חִיְּכָה הָאֲדוֹנִית חִיּוּךְ מְשֻׁנֶּה

אֶל הַקִּירוֹת הָרוֹדְמִים:

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְשָׁחֳטוֹ

אֶת הָרוֹכֵל הַיְּהוּדִי לִבְלֹעַ

נְתָחִים נְתָחִים כְּשֵׁם

שֶׁמִּלֵּאתִי כְּרֵסִי בְּכָל בְּעָלַי הַקּוֹדְמִים

עֵינֶיהָ כְּחֻלּוֹת

גַּם לַהֶבֶת הַסַּכִּין כְּחֻלָּה הִיא

מְרוּטָה הִיא

צוֹפָה לְפִיקָה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת

וַיְהִי לַיְלָה אָפֵל

דָּבִיק וְרֵיחוֹ כַּזֶּפֶת

מִי פָּקַד עַל רַגְלֵי הָרוֹכֵל

לַחֲמֹק אֶל פִּתְחָהּ שֶׁל הָרֶפֶת

וּלְשֶׁלֶג שְׁטִיחִי צֶמֶר-גֶּפֶן?

הָאֲדוֹנִית אֶל מְרַאֲשׁוֹתֵי יְצוּעוֹ קְרֵבָה נְמֵרִית

וּבַחֹד — הַךְ.

אֵין קוֹל.

לֹא גָנַח —

הַסַּכִּין שׁוּב נִתְקַעַת

בִּכְדִי

מֵעֶבְרוֹ שֶׁל חַלּוֹן מִתְגּוֹלֶלֶת כִּפְקַעַת

תְּכַלְכַּלָּה אֶל הַלַּיְלָה

קְרִיאַת-שְׁמַע-שֶׁלִּפְנֵי-הַשֵּׁנָה רוֹעֶפֶת

כָּל מִלָּה, בִּתְכוֹל כְּבִימֵי הַיַּלְדוּת מְעֻלֶּפֶת,

מִפִּתְחָהּ שֶׁל הָרֶפֶת

וּבִפְנִים נִפְקְחוּ פִּתְאֹם

זוּגוֹת זוּגוֹת עֵינַיִם

עֵינֵי בְּעָלֶיהָ שֶׁאָכְלָה אֶחָד אֶחָד עַד תֹּם.

נִפְעֲרוּ הַחוֹרִים בַּכֶּסֶת

שֶׁעַל הַיָּצוּעַ הָרֵיק,

לָעֲגוּ לַסַּכִּין הַקּוֹפֶצֶת

אָז הֻפְנְתָה הַסַּכִּין בַּלַּהֶבֶת

אֶל בְּשַׂר הָאֲדוֹנִית עַצְמָהּ אֶל עַצְמָהּ.

טִפָּה אַחַר טִפָּה נוֹטֶפֶת —

מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן, מִפִּי הָרֶפֶת,

קְרִיאַת-שְׁמַע-שֶׁלִּפְנֵי-הַשֵּׁנָה רוֹעֶפֶת

וּבִפְנִים זוּגוֹת עֵינַיִם

פְּעוּרִים הַחוֹרִים בַּכֶּסֶת

לְיַד הָאֲדוֹנִית הַקּוֹרֶסֶת