מַסַּע הַלְּוָיָה דַוְקָא רַב מִשְׁתַּתְּפִים הִתְמַשֵּׁךְ
(צָעִיר כָּל כָּךְ וּכְבָר הִתְאַבֵּד)
וְכָל אַחַת מִן הַשָּׁלשׁ לְחוּד. לְעַצְמָהּ
אַחֲרֵי הָאָרוֹן.
תּוֹהָה הָאַחַת:
הֲגַם עַתָּה בְּחִוְרוֹן לִסְתוֹתָיו מְבַצְבֵּץ
הַוְּרַדְרַד מִדֵּי רֶגַע, חוֹמֵק
כִּשְׁקִיעָה נֶחְפֶּזֶת,
וְהַמֵּצַח גְּוִילִי וּמָתוּחַ,
עֲנָנִים אֲפֹרֵי-אַרְגָּמָן לוֹ לְזֵר.
הַשְּׁנִיָּה מְדַמְדֶּמֶת:
מִן הַסְּתָם יָדָיו הַגְּרוּמוֹת בְּרֶטֶט
עֲדַיִן שְׁלוּחוֹת
לְחַבֵּק וְלִמְחֹץ
וּלְעוֹלָם אֵינָן מַגִּיעוֹת.
הַשּׂפָתַיִם בְּאֵשׁ לֶהָבָה מִתְבַּקְּעוֹת, הַלַּהַט
פְּנִימָה מוּסָב,
וְהַגּוּף כְּנִכְפֶּה מִתְפַּתֵּל
עִם עַצְמוֹ.
וְהַשְּׁלִישִׁית בְּטוּחָה:
עֵינָיו גַּם עַתָּה שְׂפַת סְתָרִים
מַחֲלִיפוֹת עַמְקוּת וְצֶבַע
בְּרִצּוּד לֹא פּוֹסֵק.
תְּהוֹמוֹת הֲגָיִים שֶׁטֶּרֶם עֻצְּבוּ לְמִלִּים,
כִּי הוּא הַשּׁוֹתֵק הַגָּדוֹל –
רוּחַ לִפְנֵי סְעָרָה,
צֶמַח לִפְנֵי נְבִיטָה