הַקֶּבֶר, כָּאן הַוַּדַּאי,

וּדְבָרִים הַנֶּאֱמָרִים מֵעָלָיו

כָּזָב.

אוּלַי כָּךְ גַּם הַזָּקָן שֶׁכֻּלּוֹ שָׂב

וּפְסוּקֵי תְהִלִּים בְּרִסּוּק הַנֻּסָּח

וְהַשְּׁחוֹר

וּמִלִּים כְּקוֹל הַסִּירִים.

עוֹלַם הָאֱמֶת רַק מִתַּחַת,

וּדְּשָׁאִים הָעוֹלִים בִּשְׁגָגָה

שׁוֹלְחִים לָעֹמֶק אֲפַרְכְּסוֹת שָׁרָשִׁים

לְהַקְשִׁיב

וְלִשְׁתֹּק.

צַעֲדֵי הַחוֹזְרִים בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת

דּוֹרְכִים עַל מִכְסֵי תְהוֹמוֹת.

הַצְּעָדִים לְאַט אוֹבְדִים,

הַהֵדִים עוֹמְדִים –