…וְכָךְ הֵם בָּאוּ. הֵם! כְּחֶתֶף. כְּזָדוֹן.

הֲלֹא יָדַעְתִּי כִּי יָבֹאוּ

הֲלֹא רָאִיתִי לַיְלָה־לַיְלָה אֶת רִמְזֵי הָאֲבַדּוֹן

שֶׁאוֹתְתוּ לִי מֵחוֹפֵי הַבֹּהוּ.

יָדַעְתִּי… אַךְ אָדָם עִוֵּר הוּא (כְּיַנְשׁוּף

עֵת אוֹר הַיּוֹם בְּהַפְקֵרוּת זוֹרֵחַ)

וְהוּא הוֹלֵךְ כְּמוֹ עֲבָרוֹ כִּשּׁוּף –

סַהֲרוּרִי לְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ.

וְהוּא הוֹלֵךְ – כְּחַף מִפֶּשַׁע אֶל גַּרְדֹּם.

מִי מַמְרִיצוֹ מִי מַמְרִיצוֹ לָלֶכֶת?

מִי מְשַׁסֵּהוּ לְהַשְׁחִיז אֶת הַקַּרְדֹּם

וּבְטֶרֶם עֵת הַצְהֵב אֶת הַשַּׁלֶּכֶת?

שַׁלֶּכֶת וְקַרְדֹּם. כָּל בַּיִת: אֳנִיָּה

הַנֶּעֶקֶרֶת מִשִּׂרְטוֹן וְהִיא גוֹשֶׁשֶׁת.

וְעֵרֶב רְחוֹבוֹת: כְּמוֹ יַד צוֹעֲנִיָּה

טוֹרֶפֶת אֶת קְלָפֶיהָ וּמְנַחֶשֶׁת.

אֲנִי יָרֵא הַיּוֹם אֶת רֶשַׁע הַדְּמָמָה

אֶת שְׁתֵּי עֵינַי בְּתַחְתִּיּוֹת הַמֵּצַח

וְעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת – כְּזַלְזַלֵּי אֵימָה

לִשְׁתֵּי יָדַי שֶׁנִּבְהֲלוּ מֵרֶצַח.

עַל כֵּן בָּרַחְתִּי – מִשֻּׁלְחָן מֵחֶדֶר מֵחָבֵר…

לְאָן? אֵינִי יוֹדֵעַ. מְאוּם אֵינִי יוֹדֵעַ.

אֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצֶה לָנוּעַ שׁוּב עִוֵּר

אוֹ יֶלֶד

אוֹ שִׁכּוֹר מִתַּעְתֵּעַ.

אֲבָל כֻּלָּם פִּכְּחִים. פִּכְּחִים וַעֲיֵפִים.

וְאֵיזֶה תָּו אֻמְלָל חָרוּת עַל כָּל קַרְקֶפֶת.

לֹא זֶה…

לֹא זוּ…

אֶת סֵדֶר הַקְּלָפִים

צוֹעֲנִיָּה בְּנִחוּשִׁים טוֹרֶפֶת.

חֶדְוָה וְתַמְרוּרִים. יִפְעָה וְתַלְאוּבוֹת.

חַשְׁמַל לֵילֵי הַכְּרָךְ בְּהַפְקֵרוּת זוֹרֵחַ.

מִתְמוֹטְטִים בָּתִּים. וְעֵרֶב רְחוֹבוֹת.

סִמְטָא. וְשֶׁלֶט:

בֵּית־מַרְזֵחַ.