הָאֹרֶן מַלְחִישׁ עַלְעַלָּיו

וְהַיָּם לְפָנֵינוּ,

בּוֹאִי, נִדְרֹךְ עַל גַּלָּיו

אֶל מוּל רְנָנָה מְאַדֶּוֶת,

אֶל מוּל הַמֶּרְחָב הַחוֹמֵר.

עֲשַן אֲרֻבָּה מְלַחֵךְ

כָּנָף שֶׁל רָקִיעַ מָזְהֶבֶת,

דּוּגִית מִתְעַרְסֶלֶת קַלּוֹת

לְעֵבֶר מֶרְחָק לֹא-יָדוּעַ –

נִקְרָא לָהּ: שָׂאִינוּ;

נַשִּׁיר קַשְׂקַשֵׂי הַמַּדּוּעַ,

נַחֲלִיק

אֶל מַה שֶּׁמֵּעֵבֶר מִכָּאן הוּא,

אֶל מַה שֶּׁקַּיָּם בְּוַדַּאי –

וְהוּא כֹּה שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּנוּ.