אַלְלַי!…

כְּעִוֵּר שְׁתוּם עֵינַיִם צוֹפֶה אֶל מֵעֵבֶר אֲפֵל

וְרוֹאֶה עוֹלָמוֹת נִסְתָּרִים מֵעֵינֵי הַפִּקֵּחַ,

וּמְגַלֶּה הַצּוּרוֹת, לֹא הֻבְּעוּ בְאוֹרוֹת וּבְצֵל,

וְחוֹשֵׂף הַגְּוָנִים, לֹא כֻנּוּ מֵאָמָּן וְצוֹבֵעַ,

וּמְנַחֵשׁ מַעֲשִׂים עַל סִפֵּי הַחֲלוֹף הָאָטוּם

וּבוֹנֶה וְסוֹתֵר מִגְדָּלִים, שֶׁתְּלוּיִים הֵם בָּרוּחַ,

וּמְחַשֵּׁל עוֹלָמוֹ הַמְיֻחָד, לֹא שְׁזָפָהוּ הַיְקוּם,

וּמְשַׁעְבֵּד מְמַדֵּי הַבְּרִיאָה לֶחָזוֹן הַפָּרוּעַ, –

כֵּן עַל חֹד הַלֵּילוֹת אֶתְהַלֵּךְ וּלְאוֹר כּוֹכָבִים

אֶסְתַּכֵּל אֶל מֵעֵבֶר לַזְּמַן, הָרוֹחֵשׁ שָׁם בָּרֹחַק,

וְאֶצְפֶּה עֲרָפֶל הַמָּהוּל עִם אִבְחַת לְהָבִים

עַל כַּנְפֵי בֹקֶר בָּא מִתְאַבֵּק וְטוֹבֵעַ בַּכֹּחַל.

אַלְלַי, כִּי אֶרְאֶה רַק עָשָׁן מִתְאַבֵּךְ בְּתִמָרוֹת

וְזִנּוּק לְשׁוֹנוֹת מֻקְיוֹנִי שֶׁל דּוּמָה מִתְלַקַּחַת,

בְּקִיעֵי מְעַרְבֹּלֶת טָסִים עַל גַּפֵּי סְעָרוֹת

וַחֲרוֹן הַתָּפְתֶּה הַמַּכְהֶה אֶת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר.

אַלְלַי, כִּי אֶצְפֶּה אֶל מֵעֵבֶר לְקִיר הַדְּמָמָה

וְאֶחֱזֶה בְּאֵימָה רַק פֻּלְחַן הָאָדָם הָרוֹצֵחַ,

וְעַל זֶפֶת קַרְקַע הָרוֹתְחָה עִם תַּלְמֵי הַשְּׁמָמָה

יִזְדַּקְרוּ לְעֵינַי סִיּוּטֵי שֹׁד, גַּרְדֹּם וּמַטְבֵּחַ!

אַלְלַי כִּי רַק אֵשׁ גּוֹעֲשָׁה עַל שְׁחֹר הַמַּרְאוֹת

תְּסַנְוֵר אֶת עֵינַי הַצְּרוּבוֹת, שֶׁחָלוּ מִפָּקֹחַ;

אַלְלַי, כִּי רַק דָּם הַקּוֹלֵחַ בְּזַעַף אַחֲרוֹן

אֶחֱזֶה מִתֵּבֵל מְפַרְפֶּרֶת בְּטֶרֶם שָׁקֹעַ!