הָאִשָּׁה הַזֹּאת אֵחְרָה לָבֹא,

זוֹ הַמַּבִּיטָה, שֶׁאֲנִי מְבָרְכָהּ,

וְהָעֲרָבָה הַזֹּאת מוֹת תְּמִיתֵנִי,

אֲשֶׁר בָּהּ לַשָּׁוְא אָרִים צְוָחָה.

אוֹי, הָעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת,

אוֹי, הַמִּדְבָּר הַמַּדְיָארִי הַזֶּה,

אֶת כְּנָפַי כַּמָּה מוֹרֵט הוּא,

מַכֶּה, מוֹשֵׁךְ וְטִיט בִּי יַדֶּה.

אֲנִי רַק מִסְתַּחֵב, וּמַה שֶּׁיִּסְחַט

מִמֶּנִּי דִמְעָה, אֵין כְּבָר פֹּה;

אָנֹכִי הִקְדַמְתִּי לָבֹא הֵנָּה

וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת אֵחְרָה לָבֹא.