¹

Ʃϵ γνωςίζω άπό την χώψη

הִכַּרְתִּיךָ עַל פִּי חֹד הַחֶרֶב,

אִבְחָתָהּ הָאֲיֻמָּה,

הִכַּרְתִּיךְ עַל פִּי הוֹד מַרְאַיִךְ

חָשׁ-סוֹבֵב הָאֲדָמָה.

אַתְּ חֻצַּבְתְּ מֵעַצְמוֹת הַקֹּדֶשׁ

שֶׁל בְּנֵי הֶלַס; צְעִירוּת

אַתְּ חִדַּשְׁתְּ, גְּבוּרָתֵךְ מִקֶּדֶם,

שָׁלוֹם רָב, שָׁלוֹם, חֵרוּת!

הִסְתַּתַּרְתְּ בִּפְנִים מִסְתָּרַיִךְ

מָרַת נֶפֶשׁ נַעֲנָה,

לְפֶה אֶחָד כִּי כָלוֹת עֵינַיִךְ,

שֶׁיֹּאמַר לָךְ: “שׁוּבִי נָא…”