“דָּן יָדִין עַמּוֹ”, כָּכָה שָׁב צִטֵּט לִי

מִדֵּי פַּעַם, נִפְעָם כְּמִנְהָגוֹ, אָבִי הַטּוֹב מָנוֹחַ,

מִבִּרְכוֹת אָב קַדְמוֹן. וּבְלַחַשׁ, בְּצִדּוּד עֵינַיִם כְּמוֹ

יֵשׁ אוֹיֵב מַטֶּה אֹזֶן מֵאַחֲרֵי כָּתְלֵנוּ מָךְ:

"נָחָשׁ עֲלֵי-דֶּרֶךְ, שְׁפִיפוֹן עֲלֵי-אֹרַח… הַנּשֵׁךְ

עִקְבֵי-סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר… " וּמוֹסִיף

בְּהַבְלֵעַ: “כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל”. לֵאמוֹר: לִפְנִים

מִשּׁוּרַת הַדִּין, יָדִין… הֲגַם שֶׁהוּא קָטָן וְלֹא-נֶחְשָׁב;

וּבִכְלָל: מִבְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, לֹא מִבְּנֵי גְּבִירָה…

אֵיזֶה דִּין? אֵיזֶה עַם? הֲלֹא אֲנִי עַצְמִי

מֻחְזָק שׁוֹפֵט לְדָן, וְלֹא הָיָה דּוֹרֵשׁ בּוֹ לְמִשְׁפָּטִי

עַד אִם הִכְבִּיד הַפְּלִשְׁתִּי אַכְפּוֹ, אוֹ לָקַח מִבְּנוֹתֵינוּ

לְעַכֵּס לְפָנָיו בַּמִּשְׁתֶּה – וּמָה עוֹד בִּשְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל.

חֵי שֶׁמֶשׁ וְחַמָּנָיו אִם לֹא רַב מוֹרָאִי (גַּם חִנִּי!)

בְּעָרֵי פְּלִשְׁתִּים, בְּעַזָּה כִּבְגַת, מִשֵּׂאתִי בִּשְׁפַל מְלוּנוֹת

הַכְּרָמִים שֶׁלַּדָּנִי וּבְמִקְשׁוֹת דְּלוּעָיו. הִנֵּה אַךְ תְּמוֹל,

בַּעֲלוֹת יְהוּדָה עָלַי בַּהֲמוֹנוֹ לְתִתִּי בְּיַד פְּלִשְׁתִּים

הַמְּבַקְּשִׁים אֶת נַפְשִׁי וַאֲנִי בִּסְעִיף סֶלַע-עֵיטָם,

כַּאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֶל דָּן לַזְעִיקוֹ אֶל מַחְבּוֹאִי,

מָה הֵשִׁיבוּ לִי, מְרוּחֵי-הָאֶשֶׁךְ?! – "אֶל אָבִיךָ

שְׁלַח, אֶל מוֹלִידְךָ הַשֶּׁמֶשׁ, וְיַעַזְרֶךָּ, כִּי אֵין

אָב לְךָ בְּדָן וְלֹא נַחֲלָה בִּגְבוּל אַרְצוֹ…

עַכְשָׁו, מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יְשַׁנּוּ אֶת טַעֲמָם

וְדַרְכֵיהֶם יֵיטִיבוּ. אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה בִּלְחִי הַחֲמוֹר, אֲשֶׁר בָּהּ –

הֵן כָּכָה יְסֻפַּר עַתָּה – “הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ”…

זוֹכֵר אֲנִי אָמְנָם אֵיךְ צָלְחָה עָלַי הָרוּחַ

בִּרְאוֹתִי מִנֶּגֶד אֶת בַּחוּרֵי פְּלֶשֶׁת צוֹהֲלִים לְמִשְׁבָּתִי –

וּבְעוֹד הֵמָּה מַלְעִיגִים לִקְרָאתִי נָמַסּוּ אֲסוּרַי מֵעַל יָדַי.

וְהֵיטֵב אֶזְכֹּר אֶת לְחִי הַחֲמוֹר הַטְּרִיָּה שֶׁנִּקְרְתָה

לִי שָׁם, מוּטֶלֶת מְעֻפֶּרֶת בֶּעָפָר בְּצַד הַשְּׁבִיל.

הֵיטֵב אֶזְכֹּר גַּם אֵיךְ אֲנִי הוֹרֵס לְעֶבְרָם וּבִימִינִי הַלֶּחִי,

וּלְמַרְאֶה הַזֶּה קוֹפְאִים הֵם פֶּתַע עַל עָמְדָּם,

וּבְהַנְחִיתִי אוֹתָהּ וְהִנֵּה עֶלֶם אֶחָד עָנֹג צוֹנֵחַ

בְּלִי רוּחַ-חַיִּים בְּאַפּוֹ; וְאֵיךְ אֶדְלֹק אַחֲרֵיהֶם

וְהֵם נָסִים מִפָּנַי כְּמִפְּנֵי מַגֵּפָה, עַם רַב

אֲשֶׁר גְּבוּרָתוֹ נִסְרָחָה, וַאֲנִי צוֹפֶה וּמוֹרֶה עֲלֵיהֶם,

בִּשְׂמֹאלִי הַפְּנוּיָה, לְשׁוֹבַי אַנְשֵׁי יְהוּדָה, וּמְעַט-מְעַט

תָּסוּר כְּלִימָתָם וּפִיהֶם נִמְלָא שְׂחוֹק כְּמוֹ לוּ יָדָם

הָיְתָה בָּזֹאת. אָז לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, וּבְקוֹלִי נָתַתִּי,

רַגְלִי עַל נִבְלַת הָעֶלֶם הַמּוּבֶסֶת: "בִּלְחִי הַחֲמוֹר,

חֲמוֹר-חֲמוֹרָתַיִם, הִכֵּיתִי קֶלַח-אִישׁ!" אוּלָם בְּטֶרֶם

יִמּוֹג הַהֵד, וְעוֹד יָדִי מַחֲזִיקָה בַּלֶּחִי, וְצִמְאוֹנִי

בּוֹעֵר, וּכְבָר אִישׁ-יְהוּדָה קוֹרֵא בְּקוֹל עֲנוֹת

וּכְאִישׁ עֲבָרוֹ יַיִן: "בִּלְחִי חֲמוֹר הִכָּה שִׁמְשׁוֹן!

אֶלֶף אִישׁ הִכָּה שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי חֲמוֹר-חֲמוֹרָתַיִם!!"

עַל כֵּן מֵאָז יִקְרְאוּ לַמָּקוֹם רָמַת לֶחִי,

וְשָׁם יָצְאוּ מַיִם מִן הַמַּכְתֵּשׁ לְחַיּוֹת אֶת נַפְשִׁי,

וַיְהִי לְאוֹת וּלְמוֹפֵת… וְעַל זֹאת יֹאמַר הַמָּשָׁל:

"לַגִּבּוֹרִים הַכּוֹת,

וּלִמְרִיעִים הָאוֹת".

ירושלים, פברואר 1996