עֲדַיִן הָרַכֶּבֶת.

הַנַּעֲנוּעִים הַקְּפִיצִיִּים בְּהִתְרַכְּכוּת

עַד גְּוִיעָה פִּתְאֹמִית.

אוֹ-אָז בַּקָּרוֹן מִשְׁתַּתֵּק הַלַּהַג

בִּמְקֻטָּע,

רֶגַע קַל לִפְנֵי בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ –

מִיָּמִין עוֹפֶרֶת קְמוּטָה עַל-פְּנֵי

חֶלְקַת הַיָּם:

בֵּית קְבָרוֹת לְמִשְׁאָלוֹת וְלִגְוִיּוֹת שֶׁלֹּא

יָכְלוּ לָהֶן.

וּמִשְּׂמֹאל הַשְּׂדֵרָה הַמִּתְמַשֶּׁכֶת-חוֹלֶפֶת שֶׁל

בְּרוֹשִׁים וְאֵיקָלִפְּטִים

נְטוּעִים בִּירוֹקָם –

וּמַדּוּעַ לֹא נִהְיֶה גַם אָנוּ נְטוּעִים בֵּינֵיהֶם,

מַחֲלִיפִים גּוֹנֵנוּ, יָרֹק מַצְהִיב נוֹבֵל וְשָׁב וּמוֹרִיק,

עַד שֶׁיַּעֲלֶה הַכּוֹרֵת

בְּלֹא שֶׁנָּחוּשׁ קִרְבָתוֹ?

אַפְטָרָה:

יְדִידִי, גַם זֶה מִשִּׁירֵי הַזְּמַן.

אִכְפַּת לְךָ?