כָּל מַרְאֶה וּמַרְאֶה בְּצִבְעוֹ הַטָּרִי,
צוֹבֵט עַד לְדֶמַע:
אַרְגָּמָן מִזְדַּלֵּף עַל תִּלֵּי הַקְּבָרִים,
עַרְבַת הַשְּׁלָגִים נִרְדֶּמֶת.
חֲמִילַת הַמּוֹכִין,
וְרַגְלַיִם צָבוֹת.
וְקִפְאוֹן הַשְּׁקִיעָה הָרוֹעֶצֶת.
יָרֵחַ עֲנָק עַל רְקִיעַ צָפוֹן
שֶׁמֵּעַל הַטַּיְגָה עַד אֵין קֵצֶה.
אֶנְקַת גַּלְמִידוּת, הָעָלְתָה לְעוֹלָה,
וְחִרְחוּר מְמֻשָּׁךְ.
שְׁתִיקַת-פֶּתַע…
“וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם”,
כְּדִבְרֵי אֲחוֹתֵנוּ שֶׁמֵּתָה.