מִפֹּה לְשָׁם, בִּסְתָו אַרְבָּעִים-וְשָׁלשׁ (כְּמוֹ לִפְנֵי הַמַּבּוּל!)

הָיִיתִי שׁוֹמֵר-רוֹכֵב לֹא הַרְחֵק מִשָּׁם, בַּשָּׂדוֹת

שֶׁל אוֹתָם מִשְׁקֵי הַחוּלָה (רְאֵה לְמַעְלָה), וּבִימֵי-חֲמִישִׁי,

אִם אֵין מְנִיעָה שֶׁל מַמָּשׁ, הָיָה אָדָם שָׂם שָׁם פָּנָיו

לַשּׁוּק הַשְּׁבוּעִי בְּחַ’לְסָה (קִרְיַת-שְׁמוֹנָה שֶׁל הַיּוֹם)

שֶׁאֵלָיו נוֹהֲרִים הֲמוֹנִים, מִי בִּבְהֶמְתּוֹ וּמִי בִּכְלִי-רִכְבּוֹ,

מִדְּרוֹם לְבָנוֹן (גַ’בָּל עַאמֵל), מִקַּצְוֵי הַגָּלִיל, הַגּוֹלָן, הַחוֹרָן.

לְמִקַּח וּלְמִמְכָּר וּלְמִפְגָּשׁ, לִרְאוֹת וּלְהֵרָאוֹת וּלְרַחְרֵחַ.

וְהִנֵּה יוֹם-חֲמִישִׁי אֶחָד, מִי זֶה תּוֹקֵעַ לִי כַּף נִרְגֶּשֶׁת

אִם לֹא פִילִיפּ יְדִידִי שֶׁמֵּעֵבֶר לַגְּבוּל, שֶׁהַפַּעַם

חָרֵד הוּא וּמָתוּחַ: בְּבֵירוּת גַּם בְּדַמֶּשֶׂק, כַּיָּדוּעַ, הָאַנְגְּלִים

עוֹשִׂים בִּתְכָכֵיהֶם, וּבְחֹזֶק-יָד בּוֹטֶה, לָרֶשֶׁת אֶת הַצָּרְפָתִים

(בַּעֲלֵי-בְּרִיתָם) וּלְהִתְבַּסֵּס, בְּעֶזְרַת פַּן-עֲרָב, אַחַת-וָעַד,

כְּמוֹשְׁלִים בְּכִפָּה בַּלֶּבַנְט כֻּלּוֹ. “אָנוּ הַנּוֹצְרִים נִהְיֶה הַקָּרְבָּן”,

רוֹטְטוֹת שְׂפָתָיו, "וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים בַּתּוֹר!

אֵיךְ אֵינְכֶם תּוֹפְסִים?!" וַאֲנִי הַשּׁוֹמֵעַ תּוֹהֶה וְתָמֵהַּ:

אֲנִי הֶחָגָב מִי אֲנִי בְּעֵינָיו? וְאֵלָיו אֲנִי זוֹרֵק:

“מָה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה אֲנַחְנוּ?” – “אַתֶּם?” הוּא מִתְלַהֵט,

"אַתֶּם יוֹתֵר חֲזָקִים מֵאִתָּנוּ; תְּנוּ לָנוּ יָד,

לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻחָר מִדַּי, גַּם לָנוּ גַּם לָכֶם…

אַתֶּם צְרִיכִים לְהַכְנִיס לָכֶם לָרֹאשׁ: הַסַּכָּנָה מְשֻׁתֶּפֶת;

הַיּוֹם אֲנַחְנוּ, מָחָר אַתֶּם. כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּעַרְבִית:

“אַחֲרֵי שַׁבָּת בָּא יוֹם-רִאשׁוֹן”, וְאַתָּה בֶּטַח יוֹדֵעַ

מַה זֶּה אוֹמֵר. רַק שֶׁעַכְשָׁו הוֹפְכִים אֶת הַסֵּדֶר,

וְאַחֲרֵי יוֹם רִאשׁוֹן תָּבוֹא הַשַּׁבָּת, כִּי הָאַנְגְּלִי קוֹרֵא

מִשְּׂמֹאל לְיָמִין: יִגְמְרוּ אוֹתָנוּ, יָבוֹא תּוֹרְכֶם.

אַתֶּם תִּרְאוּ… לָכֶן תְּנוּ לָנוּ יָד עַכְשָׁו!"

אוֹתָהּ שָׁעָה אוּלַי לֹא יָרַדְתִּי לְסוֹף דַּעְתּוֹ.

עוֹד לֹא יָדַעְתִּי אָז אֶת מְחִיר-הַדָּמִים

שֶׁשִּׁלְּמוּ אֲבוֹתָיו וַאֲבוֹת-אֲבוֹתָיו בְּמֵאָה הַשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת

(שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הָאֶלֶף הַקּוֹדֵם, מֵאָז מַסְעֵי-הַצְּלָב,

אוֹ אַף מֵאָז הַכִּבּוּשׁ הַמֻּסְלְמִי) בַּעֲבוּר שֶׁהִתְעַקְּשׁוּ

לְהֵאָחֵז בְּאַדְמַת מוֹשָׁבָם, בְּלִי הָמִיר מָסוֹרוֹת וָדָת.

כָּךְ עַד שֶׁבָּאָה צָרְפַת הַכּוֹבֶשֶׁת, בַּת חֲסוּדָה לַכְּנֵסִיָּה

וְאֵם רַבַּת-חֶסֶד לַנּוֹצְרִים בִּלְבָנוֹן, וְהֵבִיאָה גְּאֻלָּה-לְשָׁעָה…

כַּעֲבוֹר אַרְבַּע-חָמֵשׁ שָׁנִים זָכַרְתִּי אֶת הַדְּבָרִים

בִּימֵי מְצוֹר יְרוּשָׁלַיִם, כְּשֶׁעָמַדְנוּ דַּלִּים וְרֵיקִים

בִּפְנֵי לִגְיוֹנוֹ הָאַנְגְּלוֹ-עַרְבִי שֶׁל מֶלֶךְ מִזְרַח-הַיַּרְדֵּן,

בֶּן הַשֶּׁרִיף מִמֶּכָּה, הַאשֵׁמִי מֵחִגַ’אז, אוֹיֵב וְשֻׁתָּף,

וּכְשֶׁנֶּאֶלְצָה גַּם לְבָנוֹן, אוֹיֶבֶת עַל-כָּרְחָהּ,

לְהָטִיל בְּלֵב-וָלֵב אֶת חַיָּלֶיהָ לַמַּעֲרָכָה בַּצָּפוֹן

בְּיוֹם קוּם יִשְׂרָאֵל כִּמְדִינָה, גּוּר-אֲרָיוֹת מִשִּׁלְיָתוֹ…

כְּתֹם עַשְׂרוֹת-שָׁנִים, בְּקוּם “רְצוּעַת בִּטָּחוֹן” בִּגְבוּל הַצָּפוֹן

וַאֲנָשִׁים שׁוּב חָצוּ אוֹתוֹ, לְכָאן וּלְכָאן, נִפְגַּשְׁתִּי בְּעֵין-אִבְּל

עִם מִסְפַּר נִכְבָּדִים וּפְעִילֵי-צִבּוּר מִן הָאֵזוֹר,

וְשָׁאַלְתִּי אִם מֻכָּר לָהֶם רֵעִי פִילִיפּ מִמַּרְג'-עָיוּן.

בִּמְנוֹד-רֹאשׁ וּבַאֲנָחָה הֵשִׁיבוּ: "מַסְכִּין?.. מִי לֹא מַכִּיר…

בְּאַחַת הַהַפְגָּזוֹת עַל עִירוֹ נִפְצַע אֲנוּשׁוֹת, וּבְקשִׁי רַב הוּא מִתְנוֹעֵעַ".

וְלֹא קָמָה בִּי רוּחַ לִדְרשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ.