בְּרִתְמַת פַּרְפָּרִים שְׁחֹרִים

לִנְשִׁיקָה אַחֲרוֹנָה אֶסַּע בְּזִיו.

רַעְיָתִי תִהְיֶה: וַרְדַּת־הַמָּוֶת,

עוֹד לֹא רְאִיתִיהָ, הַנִּבְחֶרֶת,

שׁוֹשַׁנַּת־סְתָו שֶׁהֵנֵצָּה בָאָבִיב.

וַרְדַּת־מָוֶת! הַסַּהַר הָרִאשׁוֹן

לְיֶרַח־זִיו כִּי יוֹפַע בַּשָּׁמַיִם,

בַּעֲרוּגָתֵךְ הַנָּעָה שָׁם אָנוּחַ. –

הִכּוֹנִי־נָא, הִכּוֹנִי, וַרְדַּת־מָוֶת,

גַּם הַקָּט בְּאַבְקָנַיִךְ יְסַמֵּא עֵינַיִם.

גְּבִיעַ גּוּף־קָדְשֵׁךְ פִּתְחִי לִרְוָחָה,

מֻכֵּה־הַפְּלָאוֹת יִשְׁתָּאֶה הַיָּרֵחַ;

וְעַד שֶׁאֲנַחְנוּ יַחַד נִתְיַחֵדָה,

דֶּרֶךְ כָּל שִׂיחַ בִּתְרוּעָה יֵרוֹעַ

שִׁיר־הַכְּלוּלוֹת בַּגַּן הָרוֹתֵחַ.

אִבֵּי־פְרָחִים בְּלַחַשׁ יִתְלֶחָשׁוּ:

הִנֵּה מְזֵה הַנְּשִׁיקָה וְאֶבְיוֹנָהּ;

וְאִם כִּי לְרִבּוֹן הָאֲהָבִים נוֹלַד הוּא,

מֵעוֹדוֹ לֹא טָעַם נְשִׁיקָה רְאוּיָה,

וְכָעֵת יְנַשֵּׁק נְשִׁיקָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה.

שַׂעֲרֵךְ, זְרוֹעֵךְ וְעֵינַיִךְ יְלַהֵטוּ,

שְׂפָתַיִךְ וְשׁוֹקֵךְ וּשְׁדֵי־הָאֶרְאֵלוֹת,

רֶגֶל־קְטִיפָתֵךְ וְהַכֹּל, וְכֻלָּךְ –

הַמְתִּיקִי־נָא לִי אַתְּ, וַרְדַּת־מָוֶת

אֶת אַהֲבָּתִי הָאַחֲרוֹנָה הַזֹּאת.

וְרִתְמַת הַפַּרְפָּרִים הַשְּׁחֹרִים

תָּשׁוּב וְרֵיקָה הִיא הַמִרְכֶּבֶת.

וְאַתְּ וַרְדַּת־מָוֶת, הִמָּלְטִי גַם אַתְּ,

וְאַל תֵּדְעִי בְּהִשָּׁאֲרִי לְבַדִּי,

מָה אֲשׂוֹחֵחַ לִי עִם הַמָּוֶת.