הַקֶּצֶב אָחִיד.

שְׁלָשְׁתֵּנוּ הוֹלְכִים בִּנְתִיבָה מִתְפַּתֶּלֶת.

הַקֶּצֶב אָחִיד וְהוּא רַךְ וּמְרַחֵף,

אַךְ בּוֹדֵד כָּל אֶחָד בְּמִרְחַף הֲגִיגִים,

בְּמִזְמוֹר צְעָדָיו אֶל תַּכְלִית מְקֻפֶּלֶת,

בְּצִבְיוֹן הַמִּלִּים לְלֹא הֶגֶה וָקוֹל,

כִּי שְׁלָשְׁתֵּנוּ הוֹלְכִים וּבוֹדֵד כָּל אֶחָד.

הַאֶחָד מִתְרוֹנֵן (וְהַקֶּצֶב אָחִיד):

הַשָּׁמַיִם קְרוֹבִים וְרַכָּה כֹּה הֶתְּכֵלֶת.

לִי הַיָּם הַיָּרֹק עִם תַּחְרִים אַדְוָתוֹ.

נַעֲרָה מְצַפָּה לִי, נִשְׁעֶנֶת אֶל בְּרוֹש,

וְאֶשְׁכּוֹל כּוֹכָבִים בְּיָדִי לָהּ לְזֵר,

וְכַנְפֵי צְעָדַי נִשָּׂאוֹת-נִשָּׂאוֹת – – –

מְחַשֵּׁב הַשֵּׁנִי (וְהַקֶּצֶב אָחִיד):

עוֹד הַיּוֹם כֹּה נֵלֵךְ וְעוֹד יוֹם וְעוֹד לַיְלָה.

הָרָקִיעַ אָדִישׁ עֵין הַיָּם עֲגוּמָה,

וּבַבַּיִת חוֹרֵק הָאַלְמוֹן,

וְהַשְּׁכוֹל מְיַבֵּב שְׁתִיקָתוֹ בְּעַצֶּבֶת,

וְאֵימַת הַדְּמָמָה מַלְחִיתָה עַל הַסַּף…

מְהַמֶּה הַשְּׁלִישִׁי (וְהַקֶּצֶב אָחִיד):

רָחֲקוּ אֳפָקִים.

הַגְּבוּלוֹת נֶעֶלְמוּ וְאִלְּמִים הַשָּׁמַים.

עוֹד מְעַט וְתִצְלֹל הַנְּתִיבָה

בְּנִבְכֵי הַחוֹלוֹת עַל דַּרְכֵּנוּ,

וְאַחַר שׁוּב תָּצִיץ וְתִרְמֹז

לְהַמְשִׁיךְ וְלָלֶכֶת-לָלֶכֶת,

כִּי אֵין גְּבוּל וְאֵין בַּיִת חוֹכֶה,

כִּי טָבְחוּ הַיָּמִים אֶת הַכֹּסֶף

וְהָרְסוּ כָּל מַשְׁקוֹף צִפִּיָה לַחוֹזֵר.

שְׁלָשְׁתֵּנוּ הוֹלְכִים וּבוֹדֵד כָּל אֶחָד.

נַעֲרָה וְאַלְמוֹן וְאֵין-גְּבוּל

נִקְלָעִים בְּקִצְבָּם הָאָחִיד.