וְאֶחָד שֶׁלִּפְנֵי יְצִיאַת נְשָׁמָה

עוֹד לָטַשׁ אַחֲרוֹנֵי מַבָּטִים אֶל הָרַחַק,

אֶל קִפְאוֹן הַדְּמָמָה

עַל רִבּוּעַ שִׁמְשָׁה מְפֹרַחַת,

וְהִלְחִישׁ קִלְלוֹת שְׁכִיב-מְרַע,

הַמַּלְחִית עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הַבֹּהוּ,

אֶל עוֹלָם שֶׁזָּלַל אוֹתוֹ עַד גְּמִירָה,

אֶל עוֹלָם לֹא שֶׁלּוֹ הוּא.

שִׁנּוֹ הָרְקוּבָה הָאַחַת

נִתְחַשְּׂפָה בְּאִיּוּם כִּמְפַגֶּלֶת

אֶת הַכֹּל שֶׁנִּשְׁאַר לַמָּחָר

בֶּחָלָל הַזָּהוּם שֶׁמִּחוּצָה לַכֶּלֶא.

וְאַחֵר, שֶׁקָּלַט קִלְלַת הגּוֹסֵס

וְרָאָה קוֹלוֹתֶיהָ דְּבוּקִים אֶל הַקֶּרַח,

נִתְרַחֵק אֶל הַלֵּיל זַעֲמוֹ לְכוֹסֵס,

לְהַחְנִיק אֶת צִפּוֹר הָאֵימָה הַנּוֹקֶרֶת.