סְלָעִים עַל הַרֶאוּט עִם עֶרֶב,

סְלָעִים עַל הַדֶּשֶׁא הָרַךְ.

הַלֵּיל עִם עֵינוֹ הַבּוֹעֶרֶת

אֶת קֶשֶׁת הַכֹּחַל דָּרַךְ.

וַיִּיר אֶת כּוֹכְבֵי הַבָּרֶקֶת

רָחוֹק שָׁם בְּצֶלַע הָהָר,

עָנָן אָז הֵגִיחַ בְּשֶׁקֶט

וְצֵל עַל הַמַּיִם גָּהַר.

חוֹנֵק זֶה הַצֵּל אֶת הַזֶּרֶם.

שַׁבְרִיר… וְחִלְחוּל שֶׁל גְּסִיסָה…

צִפּוֹר צִיְּצָה מִן הַכֶּרֶם

לִפְנֵי הֵרוֹמָהּ בְּטִיסָה.

וּדְמִי.

וְאַשְׁמֹֹרֶת הַפַּחַד

תִּצְעַד בְּרַחֲבֵי עֲרָבָה

סְלָעִים בְּמִקְטֹרֶן שֶׁל שַׁחַם

רוֹקְמִים אֶת חֲלוֹם הֶעָבָר:

הֵם בָּאוּ לְכָאן מִדֵּי לַיִל

עִם שִׂיחַ וְשִׂיג, וִכּוּחִים;

טוֹלְסְטוֹי… וְרוֹלָן… יְרוּשָׁלַיִם…

וְלֶנִין, מַסָּדָה – כְּרוּכִים

וּצְחוֹק… וּקְרִיאוֹת… שְׁתִיקוֹת פֶּתַע,

וְלַחַשׁ טָמִיר וְחִבּוּק – – –

אַחַר –

הוּעֲפוּ הֵם בְּחֶתֶף

הַרְחֵק אֶל תּוֹךְ לֹעַ הַבּוּג!…

סְלָעִים עַל הָרֶאוּט יִוְרָדוּ

מִצֶּלֶף יָרֵחַ אָדֹם.

עָלוּ מִן הַסּוּף וְצָעָדוּ

צְלָלִים מִדְּמֻיּוֹת שֶׁל שִׁלְשׁוֹם.

חִוְּרִים הֵם. קוֹלָם, קוֹל מִשַּׁחַת,

פּוֹלֵחַ רַחֲבֵי עֲרָבָה.

סְלָעִים בְּעֵינָם, עֵין הַשַּׁחַם,

חוֹזְרִים בְּמַרְאֵה הַדְּאָבָה.

מַפְצִיעַ הַקּוֹל עַד הַשַּׁחַר,

עוֹלֶה הַמַּרְאֶה בְּלֶהָבָה…

וּדְמִי.

וְאַשְׁמֹרֶת הַפַּחַד

פּוֹרְמָה אֶת מָסַךְ הֶעָבָר.