מַסַּע הַלְּוָיָה דַוְקָא רַב מִשְׁתַּתְּפִים הִתְמַשֵּׁךְ

(צָעִיר כָּל כָּךְ וּכְבָר הִתְאַבֵּד)

וְכָל אַחַת מִן הַשָּׁלשׁ לְחוּד. לְעַצְמָהּ

אַחֲרֵי הָאָרוֹן.

תּוֹהָה הָאַחַת:

הֲגַם עַתָּה בְּחִוְרוֹן לִסְתוֹתָיו מְבַצְבֵּץ

הַוְּרַדְרַד מִדֵּי רֶגַע, חוֹמֵק

כִּשְׁקִיעָה נֶחְפֶּזֶת,

וְהַמֵּצַח גְּוִילִי וּמָתוּחַ,

עֲנָנִים אֲפֹרֵי-אַרְגָּמָן לוֹ לְזֵר.

הַשְּׁנִיָּה מְדַמְדֶּמֶת:

מִן הַסְּתָם יָדָיו הַגְּרוּמוֹת בְּרֶטֶט

עֲדַיִן שְׁלוּחוֹת

לְחַבֵּק וְלִמְחֹץ

וּלְעוֹלָם אֵינָן מַגִּיעוֹת.

הַשּׂפָתַיִם בְּאֵשׁ לֶהָבָה מִתְבַּקְּעוֹת, הַלַּהַט

פְּנִימָה מוּסָב,

וְהַגּוּף כְּנִכְפֶּה מִתְפַּתֵּל

עִם עַצְמוֹ.

וְהַשְּׁלִישִׁית בְּטוּחָה:

עֵינָיו גַּם עַתָּה שְׂפַת סְתָרִים

מַחֲלִיפוֹת עַמְקוּת וְצֶבַע

בְּרִצּוּד לֹא פּוֹסֵק.

תְּהוֹמוֹת הֲגָיִים שֶׁטֶּרֶם עֻצְּבוּ לְמִלִּים,

כִּי הוּא הַשּׁוֹתֵק הַגָּדוֹל –

רוּחַ לִפְנֵי סְעָרָה,

צֶמַח לִפְנֵי נְבִיטָה