פָּתַחְתִּי אֶשְׁנַבִּי מִתַּחַת עֲלִיַּת הַגַּג,

אַךְ לֹא יַחְדֹּר אֲוִיר פְּנִימָה.

עָצַר הַפֶּרַח אֶת רֵיחוֹ הַדַּק,

אַמַּת הַמַּיִם אֶת שִׁטְפָּהּ הִדְמִימָה.

וּכְמוֹ קָפָא הַכַּד עַל הַמַּבּוּעַ

וְהִתְעַכְּבוּ גַּלִּים.

וְאִילָנוֹת נִזְדַּקְּפוּ בְּעֹצֶר רוּחַ,

בְּלִי רִשְׁרוּשׁ קַלִּיל.

הָאֲדָמָה כֻלָּהּ לוֹהֶטֶת

וְעֵשֶׂב יִתְעַלֵּף חֲצִי שָׂרוּף.

קֵרֵחַ וּמְרֻפָּט נִכְסָף הַסּוּף

אֱלֵי חַשְׁרַת עָבִים מֵרֹם נִבֶּטֶת.

וְסוּס שָׁחֹר פִּשֵּׂק אֶת הַנְּחִירַיִם

וּלְתוֹךְ הָעֲרָבָה צָהַל –

וְכָל הַיְקוּם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם

מִצָּהֳלַת הַסּוּס חֻשְׁמַל.

אֲנִי אֶגְהַר בִּגְוִיָּתִי הַבּוֹעֲרָה

בְּקֶצֶף הַדָּמִים בְּלִי רֹאִי –

וּבְכָל רְמַ״ח הָאֵיבָרִים אֶקְרָא:

בּוֹאִי!!!