…וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ
שֶׁל זֶה הָאִישׁ משֶׁה
עַד הַיּוֹם הַזֶּה –
פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ:
אִישׁ לֹא יָדַע,
גַּם לֹא אֶחָד,
מִיּוֹם מוֹתוֹ וְעַד עַתָּה –
וְאִם בָּזֹאת אֵין דַּי,
הֲלֹא מֵאָז וּמִתָּמִיד הוֹרוּנוּ
שֶׁאִי-הַיְדִיעָה הַזֹּאת
יֵשׁ בָּהּ כַּוָּנָה אֱמוּנִית-מוּסָרִית נַעֲלָה,
אוֹ חָכְמָה אֲשֶׁר בִּינַת אֱנוֹשׁ לֹא תַּשִּׂיגֶנָּה,
שֶׁהֲרֵי אִישׁ-אֱלֹהִים הָיָה שׁוֹכֵב-הֶעָפָר הַלָּזֶה…
וְגַם צִוּוּנוּ:
בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר –
אֲבָל אֲנִי
אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:
הַכֹּל כָּאן טִכְסוּס רַעְיוֹנִי-כֹּחָנִי,
שֶׁהֲרֵי אִם לֹא נוֹדַע מְקוֹם הַקְּבוּרָה
מַשְׁמָע הָיָה מִי שֶׁבִּקֵּר
מִי שֶׁצִּנְזֵר
מִי שֶׁגָּזַר
מִי שֶׁאָסַר
מִי שֶׁפָּקַד שֶׁאֵין לָדַעַת;
וְאוּלַי גַּם דּוֹר הָיָה אֲשֶׁר בָּחַר:
לִשְׁכֹּחַ וּלְהַשְׁכִּיחַ;
אוֹ גּוֹי הָיָה,
חָפֵץ חַיִּים וַעֲלִילָה,
שׁוֹחֵר רֵאשִׁית אַחֶרֶת,
אֲשֶׁר חֶשְׁבּוֹן אָרֹךְ הָיָה לוֹ עִם הַמֵּת,
עִם מִי שֶׁאֱלֹהָיו אָמְנָם פָּנִים אֶל פָּנִים יְדָעוֹ
אַךְ הוּא בְּעַמּוֹ רָדָה כִּמְשִׁיחַ-אֵל, אוֹ כְּפַרְעֹה,
וּמִגָּבֹהַּ דִּבֵּר אֵלָיו כָּל הַיָּמִים,
בְּהִתְנַשֵּׂא,
רַק לְלוּשׁוֹ בִּקֵּשׁ, כְּחֹמֶר בְּיַד
יוֹצֵר,
בְּיָד חֲזָקָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל –
הרצליה יוני 1997