הֱיוֹת רִבּוֹן יָכֹלְתִּי מִיָּמִים־יָמִימָה,

וְשַׁמָּשׁ זָקֵן אֲנִי בַּחֲצַר־הָרְפָאִים;

הָיֹה הָיְתָה אִשָּׁה, אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלַי

אֶת הַחַיִּים.

עוֹד רְחוֹקָה הַהִיא, שֶׁעָלֶיהָ לְהוֹפִיעַ

וְלִפְדֹּתֵנִי מִקִּסְמֵי־הַשְּׁאִיָּה.

בֹּאִי, בֹּאִי וְצַוִּי עָלַי אֶת הַמָּוֶת,

אַתְּ, הַשְּׁנִיָּה.