הַשְׁתִיקָה הִיא מִבְצַר הַפְּלָאִים

שֶׁלִּי וְשֶׁלָךְ, שֶׁל כֻּלָנוּ.

גַּסֻּיּוֹת הַדִּבּוּר נִתְנַדְּפוּ,

לְחוֹף הַדְּמָמוֹת כִּי הִגַּעְנוּ.

הַהִרְהוּר מְשֻׁחְרָר מִכְּבָלִים

וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ הַמְרַחֶפֶת,

מְמַזֵּג נִגּוּדֵי הֲוָיוֹת

בְּצַד מַמָּשׁוּת מְרַפְרֶפֶת.

וְתֵבֵל, מִסְתַּכְּלָה חוֹדְרָנִית,

לֹא תְגַל אֶת עֻבַּר הַמַּחְשֶׁבֶת;

מַה טּוֹב כִּי בְּטֶרֶם נוֹלַד,

בַּשְּׁתִיקָה כָּרִינוּ לוֹ קֶבֶר.

אַךְ הוּא חַי בְּמִבְצַר הַפְּלָאִים

וְעוֹלֶה בְּנוֹיוֹ וּפוֹרֵחַ,

כִּי אִישׁ לֹא יִשׁזֹף אֶת צִבְעוֹ

וְאִיש לֹא יִקְלֹט אֶת הָרֵיחַ.