הַחַלּוֹנוֹת אִבְּדוּ אֶת כְּחוֹלָם,

רַק מַשְׁקוֹפִים וְלֹעֵי קַדְרוּת.

קִירוֹת בְּלָבְנָם הָאַבְנִי הַמְלֻכְלָךְ

עַד קְצֵה עוֹלָם.

זֶה כָּאן? אוֹ, דֶרֶךְ דֻּגְמָה, בְּבֵית-הֶעָלְמִין

שֶׁל פְּרָג שֶׁמִּימֵי הַמַּהֲרָ"ל?

הָלוֹךְ הָלְכוּ הַיָּמִים

בְּחָפְזָה מֵחֲמַת הַגּוֹרָל,

וְגִימֶל וְלָמֶד שֶׁלּוֹ חִשּׁוּרִים בַּגַּלְגַּל,

גַּלְגַּל גָּלֻיּוֹת.

צִיר שֶׁנִּצַּת בְּכִסּוּף לְמָשִׁיחַ,

צִיר שֶׁחוֹרֵק עַד יֵרוּט.

זֶה כָּאן? אוֹ מַה שֶּׁקָּרָה שָׁם?

אֶשְׁנַבִּים בְּהִבְהוּב

מֵאָחוֹר. רָחוֹק.

וְהִנֵּה יִשּׁוּבִים שֶׁנִּמְחוּ –

קַדִּישׁ נְלַחֵשׁ

עַל מִשְׁכָּב בַּלֵּילוֹת,

כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ

חַלּוֹנוֹ שֶׁאִבֵּד אֶת הַכְּחוֹל.

מַשְׁקוֹף עִם לֹעַ קַדְרוּת