פָּרָה גוֹעָה בַּחֲצוֹת הַלַּיִל

אֶל תּוֹךְ הַדֶּמֶם שֶׁנִּקְרַש

כָּבֵד, אָטוּם וְלַח.

הַגְּעִיָּה בָּאָה מֵאַיִן?

מֵרֶפֶת בּוֹדְדָה בִּקְצֵה מִגְרָשׁ

אֶל פַּר כָּלוּא וּבִנְחִירוֹ הֶחָח?

מִבֵּין סוֹרֵג שֶׁל בֵּית הַּמִּטְבָּחַיִם,

הַמַּאֲפִיל עַל שַׁחַז חַלָּפָיו?

נִגְלַד קַלּוֹת הָאֹפֶל הַפָּצוּעַ

וְקוּר חֲלוֹם אֶת הָעוֹלָם לָפַף –

עֲדֵי נִבְזַק לִמְרַאֲשׁוֹתֵי יָצוּעַ

שׁוּב קוֹל פָּרָה גוֹעָה מְמֻשָּׁכוֹת.

וְצַר עַל הַפָּרָה הַמְשַׁוַּעַת

וּמְחַתְּלָה בַּפַּחַד הַשָּׁחֹר

תֵּבֵל נִרְדֶּמֶת וְנִרְגַּעַת.

הַקּוֹל מַצִּית בַּחֲרָדָה אֶת פְּתִיל הַדַּעַת:

זוֹ גְעִיָּה מִסּוֹף עוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

לִקְרַאת מָחָר טוֹמֵן אֶת חַלָּפוֹ.

תשט"ז