שׁוֹמְמִים, כֹּה שׁוֹמְמִים עַרְבֵי סוֹרוֹקָה

עִם סוֹף אֲדָר!

בִּלְשׁוֹן כְּלָבִים יַחְתִּים אוֹתְךָ, יָלֹקָּה

הַשִּׁמָּמוֹן הַקַּר.

צוֹפִים אֶל הַחַלּוֹן צוּקֵי הַסֶּלַע,

בְּהִזְדַּקְּרָם אֶל מוּל הַחוֹף,

וְעַל גַּבָּם הַמְחֻטְטָר צָרַעַת שֶׁלֶג

תַּפְשִׁיר עַד זוֹב.

הָעֶרֶב לַח. עָצֵל פּוֹזֵל יָרֵחַ

עֲלֵי עֵירֹם עֲצֵי הַגָּן.

וְרוּחַ בָּא-מִמֶּרְחַקִּים בַּלָּאט בּוֹלֵעַ

קִרְעֵי עָנָן אַחַר עָנָן.

כְּעֵדֶר רְחֵלִים אֲחוּז רְתֵת וָפַחַד

הִתְכַּרְבְּלוּ גַּגּוֹת בָּתִּים;

בְּצֵל כָּבֵד מַכְרִיעַ שֶׁל מִדְרוֹן הַשַּׁחַם

יִצְטוֹפְפוּ לוּטִים.

אֵין אִישׁ. רַק כֶּלֶב שָׁם גַּלְמוּד נוֹבֵחַ:

דִּרְדּוּר אוֹפָן בּוֹדֵד.

עוֹד רֶגַע קָט וּבִדְמָמָה שׁוֹקֵעַ

בְּמֶרְחַקֵּי הַחוֹף הַהֵד.

וַיְהִי הָעֶרֶב בְּחַדְרִי סְפוּג הַבֹּהַר

שֶׁל הַקִּירוֹת הַלְּבָנִים —

וְכִמְטֻלְטֶלֶת עֲיֵפָה עָבַד הַמֹּחַ

נִים-לֹא-נִים — — —