פסח ממשמש ובא, ואני מזמין עצמי אליכם אל הסדר.
בהרבה לא יעלה לכם הדבר; כופתאות אין אני אוכל!
קבלו אותי!
גם אַל תכבדוני במרור; עם זה נולדתי!
גם אַל תבקשוני לספור את ה“מכות”; למצריים מחלתי כבר מזמן; וזה סתם מין “ברכה לבטלה”; ממכות כתובות או דפוסות שום אדם לא חלה עדיין.
הפקיעו אותי גם מן ה“שפוך חמתך”… עדיין אני צעיר מדי, אל תרעילו את דמי בנקמה… אני מקווה לזמנים טובים יותר, ואיני רוצה אפילו עובדי-כוכבים לקלל.
אינני רוצה לומר אפילו “לשנה הבאה בירושלים!” שכּן “הדבּוּר אין בו כוח עבּוּר”!
לפי שעה רוצה אני רק לאחל לכם, שהשנה תשכחו את כל ה“מה נשתנה” עם ה“עבדים היינו” יחד… וגם –
כשתפתחו את פתח הבית ותקראו באמת, לא כנהוג עכשיו, בלשונו של לבן הארמי: “כל דכפין ייתי ויכול!” – שלא יכּנס איש; שלא ימָצא איש הצריך להסב אצל אחרים!