השלישית, הוא יום 23 לחודש הזה אָנכי עוזב את לאָדז ואָבא לווארשוי, ולא אדע עוד לפי שעה אם אעשה יום אחד בּעיר ההיא ואם לא. כּפי הנראה אעזב את ווארשוי בּעצם היום ההוא ואבא לקיוב למחרתו בּערב בּשעה התּשיעית, הוא יום השני לשבוע בּערב, ואולם יוכל היות כּי אעשה בּווארשוי יום אחד, ואז אָבוא לקיוב בּיום השלישי בערב. – בּכל אופן שיהיה, תּקבּל ממני תּלגרמה, למען תּדע את השעה הנכונה לקבּל את פּני. לפי שעה קבּל נא את תּודתי למפרע.

בּשם ה׳! שים נא אל לבּך כּי כבודך הסתּר דבר!

והנני מוקירך ומכּבדך

ד. פרישמאנן.

הנשמעה גם בּקיוב השמועה ע״ד מותי? בּלי״ס הן קראת את הצפירה ואת דעתּה המחוכּמה ע״ד מקור השמועה ההיא78.


כז

.Варшава, 7 Августа, 1889 г

ידידי היקר!

זה עתּה שבתּי ממסעותי ואבא לעירי לווארשוי, אבל גם בּזה לא ינוח לי ולא אנוח, כּי בעוד בּיום הזה אָנכי עוזב את ווארשויא ואבא להראות את פּני אבותי בּלאָדז ואשב שם ימים או עשור, ואחרי כן אקח לי שנית את מקלי ואת תּרמילי ואלך בּדרך אשר בּאתי, עד אָבוא אל מנוחתי ואל נחלתי.

ומה אַתּה יכול להשמיעני מן הנעשה בּביתך ובחומותיך? מה שלומך ושלום אנשי ביתך? המזח עודנו בקיוב? אם סופרים ואורחים אחרים שם בּימים האלה? ומה חדשות בּכלל בּקיוב?

הן רואה אַתּה את לבּי הטוב כּי זכרתּיך ופקדתּיך בּמכּתבי, ואולם שא נא לי אם יהיו דברי מעטים מאד כּי טרוד אָנכי ורגלי האחת עומדת בּווארשוי והשנית מזה והלאה. אבל אַתּה הן לא תשלם לי מדה תחת מדה ולא תקצר גם אַתּה במכתּבך ולא תאריך נפשי לימים רבּים.

על פּי האדריסה אשר אני כותב אליך הפּעם תּוכל לכתּוב אלי תּמיד עד אשר אורך אַדריסה אחרת.

והנני דורש לשלום כּלכם.

מוקירך ומכבּדך

ד. פרישמאנן.

היטיבה נא ברצונך להודיעני אם תּחפּוץ להיות לי לפה בּקיוב, אם את עזרתך אבקש, וזה הדבר: נגמר אצלי בּימים האלה ספר כּתוב זשארגאָנית, ויוכל היות כּי לא אביאהו אל בּית הצינזוריא אשר בּווארשוי, כּי אם אשלחהו לקיוב, והיה בעשותי כּדבר הזה, הן תּהיה לי אַתּה לשתדלן, כּי אשלחהו אליך עם המארקות הדרושות, ואַתּה תּמסרהו למבקר ותקבּלהו אח״כּ בּחזרה. אם תּמצא לך שעה כשרה, הן תּוכל לדבּר עם ה׳ קאראסעק, ואת אשר יגיד לך תּודיעני.

הנ״ל.


כח


ידידי!

עוד בּמכתּבי האחרון אליך שאַלתּיך על דבר מזח ומקום שבתּו, ואַתּה לא עניתני דבר, ועל כּן שא נא לי אם אהיה לך למשא בּבאי הפּעם שנית לשנות את שאלתי, וענית אותי בטובך אם ידעתּ, כּי דבר לי אל האיש הזה.

לפני שבועות אחדים השלמתּי את מחבּרת השירים הזשאַרגאָנים אשר החילותי, והם מאה ושלשים בּמספּר, כּלם שירי הגיון או שירי אַהבה, אשר כּמוהם לא נסו עוד סופרי זשאַרגאָן לכתּוב עד היום הזה, מר׳ אליהו בחור ועד אליקום צונזער ועד בּכלל, והמחבּרת ההיא נכונה לדפוס; והנה חפצתּי לשלוח אותה אליך לבעבור תּמסור אותה על יד הצינזוריע בּקיוב, ועל כּן הטיבה נאַ להודיעני ברצונך אם נכון אַתּה להטפל בּמחבּרתּי זאת. ועוד אחת: אולי תּמצא בקיוב איש אשר יחפּוץ להוציא את המחבּרת הזאת על הוצאותיו, והנני מובטח כּי עשה יעשה וגם הרוח ירויח. לולא כתבתּי אני את השירים האלה, כּי אָז אָמרתּי לך בפה מלא: השירים האלה טובים מאד מאד והם המובחרים מכּל אשר כּתבתּי. וכמדומה לי אשר בּקיוב תּמצא לך מו״ל; נסה נא לשאול את פּי ה׳ שעפטעל79 וכדומה, ואולי ידרשו לך גם אנשים חיצונים אשר אין מלאכתּם בּכך לשית ידם עמי. – בּכל אופן הנני שואל מעמך לבלתּי תּת אותי לחכּות על דבריך ולענותני תּומ״י.

ובכן אָנכי דובר שלום אליך ואל כּל אַנשי ביתך, ולבת זקוניך, לחאַלקאַָ, תּאמר כּי זכר אזכּרנה עוד ולא שכחתּיה.

מוקירך ומכבּדך

ד. פרישמאנן.

Лодзь, 1 Октября, 1889 г


כט

.Лодзь, 19 Ноября, 1889 г

ידידי!

ראשית דבר דע לך כּי קוץ מכאיב לי מכתּב גלוי ולא אוכל כּלכּל אותו, ואַתּה זה לך הפּעם החמישית או הששית בּשנה הזאת לכתּוב אלי בּמכתּבים גלוים. – וזאת שנית דע לך כּי ״יהודי אָרור״ אַתּה אשר שמונים קאָפּ׳ יהיו לו לענין לענות בּו; ואַתּה הלא עליך לדעת כּי גם בּלעדיך נכון הייתי לשלם לך את מחיר המארקע אשר תּשים על כּתב־ידי, ועתּה כי עשית זאת, ״יהודי אָרור" אַתּה המוכר את רעהו בעבור נעלים, וענש תּענש בּזאת כּי תחכּה לי עתּה ימים ושבועות עד שלחי אליך את מחיר המארקע. – וזאת לי שלישיה: בּתּך גאלקע הפריזה על המדה באָמרה עלי כּי אָמן נפלא אנכי בשחוק הקארטי.

מלבד שלשת הדברים הנחוצים האלה עלי להודיעך גם את זאת: ע"פּ מכתּבך לא יכלתי בשום אופן לדעת אם כּבר מסרתּ את כּ״י למבקר ואם לא; ועוד זאת: מי הוא המבקר אשר יקרא את השירים האלה? האם הצענזאָר בּעצמו או האיש הצעיר אשר ראיתי את פּניו פּעם בּבית ה׳ ראבּינאָוויטש80? (את שמו שכחתּי; כּמדומה לי ששמו קאראסעק. – מאד מאד חפצתּי כּי גם ה׳ שולמאנן יקרא את השירים האלה אחרי כי שנים או שלשה מהם קראתי באזניו בּהיותו בּבית מלוני בּקיוב, ומי יודע אם האיש הזה איננו היחיד בּקיוב היודע את משפּט השירים האלה וטיבם.

ידידי! בּדרך כּלל אומר לך: שונא אָנכי אותך בּימים האלה תכלית שנאה ולא אוכל כּלכּל אותך עוד, אחרי כי נהפכתּ לאיש אחר ואין לבּך ופיך נוגעים זה בזה אפילו כמלוא נימא. היו ימים טובים ואַתּה ידעתּ לקחת עמך דברים ולדבּר על לב רעך בּנוח עליו הרוח הרעה, ולא הסתּפּקתּ בּמכתּבים גלוים ובשיעורים קצרים ובמלים ספורות ומדודות; ועתּה בּלל האל הרע את שפתנו ולמן החורף האחרון לא נשמע עוד איש שפת רעהו, ובאופן כזה לא אוכל להאריך עוד את מגענו ומשאנו, כּי תקצר רוחי בי, ואַתּה הלא ידעתּני ואת רוחי: אם תּשוב להיות לי כבראשונה – טוב, ואם לא, חדל נא ממני לגמרי ולך לך לעזאזל מעבר מזה ואני אלך לי לעזאזל מעבר מזה. השמעתּ?

ידידי! האמן לי על דברתי: בשנה הזאת תכפו עלי צרות רבּות וגדולות ואני נשאתי וסבלתּי כל מה שהפּה לא יכול לדבּר, ותּהי המעט לי כל זאת והנה נכונות לי גם מכּות קטנות בּבית מאַהבי ואַתּה כאחד מהם, ואני עומד ושואל: עד מתי עוד? כּצפּור הייתי למשחק בּידי אנשים אין לב, כּעפר הייתי למרמס לרגל גאוה, את גאוני שבּרו ואת כּבודי רמסו ברגל, ועתּה תּדרוך תּרמוס גם אַתּה בראותך כי באה שעת הכּושר – בּשם ד׳, חדל לך, ידידי, ואַל נא תוסיף עוד להשליך קרחך כפתּים בּתוך מכתּביך הקטנים; הרבּה נשאתי וסבלתּי, ואולם דברים קרים ומדודים לא אוכל שאת.

על הגבּור הספרדי סיד מספּרים כּי אחרי נפלו במלחמה לקחו את גויתו ויקשרוה אל סוסו וירכּיבוה בּמחנה, והגבּור המת הפּיל חללים רבּים, כּי נפל חתּיתו על כּל משנאיו. – ראה, הנה נפלתּי גם אני, ואולם גם אחרי נפלי, עוד תּעוז ידי לי ומי יודע אם לא אהיה עוד לכם לששון ולשמחה ואם לא אעבוד את עבודתכם עוד ואם לא יבא יום ואַתּם תּתהללו בי בּשער. – עוד מעט והגבּור המת יבוא אל תּוך המחנה.

לבּי נגרש כּיום מאד מאד ואין אני יודע את אשר יעשה בי בקרב לבּי היום; ואולם רב לי כּי הקרח הנורא נמס ולא אוסיף עוד להיות סגור ומסוגר לקראת אוהבי ורעי. חש אני בנפשי כּי פצעי הנאמנים אשר שמו בלבּי בשנה הזאת החלו לרפּא ועוד מעט ושב ורפא לי כלי.

כּתב נא לי במהרה.

מה שלום רעיתך שהיתה חולה? ומה שלום בּנך ובנותיך?

הרואה אתּה את פּני קלמנסון הצעיר81 אם לא? – האיש הזה, ידעתּי כּי ישמח מאד לקראת שירי.

כּתב נא לי במהרה.

והנני שלך

ד. פרישמאנן.


ל

ידידי יקירי!

ראה הנה אָנכי שולח לך היום את ספרי בּכתובים, ועוד ספר שני אשלח לך אשר שאלתּי מאת ה׳ שולמאנן בּהיותי בקיוב ואַתּה בטובך תּשיב את הספר הזה אל ידו ותברכהו בשמי.

ואת ספרי השני קח לך ושים עליו מארקע על חשבּוני ומסרתּ אותו לבית הצינזוריה, ובצאתו בשלום מאת הצינזוריה והשיבות אותו אלי. ובין כּה וכה בּקש לך איש בּקיוב אשר יש עם לבבו להוציא את הספר הזה לאור, כּי מובטחני בו שיביא פרי בשכרו, ואם ה׳ שעפטיל לא יאבה לשמוע לך הן תּוכל לבקש לך איש אחר לאו דוקא בין מוכרי הספרים, ובפרט כּי הספר יהיה בידך להראותו. ונפשי יודעת מאד כּי ימצא חן בּעיני כל קורא מבין שיש לו נשמה יתירה להבין שירי הגיון. ואַתּה דע לך כּי בּווארשוי אי אפשר לי לבקש לי מו״ל בּימים האלה משום טעמים רבּים, וגם אני לכשעצמי אין את לבּי בּעתּים הרעות האלה להוציא את הספר הזה בהוצאותי ומאד מאד חפצתּי כי יהיה לי מו״ל, ואולם אם תּקצר ידך ממצוא חפצי בקיוב, אָז אהיה מוכרח להדפּיס את הספר בּהוצאותי. – הן השירים האלה בּידך, ואם צריך אַתּה להסכּמתי אָז אומר לך כּי הספר הזה הוא המובחר מכּל אשר כּתבתּי עד היום הזה. קולות כּאלה, צבעים כּאלה, מראות הנפש בּמדה מרובּה כזו, – לא נמצא יום יום בּכל ספר וספר. כּמדומה לי שגם ה׳ שולמאַנן קרא שירים אחדים מן השירים האלה בהיותו בּבית משכּני בקיוב.

והנני מוקירך ומכבּדך המחכּה לתשובתך

ד. פרישמאנן.

אם בּני ביתך יזכּרו עוד את שמי ומי ומה אני, אָז אמור להם כּי גם אני לא שכחתּים וכי דובר אָנכי שלום להם בּכל לב.


.Лодзь, 20 Декабря, 1889 г


לא


יקירי!

היום קבּלתּי מעם הצינזוריה בּקיוב את ספר שירי הזרגונים ואם נא מצאתי חן בּעיניך קבּל נא את תּודתי על עמלך שעמלתּ לי וגם על המרקה ששלמתּ במחירה שמונים קאָפּ׳; הן אמת הדבר כּי מצאתי כתוב בּשער הספר אשר ה׳ שולמאנן היה המוסר את כּתב־היד לידי הצינזוריה ובאופן הזה יש לחשוד אותו כּי הוא גם המשלם בּמחיר המרקה הנכבּדה שתּחי׳, ואולם מניח אני את הספק הזה ואבחר לי את הודאי, שבּודאי היית אַתּה המשלם ולך אני חיב את הסך שמונים קאָפּ׳, והיה בּבא דברך אלי ואדע וגם אַתּה על תּשלומיך תבא בשלום. ואולם אעזבה נא את הדברים הבּטלים האלה ונקחה עמנו דברים אחרים.

בּספר השירים מצאתי שיר אחד אשר היתה בו יד הצינזור עם הדיו האָדום אשר לו לאסור אותו מבּא בקהל, ואני לא אדע בשום אופן את טעמו ונמוקו. אמת הוא כי בשיר הזה חמדתּי לי לצון להגיד לקוראי כּי בחלומי הייתי לאלהים – ואולם משוררים למאות כּבר עשו כּדבר הזה ולא היה – – פּוצה פה ומצפצף נגדם, וגם הצינזור הזה בעצמו הלא קרא את שירי ״אופיר״ ולא השמידו מתּחת שמי ״הבּיבּליותּיקה״82, ושם נמצא דברים נוראים שבעתים מן הדברים האלה, ואם שם לא מצא הצינזור מקום לגבות את חובו על שום שהטחתּי דברים כּלפּי מי שאָמר והיה העולם, פּה עאכּו״כ לא היתה לו כל זכות לעקור את הנטוע, ומעולם לא דמיתי כּי יתחשב גם ה׳ קאראסעק בּמין הצינזורים הזה. אבל הנעשה אין להשיב לפי שעה, ואין אני רוצה כלל להקניטו כּי סוף סוף הלא אָנו מחבּריו והוא צנזורנו.

עפּ״י מקרה קראתי את מאמרך ״מי זאת הנשקפה כמו שחר״83 וגם את מאמרך השני ע״ד ״האומן״84, והנה בנוגע למאמרך הראשון אומר אני לך יישר, כּי גם אני קראתי את החוברות ההן85, ויודע אני פּנים אל פּנים גם את ה׳ קאפּולאוויטץ היושב פּה עמנו בּלאָדז וחושב לעלות לדוכן של מטיף בּביה״כ לנאורים. ובכל זה אומר לך כּי בכל מאמרך מצאתי אַך מלה אחת טובה, והיא – השם שקראת למאמרך, ומכּאן ואילך לא עשית דבר בּלתּי אם נשפּטתּ עמו ע״ד ספּור שבּלי״ס כּתב אותו איזה נער משגע או אויל, ולא שמו לבּך אל החלק הנקרא בּלע״ז ״החלק המדעי״, כּמו המאמר ע״ד בּן גבירול. את המאמר הזה קרא המחבּר בּאָזני ולא אוכל להגיד לך עד כּמה העלה את חמתי עליו, כּי מלבד ששייך לזה מדה גדולה של טפּשות לכתּוב בּימים האלה מאמר ע״ד בּ״ג אחרי שחוקרים גדולים הקדישו לו כּל ימי חייהם לכתּוב על אדותיו ספרים שלמים, הנה רואים אנחנו גם זאת כּי מדבּר ה׳ קאפּולאוויטץ על גבירול ואת מונק86 לא הכּיר ואת זאכּס87 לא ידע ולא הזכּיר אפילו את שמם בּכל המאמר ההוא. – ומלבד המרגלית הטובה הזאת, הלא מצאתי עוד מרגליות אחרות וטובות בּחוברות ההן שראוי לשום אליהן לב, וכועס אני עליך שפּטרתּ את המו״ל החכם הזה בלא כלום אחרי שכּבר בּאה המצוה הזאת לידך. ובכל זאת אומר אני לך יישר!

ראה הנה אַתּה נשפּט עמי גם על דבר מעשי ותהלוכותי נגדך בהיותי בקיוב בּפּעם הראשונה – ואַתּה שים נא אַתּה את ידך על לבּך ואמור לי: הבאמת צריכים עוד הדברים האלה ברור? הבאמת אינך יודע את הנעשה בי בּימים ההם ובזמן ההוא? הבאמת אינך יודע ואינך מבין ואינך מרגיש את אשר עשו לי ועד כּמה היה כל דבּור ודבּור וכל פּסיעה ופסיעה שדבּרתּי ושפּסעתּי בּזמן ההוא דיבּורים ופסיעות עפּ״י ההכרח ולא היה כח בּידי לשנות מכּל אלה אפילו קוצו של יו״ד? הלא אַתּה בּעצמך יודע את כּל הדברים האלה היטב, ואולי תּדע עוד יתר ממני, ורק שגם אַתּה אוהב למשמש בּאצבּע גסה בּמקום שמכּתו של חברך טריה. ואולם לך אני מגיד בּסוד סודות כּי בשבועות האחרונים כּבר החילותי להרגיש בּנפשי חיים חדשים ומוצא אני כּי שב אלי כּחי הראשון והריני מבּיט בּעצמי על כּל העבר כּמו על חלום רע. בּימים האלה כבר יש לאל ידי להתנער ולהבּיט על כּל המעשים הללו ברוח קרה וברוח משפּט, ובקרב לבּי פנימה כבר סלחתּי גם לכל אלה אשר ערבו את לבּם לגעת בּי ובנפשי. – הנה אַתּה אומר אלי כּי ביד חזקה דרשתּי מידך לגלות לי סודות שחלמו אחרים עלי בּאָזניך (מאן אחרים – הלא תדע היטב), ועל הדבר הזה אַתּה אומר כּי לא במשפּט ולא בצדק דרשתּיו מידך, ואולם גם בּזאת לא צדקתּ. יודע אני בעצמי כּי ״סוד אַחר אַל תּגל״, ובעצמי כועס אני על האיש שעושה את ההפך, ואולם יש מעשים בּודדים ודברים היוצאים מן הכּלל הזה, ע״ד ״עת לעשות – הפרו תּורתך״; יש אשר הדבר נוגע עד הנפש, ואָז יחדלו כל הכּללים הטובים ההם, והאיש החושש לכּללים האלה בּשעת חירום כּזו אומר לכל כּי איננו בעל הרגשה צחה ואינו יודע לכוון את הרגעים בּשעה שהדברים הנזכּרים מותּרים. זאת היא דעתי בענין הזה, ועפּ״י דעתּי זאת שפטתּי בּימים ההם, ואם אַתּה בחרתּ לך השקפה אחרת – יהי לך אשר לך.

ונוסף על כּל אלה עליך לדעת כּי הימים שכּתבתי אליך את מכתּבי מפּ״בּ היו לי ימים רעים ומרים מאד, כּי בּימים ההם ולבּי טרם שב עוד למנוחתו וכל הדברים שדבּרתּי וכל המעשים שעשיתי בּימים ההם נושאים עליהם את חותם התרגשות הנפש והתרגשות העצבים. הלא תשחק לי אם אומר לך כּי לא ראית כלל את פרישמאַנן בּהיותו בּקיוב, כּי בּימים ההם לא הייתי פרישמאַנן כּלל וכלל. ויודע אני אל נכון כּי לו באתי עתּה אל עיר מגוריך כּי אז ראית איש חדש אשר לא פללתּ ויודע אני אל נכון כּי עתּה מצאתי חן בּעיניך. כּן, כּן ידידי! אַל תּראני שאני ״קשטן״ וכי מקפּיד אני אם ימצא רבב על בּגדי, כּי באמת נמצאים גם מתּחת לבגדי איזה דברים שהם יוכלו למצוא חן בּעיני בני אָדם אחדים. חכּה לי, ידידי, ואולי אבא אליכם שלישית לקיוב ואָז רק אָז תּראו מי אני ומה אני וכי בריה חדשה אני אשר לא פללתּם ולא קויתם. אָכן רב לי ואסב לי מזה אל מול אחר.

מי ומי הקוראים את ספר שירי בּקיוב? העוד רבּים קראו אותם גם מלבד הצינזור ושולמאַנן וקאמינער? הלא תגיד לי, האין זה?

בּפרט נותן אני לך את תּודתי על שנתתּ את השירים למקרא לקאמינער. ראה אַתּה אומר אלי כּי מצאו השירים חן בּעיני קאַמינער, ורק ״מה אמר עוד לא אגיד לך למען הגדל צמאונך״ וכו׳, ואני בתמי אלך ואמצא את חידתך. בּאין ספק אָמר לך קאמינער כּי רואה הוא עפּ״י פעלי שחשקה נפשי באיזו נערה או שהנני מן האוהבים ואינם נאהבים, וכדומה, האין זה, יקירי?

אבל העיקר, ידידי! מה דעתּו של שולמאנן מיודענו בּדבר השירים? הלא הבטחתּני להודיעני את דעתּו למען אדע. ואַתּה, ידידי, הלא עוקר הרים אַתּה מעודך ולכן קום וקח לך את אחד ההרים מן ההרים הגבוהים אשר בּקיוב וכפה אותו כגיגית על ה׳ שולמאנן וכוף אותו לכתּוב אלי בּמהרה ולהשמיעני את דעתּו בּדבר השירים האלה, כּי תלוי אָנכי בדעתּו זו, אַחרי כי סוף סוף הוא היחיד בּכל הקוראים אשר יוכלו לערוך את השירים האלה עפּ״י ערכּם האמתּי, כּי יודע הוא את המקצוע הזה היטב, אחרי אשר היינע היה לו לאלהים88.

ומתי תּכתּוב אלי אתּה?

קורא אני לשלום לכל בּני ביתך הגדולים עם הקטנים, והגד להם כּי יש תּקוה אשר בּדרך בּנסעי אָסור גם לקיוב.

לא אוכל לכתּוב אליך היום יותר כּי חולה אני מעט מחלת ארעי.

חציי חולה וכלי שלך,

ד. פרישמאנן.

[לודז, 20 בדצמבר, 1889].


לב

.1890 Breslau, 6 S. Januar 1891, 25 Dekaber


יקירי!

מבּרעסלוי תּשמע קולי, מבּרעסלוי אערך אליך את הדברים האלה, כּי זה לי ירחים רבּים אשר אני יושב בּעיר הזאת ומתאַבּק בּעפר רגלי חכמיה, והנה רב מאד האָבק אשר מצאתי לי ורק החכמה עוד רחוקה ממני.

על משכּבי בלילות זוכר אני לפעמים את האנשים אשר התהלכתּי עמם ואת כּל הרעים והסופרים אשר עזבתּי אחרי בּארצי, ויש אשר גם זכרך עולה על לבּי. הן כּמעט נהפכתּי והייתי לאיש אחר, כּי עזבתּי את הספרות העבריה ואת סופריה גם יחד, ומי יודע אם לא כמת נחשבתּי גם בּעיניהם והם שכחוני ולא ידעוני עוד. הן סופרים חדשים יולדו לכם יום יום, דור חדש יקום אשר לא ידע עוד את הסופרים אשר עבדו לפניו, ובמה נחשב עוד סופר כּמוני בעיניהם? – ספרים עברים הנדפּסים בּערי רוסיה לא אקרא, וגם גליונות מכה״ע רחוקים ממני ולא אדע את הנכתּב בּהם – ואולם הן לא תהתּל בּי אם אומר לך כּי יש אשר על משכּבי בּלילות אזכּור פּתאום את כּל כּבודי הראשון אשר גז ממני, ואָז אָחוש כּאב בּלבּי ולא אדע על מה היה לי כּדבר הזה. חולם אָנכי, יקירי, ואולם יש אשר טובה בעיני כּף אחת חלומות נעימים מכּל הנחלה החדשה והמוחלטת אשר נחלתּי לי עתּה. געגועים לי עתּה בּלבּי עליכם אחי וחברי, געגועים רבּים והמון מעים – מי ישיבני עתּה אל סיר הבּשר אשר עזבתּי בּשאט נפש?

עוד שנה אחת עברה עלי. זוכר אני כּי מליצינו הסכּינו לכתּוב בּמקום הזה: עוד א׳ טפּה ירדה לים הנצח וכו׳ ואולם בּנוגע אלי הנני אומר לך, כּי הטפּה הזאת היתה לי טפּה סרוחה מאד, טפּה מרה, וכמעט נלאיתי כלכּל אותה, והטפּה החדשה הבּאה עתּה לקראתי הן נפלאה ממני ולא אדענה – האם לא תוכל אַתּה להגיד לי: טפּה זו מה תּהא עליה?

געגועים לי עליכם, אחי וחברי! מה גורלכם עתּה? מה אַתּם עושים? מה אַתּם כּותבים? העודכם חיים אם מתּם? ומכתּבי העתּים אשר לכם, בּמה עוסקים אלה? וספרי השנה אשר לכם העודם יוצאים לאור? מי עומד עתּה בּשורה הראשונה? מי היה לסופר נכבּד בּן לילה?

בּלילה האחרון לא יכלתּי לישון ואהי מתהפּך על משכּבי מימין לשמאל ומשמאל לימין, כּאותו פסוק: לישועתך קויתי, קויתי לישועתך וכו׳. – אָכן נפלא הוא רוח האָדם! ימים רבּים לא חשבתּי בּך ולא זכרתּיך, ופתאום עלה על לבּי בּלילה הזה זכרונך וזכרון הימים הראשונים אשר החלונו לכתּוב מכתּבים איש אל אָחיו. כּמדומה לי שיותר מעשר שנים עברו מן היום ההוא ועד עתּה, ואולם כּשמלה פרוש לפני זכרון ההתחלה הזאת עם כּל פּרטיה. זוכר אני את המכתּב אשר שלחתּ אלי על יד מיכל גאָרדאָן בּבואו לווארשוי עם גאונו ושברו, זוכר אני כּי הייתי בעינך כּעין בּריה משונה משאר הבּריות שכּתבו עברית, זוכר אני כּי במכתּביך הראשונים עשית בי הרושם כּאילו ברכתּ עלי כּפעם בּפעם: בּרוך משנה הבּריות, זוכר אני כי באמת התענגתּי בּימים ההם לכתּוב אליך ולקבּל את מכתּביך – את כּל אלה אזכּרה עתּה בּשכבי בדד על משכּבי, ואחרי כן הנה אָנכי שב וזוכר כּי באו גם ימים רעים וכי נלאיתי כלכּל את כּל הספרות ואת כּל הסופרים והקוראים והכּותבים מכתּבים וכי רוח גאה ושטות נכנסה בי ואפן מכּם ואעזוב אתכם כּולכם יחד ואצא אל מחוץ למחנה ואצחק לכם בּלבּי – ואולם עתּה הנה אָנכי יושב על אַדמת נכר, ולבּי יכבּד עלי בּקרבּי מיום אל יום, הנה פנים חדשות יום יום לנגד עיני, הנה מעשים אחרים נעשים על סביבי, ואני טרם אמצא מנוח לרוחי הסוערת בּי. על משכּבי בּלילות אזכּור אתכם פּתאום, והנה געגועים לי עליכם, אחי ורעי, מי יתּן וישבתּי ביניכם, והשתּעשעתּי לפניכם, כּי סוף סוף הלא חלמנו יחדו תּמיד חלומות נעימים…

מה אַתּם עושים שם בּקיוב? מה הפּרק אשר עליו אַתּם עומדים כּיום הזה? איזו הלכה נתחדשה בּבית־מדרשכם?

כּתב נא אלי, יקירי, כּתב נא אלי מכתּב מלא וגדוש, ואַתּה היה סמוך ובטוח כּי על כל מלה ומלה ועל כּל שמועה ושמועה אודך מקרב לבּי העמוק. האם כּבר כּלה ה׳ שולמאַנן את מלאכתּו ע״ד תּולדות ספרות הזשארגאָן89? האם הוציא ה׳ שלום עליכם את הבּיבּליותּיקה השלישית?90. ובכלל: היש עוד בּקרבּכם איש אשר יזכּרני לפעמים? – כּתב נא אלי על כּל קוץ וקוץ מכּל הנעשה בּמחנה ועל סביביו, הודיעני נא מכּל החדשות אשר היו, בּין בּקיוב ובין מחוצה לה, כּי אוזן קשבת לי לשמוע אליך כּכל אשר תּדבּר אלי, ונפשי עורגת עליכם כּימים מקדם.

ואני שלום לי בּמקום מגורי זה, כּי יושב אָנכי בּשבת תּחכּמוני ולעת קץ אהיה גם לדוקטור, ובין כּה וכה הנני כותב למה״ע האַשכּנזים ויש אשר אומרים כּי גם כּשרון לי ויש תּקוה לאחריתי. אם אמת הדבר הזה לא אדע, ואולם אַחת ידעתּי ואותה אחשוב, כּי עד אשר תּבוא תקותי ועד אשר אהיה את אשר אהיה, יקדמני בּלי״ס המות ואהיה לו לברות. מי יתּן וכזבתּי!

והנני מוקירך ואוהבך המחכּה אל מכּתבך

ד. פרישמאנן.

אם תּראה את פּני ה׳ שולמאנן ודבּרתּ אליו שלום בּשמי, ואולם לה׳ שלום עליכם אַל נא תגיד כּי שאַלתּי גם לשלום הבּיבּליותּיקה אשר לו ולכל המעשה אשר נעשה בּביתו, ואת יתר מכּרינו ומיודעינו הטובים בּרך נא בשמי.


לג

ברסלוי, 26/13 פעברואר 1891.


יקירי! עין תּחת עין, שן תּחת שן ומכתּב גלוי תּחת מכתּב גלוי, לקיים מה שנאמר מה דעלך סני לחברו עביד.

למכתּבך הגדול אַל תּדאַג כּי אותו קבּלתּי בּעתּו, וגם את מכתּבך הגלוי קבּלתּי היום והנני ממהר להשיב אותך עליו בּדברים המעטים האלה, ואַתּה סלח לי אם קצרתּי הפּעם, כּי עפּ״י מקרה טרוד אני היום יותר מדי וע״כּ הלא טוב תּתּי לך תשובה קצרה מאשר אמנע ממך תּשובה כל עיקר.

הלא ידעתּי את מריך אשר אַתּה ממרה אתּי ואת קשי ערפּך ואת תּנואותיך אשר אַתּה מבקש ומוצא עלי, והיה בראותך כּי קצרתּי, ואמרתּ: אָכן ידעתּי כּי יש דברים בּגוי גדול זה! ואולם הנה שנית ושלישית אני מגיד לך כּי אַך בּאין היום עתּי בידי ומבּלתּי חפצי לתת אותך לחכּות לי ימים רבּים קצרתּי וכתבתּי היום.

בּמכתּבך אַתּה אומר כּי בּבוא תשובתי אליך תוסיף שנית ידך לכתוב אלי, והנני מחכּה לדבריך בכא יום ויום.

מוקירך ואוהבך ד. פרישמאנן.

בּרך בּשמי את ה׳ שולמאַנן מכּרנו.

בּמכתּבך הלא תטיב עמי לשול לי מן הצבתים אשר בּשדה הספרות ואחבּוט את אשר תּלקט. אולי יש תּחת ידך איזה ספרים או קונטרסים חדשים אשר יצאו לאור בּימים האחרונים בּארצך, והטיבות מאד עמדי אם תּשלח אותם אלי, כּי חפץ אני לכתּוב דברי בּקרת לאוצר הספרות91. האם בּידך שירי קאמינקא?92.


לד

[ווארשה, 30 בפברואר, 1900].


רעי הטוב!

עפּ״י עצתך כתבתּי היום לה׳ שו״ב93. אם יוכל האיש הזה להיות לי לעזר מעט ישמח לבּי מאד.

ומעמך אָנכי שואל שתּכתּוב לי מזמן לזמן מכתּבים מקיוב. מובן מעצמו כּי לא בסגנון שכּותבים ל״הצפירה״ או ל״המליץ״. זה הכּלל: כּל מה שראוי ל״הצפירה״ או ל״המליץ״ אינו ראוי ל״הדור״. שואל אני מעשים (לא רק הנעשים בּקיוב, כּי אם בּכל הגלילות סביביך), והעיקר שהמעשים האלה יהיו נכתּבים בּסגנון מצומצם ומדויק, בּאופן שכּל פּסוק ישמיע איזה דבר חדש.

שלום לך.

בּחפּזון גדול

ידידך ד. פרישמאַנן.


  1. בהערה “הנה בכתובים”.  ↩

  2. פרישמאן חתם על מאמרו זה, שעליו השיב ווייסברג, בשם: “הנני העני ממעש”.  ↩

  3. אליעזר יצחק שפּירא.  ↩

  4. ירחון עברי יצא על ידי א.ב. גוטלובר.  ↩

  5. אברהם צוקרמאן, סופר עברי ומוציא–לאור ידוע בווארשה.  ↩

  6. ב״המליץ", 1883, גליון 26, אָנו מוצאים ב״אגרת הפּתוחה״ תשובה זו, ערוכה לפרישמאן:

    ״לה׳ ד. פ–ן בוו. אַתה קורא עלינו תגר בשם כל משכילי עירך על אשר הללנו את ההעתקה (תרגום ״טנקראד״. – א. ר. מ.), אשר לדעתכם כלה משחת ומתום אין בה. והמעתיק מצדו יקרא עלינו תגר על כי חללנו את מעשה ידיו, אשר לדעתו כולו יפה ומום אין בו – ­לכו והתפּרנסו זה מזה".

    התשובה נכתבה על־ידי יל״ג, שהיה אָז עורך ״המליץ" למעשה. ובמכתבו לפרישמאן, בנדון זה, יתנצל המשורר לפניו:

    ״ – – – ובתשובה הקצרה אין אַף קורטוב אחד של עלבון ופחיתות הכבוד לך, כי מלבד שאין הקורא את הדברים יודע למי הם נאמרים, עוד הם נוגעים לא בך, כי אם, להיפך, באיש מצותך". (״אגרות יל״ג", כרך שני, מכתב רל״ב, עמוד 48).  ↩

  7. שנת 1883, גליון 22, בפרק “בינה בספרים”.  ↩

  8. דוד גורדון.  ↩

  9. ברנפלד אָמנם פּרסם, באחד מגליונות “המגיד” לשנת 1883, בקורת של שבח על תרגום “טאנקרד”.  ↩

  10. הוא הקונטרס “על הנס”.  ↩

  11. א.ש., בעל “זכרונות” לבית דוד“ ו”עמק הארזים“. פרידברג היה אָז עוזר ראשי במערכת ”המליץ".  ↩

  12. בסוף המכתב הוסיף שפּירא את השורות הללו:

    ידידי יקירי! גם מכתבך הגלוי הגיעני וגם זה היה לעיני פרישמאן. אקוה אשר בקרוב אוכל לשלוח לו את התהו ובהו עם הנוספות. מפּני כבוד השבת אקצר ואומר לך שלום וברכה. והנני ידידך מוקירך בתמים המבקש טוב לך

    אליעזר יצחק שפּירא.  ↩

  13. האגרון “שבט סופר”.  ↩

  14. מכתב אל המו“ל, על דבר ישוב ארץ–ישראל, ”המגיד", שנת 1883, גליון 20.  ↩

  15. יהושע שטיינברג בעל “משפט האורים”, “משלי יהושע” ו“מערכי לשון עבר”.  ↩

  16. בחוברת “מגדנות” (הוספה ל“המליץ”)הדפיס י. ל. גורדון השגות אחדות על המשורר אד“ם הכהן לבנזון. שטיינברג יצא להגן על כבוד חותנו וענה ליל”ג בהערה חריפה בשם “שערורה מקוצו של יו”ד“, שנדפסה ב”המגיד", 1883, גליון 19.  ↩

  17. פסח רודרמאן, פּובליציסטן מפורסם בתקופת “השחר”.  ↩

  18. הבקורת של ווייסברג על “ידיעות הטבע” נדפּסה ב“המגיד”, 1883, גליון  ↩

    1. כדאי להעיר, כי רוב דבריו לקוחים מתוך מכתבו זה של פרישמאן. בסוף מאמרו העיר ווייסברג על איזו מבטאים ועל מלים אחדות שלא נוקדו כדין.
  19. א. וו. רבינוביץ, חבר־נעוריו של מוריס ווינטשבסקי ועוזרו בעריכת ״אספת חכמים“, הירחון הסוציאליסטי הידוע. רבינוביץ היה אחר־כך ל״חובב ציון” והתחיל להטיף ללאומיות. מושבו עתה בלונדון.

    20 בהוספה ל״המגיד“, שנת 1883, גליון 20, נדפּסה חליפת־מכתבים בין או״ר ויהל״ל בשם ״מזה אחד ומזה אחד”, על־דבר שאלת תקונים בדת וישוב ארץ־ישראל.  ↩

  20. מאת ווייסברג לא נתפּרסם בדפוס שום מאמר על אדות ה״תהו ובהו“, אבל לפי השערתי, היה ווייסברג אותו הסופר שפנה לעורך ״המגיד” במכתב מלא התלהבות על אדות פרישמאן, שבו הוא קורא בעליצות: ״דרך כוכב מזהיר בשמי ספרותנו! בערנע והיינע בשפת גרמנית ופרישמאן בשפת עברית!" (״המגיד״, 1883, גליון 28).  ↩

  21. לשבחו של עורך ״המגיד“ יאָמר, כי בכלל התייחס בכבוד לפרישמאן, אם כי דרכיו לא מצאו חן בעיניו והתנגד לתכסיסי־הבקורת שלו. ב״המגיד” לשנת 1883, גליון 28, פּרסם גורדון בקורת על ה״תהו ובהו", ובה השווה את פרישמאן לפרדינאנד לאסאל, ואת ה״תהו ובהו״ – למחברת שכתב לאסאל נגד יוליאן שמידט.  ↩

  22. שנת 1883, גליון 15.  ↩

  23. ווייסברג העיר על שגיאות אחדות שמצא בתרגום ״ידיעות הטבע“, ובכדי שלא לפגוע בכבוד פרישמאן, הוסיף בזהירות: ״אפס בזח יש להצטדק, כי אולי טעות הדפוס הוא” (״המגיד״, שנת 1883, גליון 27).  ↩

  24. הוא הסופר המפורסם א. י. טריוואש.  ↩

  25. “דור תהפוכות”.  ↩

  26. בקורת פרישמאן על הספר הזה נדפּסה ב“הבוקר אור”, שנה רביעית, עמודים 391–93.  ↩

  27. א. י. ברוק, מסופרי “המליץ” ו“קול מבשר”.  ↩

  28. איו"ב ממינסק.  ↩

  29. העתון “עברי אָנכי”, שיצא בברודי של גאליציה, על–ידי יעקב וורבר.  ↩

  30. ב״ווסחוד״, חוברת ספּטמבר של שנת 1883 פּרסם ״קריטיקוס״ (ש. דובנוב), רשימת–בקורת על ה״תהו ובהו״.  ↩

  31. “שבר גאון” ו“גאון ושברו”.  ↩

  32. לגליון 61 של ״המליץ״, 1883, נספּחה הוספה מיוחדת נגד פרישמאן. ההוספה הכילה מכתב מאת ליב לילינבלום להר–שלום (א. ש. פרידברג), שהיה אָז עוזר ראשי במערכת “המליץ”.  ↩

  33. “שבר גאון”.  ↩

  34. בהערה ארוכה ב״גאון ושבר״ (מעמוד 56 עד 71) הרחיב ווייסברג את הדבור על אודות הבקורת בספרות העברית והפליג בשבחו של פרישמאן בתור מבקר ומתרגם, על ״חשבון“ יהל״ל. בין שאר דבריו הוא אומר: ״אחד חכם מדבר: פּלוני שכתב קונטרס קטן על הספר הקדוש (״נס לגוים". – א. ר. מ.) של המחבר הקדוש, ופתח בו חלונות, והראה בו נגעים מכף רגל ועד ראש לכל מראה עיני הקורא, למשל: שגיאות בדרכי לה״ק, בדקדוקה ושמושה, דמיונות מבהילים עולים למעלה ראש, כי גם תוכן הספר בעצם לא לנו הוא, כ״א לצרינו וכו׳ וכו׳. בקורת זו, אומר הוא, אינה מן השם, יען מה? יען כי נודע לו עפּ״י ״מכתבים פּרטים” מידידיו, כי מבקר פּלוני פנוי הוא, בחור הוא, שכור הוא. – – ולעומת זה מכיר ויודע אני, כי העתקות ״ידיעות הטבע״ נעתקו לשפת עברית עברית. שפה ביבלית צחה, וע״ז העיר גם המו״ל את ״המגיד“ רד״ג היודע גם שפת אשכנז, כנודע. ואם אָמרתי להעתיק בזה לדוגמא מאמרים ובטויים מהדבור תיפח שהמעתיק משתמש בו בהעתקתו שם ולהעריכם זה לעומת זה עם כל הנ״ל, אָז צריך הייתי להעתיק את כל חמשת הספרים הנעתקים ההם. והלא הספרים ההם נפתחים ומצויים – וכל הרוצה להוכח באמתת הדבר יבוא ויקרא!” –  ↩

  35. בהקדמתו לחלק השני של ״נס לגוים“ שפך יהל״ל את חמתו על מבקריו, וביחוד – פרישמאן. יהל״ל כותב: ״הלץ הזה יוצא דופן מחרבת הספרות לא ידע אותי ודבר לא היה לי עמו”, והוסיף: ״זה מדליק בית לקבל כסף האחריות ועולה ומטפּס אל הספרות לשרוף בהבל פיו גדולים וטובים לקבל משכורתו".  ↩

  36. צוקרמאן.  ↩

  37. סאטירה גסה כלפי אר״ז, שחגג בימים ההם את יובל הופעת גליון האלף של ״המליץ“; נדפּסה גם בקונטרס ״טפח מגולה”. במכתבו אל פרישמאן יאמר יל״ג: ״ספּורך ״גם זה יובל״ הביאני לעבור על אסור דרבנן ולמלאת שחוק פּי בעוה״ז; ובצוארך תלוי הקולר. נתתיו לקרוא לאחדים ממכרי רואי פני שר אַלפי האלפים וגם הם התענגו על דבריך, אפס כי מצאו כי במקום אחד חסרה פלפולא חריפתא אחת, והיא כי היה לך להוסיף שלהגר אשר הכינו להמוהל ביום חגו היה (במחלה מכבודך!)… כמו ארז״. (״אגרות יל״ג״, כרך שני, מכתב רע״ז, ע׳ 105־ 104).  ↩

  38. בהערה למאמרו ״גלגל החוזר“ (״השחר״ שנה י״ב, ע׳ 292), יכתוב יהל״ל: ״ורק בדור שלילה והפקרות, בדור מלא חמס ושוד אפשר הוא לראות סופרים חדשים כשורי האצטדין מתפּרצים אל הספרות וממלאים אותה בספרים כמו הספר ״שבר גאון, גאון ושברו או מגלת סתרים״, אשר יצא לנבל ולשקץ איש גדול בתורה”…  ↩

  39. מאמרו “חוט המשולש”.  ↩

  40. משה קלמנסון, מחבר הספר “ענות עני”.  ↩

  41. על הספר “שבר גאון וגאון ושברו”.  ↩

  42. בנוגע לענין זה, ראה מאמרו על ווייסברג ״יקראני ואענהו" ב״השחר״ שנה י״ב, חוברת ט׳ ע׳ 511 ותשובת סמולנסקין באותה חוברת מע׳ 516 והלאה.  ↩

  43. המכתב כתוב סמוך למיתת סמולנסקין.  ↩

  44. מנחם דודזון, חבר־נעורים של א. ש. פרידברג וק. שפירא. ד. ידוע במאמריו ובשיריו ב״השחר".  ↩

  45. רמז למזכיר ״חובבי ציון" בווארשה, שבימים ההם האשימו אותו במעילת־כספים.  ↩

  46. בשם “חרבונה” רמז פרישמאן להמשורר א. ב. גוטלובר.  ↩

  47. מונטיפיורי.  ↩

  48. ראה בנידון זה מכתבי יל“ג לפרישמאן ב”אגרות יל“ג”, כרך שני, מכתב רע“א ור”פ.  ↩

  49. משה אהרן שאצקעס, בעל “המפתח”.  ↩

  50. ראה מאמרו של יהל“ל, ”דברים אחדים“, בהוספה לגליון 25 של ”המגיד" שנת 1883.  ↩

  51. ראה “אגרות יל”ג“, כרך שני, מכתב רפ”ח, ע' 128–127.  ↩

  52. לא רוזנברג, כי–אם רייכסברג. שם הספר הוא: דברי ספר, בקרת על הספר “שבר גאון וגאון ושברו”, ווארשה, תרמ"ה.  ↩

  53. לפי השערתי הוא הסופר יה"ל, מחבר רומאנים שונים באידית.  ↩

  54. מתוך מכתבו של וורבר ליהל“ל נודע לאר”ז כי יד ווייסברג היתה בראשונה להפיץ ברבים את ה“שמועה” על–דבר ה“קפה” (הענין הנזכר במכתב שלאחר–זה). אר"ז דרש בגלוי מאת ווייסברג להכחיש את הידיעה או להוכיח כי זייפו את כתב–ידו.  ↩

  55. בגליון 74 של ״המליץ״ לשנת 1885, פּרסם ארז מאמר־ראשי בצורת מכתב־ידידות לסוקולוב, שבו יוכיח אותו על שהדפּיס ב״האָסיף״ את הבקורת של פרישמאן על ה״מליץ אחד מני אלף״.  ↩

  56. א. ש. פרידברג היה אָז עוזר ראשי במערכת “המליץ”.  ↩

  57. כל המשא־ומתן הספרותי הזה על־דבר ה״טחורים״ וה״עפולים״, הוא בגלל דברי פרישמאן על לילינבלום: ״וזה ישפל בשפלה וגם בצאתו למלחמה לא ידע בלתי את את ד׳ אמותיו ואת העכברים והעפולים בחורין וסדקין אשר הוא צר״. על־זה כתב אר״ז: ״מעולם לא שמענו כי יאהבו חתולים לצור עפולים (בכתיב או טחורים בקרי), ולפלא כי לא הטריח עצמו המבקר לדרוש מעל אוצה״ש לב״ז, אשר לדבריו רק הוא לבדו נודע לה׳ ל״ב, הן שם נאמר בפירוש ״עפלים“ שם מכה בתחתוניות”. מעין הדברים האמורים במכתב זה פרסם פרישמאן ב״הצפירה״, שנת 1885 גליון 41, מאמר קטן בשם ״לענות,משכיל׳!״ ראה בנידון זה גם מכתב יל״ג לפרישמאן, ב״אגרות יל״ג״, כרך שני, מכתב רצ״ז, ע׳ 143.  ↩

  58. בפולמוס־דברים עם חז״ס עורך ״הצפירה״, יכתוב לילינבלום במאמרו ״עירוב פרשיות“, ב״המליץ” 1884 גליון 21: ״הנה שבתי וראיתי, כי הטפשות הגדולה הבולטת במכתב זה מכרעת אח הכף לחשוב שמחברו הוא המו״ל העובר (כלומר: סוקולוב. – א. ר. מ.), ומה שנכתב בסגנון קל ומובן הוא שבקש מאת אחד ממיודעיו (כוונתו לפרישמאן. – א. ר. מ.) לתקן אותו ולתת לו פנים אחרות. – – – טפש יהיה, סופר וצופה לבית ישראל יהיה, מתנגד לישוב ארץ ישראל ומבעלי הלהפך יהיה״. ראה גם מאמרו של סמולנסקין: ״ואענה חורפי דבר“, ב״השחר” שנה י"א ע׳ 529.  ↩

  59. יעקב.  ↩

  60. בהוספה לגליון 44 של ״המגיד“ לשנת 1883 נדפּס מפרישמאן מאמר קטן ״להוציא מלבן של מבקרי״. תשובה זו היתה ביחוד ערוכה לברנפלד שבמאמרו על ה״תהו ובהו״ ב״המגיד״ גליון 30 של אותה שנה, כתב כי בנוגע ליהל״ל הוציא פרישמאן ״משפט מעוקל”, כי בשעה שכתב פרישמאן את מאמרו ״על הנס״ היתה בלבו ״טינא פרטית" נגד יהל״ל.  ↩

  61. בהקדמתו לחלק השני של “נס לגוים”.  ↩

  62. נחמיה טשרנוביץ, סוכן “עברי אָנכי”.  ↩

  63. בהיות אר״ז מוזמן לארוחת־הערב בבית אחד המשכילים בווילנה, הלל אחרי הסעודה את גברת הבית והגיד לה ״מחמאָה“ כזו: כי מיום שנתכבד לשתות קאהווה ב״היכל אילדיז” אצל השולטן אבדול חאמיד, לא טעם טעם משובח ונפלא כזה בהקאהווה ששתה בערב זה. ווייסברג מסר את הדבר ב״סוד״ למזח על־מנת שיפרסמהו ברבים, והאחרון הודיע את הדבר ב״עברי אנכי״, וזמן רב שמש הענין הזה חומר ללצני הדור. אר״ז הוציא אז הוספה מיוחדת ל״המליץ“ בשם ״ויעה ברד מחסה כזב”, שבה הכחיש את הספור ומביא ״תעודות נאמנות“, כי מעולם לא התהלל ב״שקר״ כזה. במאמרו זה הסיר אר״ז את הלוט על מעשיהם המגונים של ״משכילי” קיוב, והאינטריגות שביניהם.  ↩

  64. הקונטרס ״טפח מגולה״, שעליו חתום בתור מחבר השם יהושע מזח, חובר באמת מאת יהודה ליב גורדון ודוד פרישמאן. מובן מאליו, שהשירים שנדפּסו בקונטרס זה אינם ״נופלים במעט משירי יל״ג“, אם נכתבו מאת גורדון. השירים האלה (״עם עקש תתפּל״, ״אצבון בעל העגלה״ ו״חתן למולות") אָמנם נכנסו לכרך הששי של ״כל שירי יל״ג”.  ↩

  65. עתון עברי שיצא אָז פּעמים בחודש בלמברג, על–ידי ברודס ומזח.  ↩

  66. עסקן–צבורי ידוע ששמש אז בתור צנזור בפטרבורג.  ↩

  67. המכתב כתוב על “שער–מכתבים” של “היום”.  ↩

  68. אל הגלויה הזאת מצורפת גם דרישת־שלום מאת א. רוזנפלד (בעל ״גן שעשועים״ ואחד העוזרים הקבועים ב״היום״):

    ״גם אָנכי קורא לך לשלום ומאפס מקום אעצור במלים. אבנ״ר".  ↩

  69. נדפס המאסף “כנסת הגדולה” של סובאלסקי, כרך שני.  ↩

  70. לפי השערתי כוון פרישמאן בפיליטונו זה להספּור “גדיא” של דובער רבינוביץ, ב“הצפירה” שנת 1886, גליון 7–8.  ↩

  71. ב״אגרת התשובה“, ב״היום״ שנה א׳, גליון 63, אָנו מוצאים תשובה זו ערוכה לווייסברג: ״לה׳ י. וו”ב בק. את העתקתך מש״ר אנחנו שולחים אליך בחזרה“. ווייסברג ה״נוח לכעוס”, הרגיש אח עצמו נעלב בגלל זה.  ↩

  72. “היום” שנה שניה, גליון 234. על השיר הזה חתום פרישמאן בשם “יחיאל בער”.  ↩

  73. לפי השערתי, האיש יפה הנזכר במכתב זה, הוא הד״ר אברהם יהושע יפה, מי שהיה מורה לתלמוד ב״בית מדרש לרבנים״ בניו־יורק.  ↩

  74. בשנת תרמ״ז התחיל יל״ג להראות פּנים מסבירות לרעיון הלאומי ופרסם אָז ב״המליץ״ מאמרים אחדים לטובת ״חבת ציון“, מה שהעירו את חמת פרישמאן והתנפּל על המשורר בשני פיליטונים ב״היום״. פיליטונים אלו (״ממערכות המלחמה״ ו״אחר בחצר סוסה״) נכנסו אחר־כך יחד עם תשובת פרישמאן לברנפלד (״מחצר סוסה ועד הנה״), לתוך ״כל כתבי פרישמאן” (״כתבים ראשונים", ע׳ 170–139).  ↩

  75. בפיליטוניו לא הזכיר פרישמאן את שם המשורר מפורש כי–אם בכנוי “דון יצחק קופּייקין”.  ↩

  76. בשם ״רוב סופרי שפת עבר“ בקיוב פרסם הד״ר קאמינר ״מחאה גלויה” ב״הצפירה“ (שנת 1888, גליון 21) נגד פרישמאן על ״שיצא לחרף ולגדף את בחיר משוררינו”. גם ברנפלד יצא אז ב״הצפירה״ להציל את כבוד גורדון.  ↩

  77. אלעזר אטלס, מבקר מפורסם ועורך “הכרם”.  ↩

  78. בראשון לחג הפסח של שנת תרמ״ט, נתקבלה במערכת ״הצפירה“ תלגרמה מעיר לודז המודיעה על מות פרישמאן. אַך בטרם שהספּיקו לפרסם את התלגרמה, ראו את פרישמאן מתהלך בחוצות ווארשה. במערכת ״הצפירה״ חשדו אז כי פרישמאן בעצמו הריץ את התלגרמה, והפוליטוניסטן הקבוע של ״הצפירה”, הנ״ץ, הביע את חשדו זה באחד מפּרקי ״בראש הומיות“. בגליון 81 של שנת 1889 יכתוב: ״מי היה מחבר התלגרמה עוד לא נודע על נכון, אומרים אמור כי יש רגלים לדבר, שכותב התלגרמה הוא – הבר־מינן בכבודו ובעצמו, יען כי נפשו נכספה לראות בחיים בעיני בשר את המצבה אשר תציג לו הצפירה על קברו, ואת התהלות והשבחים אשר יספּרו אחרי מטתו, השיאהו יצרו לאבד עצמו לדעת עכ״פּ לאיזה ימים, לפני יודעיו ומכיריו, לשמוע אל הרנה ואל התפלה”.  ↩

  79. מדפיס ומוכר ספרים בקיוב.  ↩

  80. שלום–עליכם.  ↩

  81. אלחנן.  ↩

  82. “פאָלקס–ביבליאָטהעק”, של שלום–עליכם.  ↩

  83. “המליץ”, 1890, גליון 260.  ↩

  84. לי. ל. קלאַצקא. נדפּס ב“המליץ” 1889, גליון 275.  ↩

  85. “הועד”.  ↩

  86. שלמה.  ↩

  87. שניאור.  ↩

  88. שולמאן חבר את תולדות היינה בעברית, הוא החלק הראשון של ספרו “ממקור ישראל” (ווינה, תרל"ו).  ↩

  89. ״שפת יהודית אשכנזית וספרותה״, נדפּס אחרי מות המחבר, על־ידי י. ח. טביוב (ריגה, תרע״ג).  ↩

  90. בנמחק: “והקלמנסונים מה עושים?”  ↩

  91. מאסף שנתי, יצא לאור על־ידי ש. א. גרבר.  ↩

  92. ״אספת שירים", פאריז,.1888  ↩

  93. יהושע שוב, הדפּיס מאמרים שונים ב״המליץ״ ואם אין אני טועה, חבר גם קונטרס נגד בריינין, בגלל התנפלות האחרון על יל״ג.  ↩