הַפְּגִישָׁה לְמַעַן הִפָּרֵד,

לְמַעַן הִפָּרֵד אוּלַי לָנֶצַח.

דּוֹמֶה הַלֵּב אֵינוֹ חָרֵד –

כִּי יִגָּלֵד גַּם זֶה הַפֶּצַע.

חָלָק כִּמְעַט יִהְיֶה הָעוֹר,

בְּתוֹךְ פְּלוּמָה תִישַׁן צַלֶּקֶת.

יָמִים יִתְגַּלְגְּלוּ בְּלִי לָאֹר,

יָמִים יִדַּלְדְּלוּ בְּלִי לִזְכֹּר,

יָמִים עוֹטֵי אֲבַק הַשֶּׁקֶט.

וּפֶתַע עֲקִיצָה.

מֻרְסַת יָמִים שֶׁלֹּא רֻכָּכָה,

עֵינַיִם תִּקָּרַעְנָה בִּיקִיצָה:

תֵּבֵל נִבֶּטֶת כָּכָה

וְאֵישֶׁהוּ גַם מַשֶּׁהוּ אָבָד

בְּטֶרֶם נַעֲשָׂה לְיֵשׁ רוֹתֵחַ

(אָרוּר זֶה הַחֲרוּז ״לָעַד״)!)

הַפְּנִים סָגוּר.

לֹא יִפָּתֵחַ.