חֲצוֹת.

בָּאֹפֶל הָעֵינַיִם נִנְעָצוֹת.

צוּלָה,

צוּלַת כְּאֵב וְגַעְגּוּעִים, צוּלַת עַצֶּבֶת.

תֵּבֵל כֻּלָּהּ

רַק פְּקַעַת חֲשֵׁכָה צוֹרֶבֶת.

חֶלְקַת סָדִין

וְרֹךְ הַכַּר

דּוֹקְרִים בִּבְדִידוּתָם הַנֶּעְגֶּמֶת,

וְאִזְמְלֵי עֶרְגָּה חַדִּים

חוֹתְכִים אֶת הַבָּשָׂר

בִּמְחוֹל הַשֶּׁגַע עַד אֵין גֶּמֶר.

וּפֶתַע אוֹר:

נִצְּתוּ וְרָדִים בְּתוֹךְ צִנְצֶנֶת –

הַדָּם בְּתוֹךְ עוֹרְקֵי הָעַלְעָלִים

הֵחֵל פִּתְאוֹם לִבְעֹר.

כּוֹתֶרֶת אֶל כּוֹתֶרֶת בְּאִשָּׁהּ נִרְכֶּנֶת,

וְהֵן דּוֹלְקוֹת כְּגֶחָלִים.

וְכֹה פִּלְאִי הָאוֹר לָעַיִן

בְּזֶה הַלֵּיל שֶׁהוּא כֻּלּוֹ שׁוֹאֵג בְּדוּמִיָּה

“הֱיוֹת בָּדָד”,

עַד הֵאָכֵל מֵרֹב כְּמִיהָה

אֲבָל הַתְּרִיס כֹּה מְחֻגָּו:

הִנֵּה דִמְדּוּם תָּקְעוּ קַרְנֵי הַשַׁחַר

כִּתְקֹעַ הַסַּכִּין בַּגַּב,

מָחוּ מִן הַוְּרָדִים הָאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת –

וְאוֹר חִוֵּר-פּוֹשֵׁר לַחֶדֶר מְסֻנָּן,

וְעַלְעֲלֵי וְרָדִים, כְּעֵין דְּמָעוֹת,

נוֹשְׁרִים נוֹשְׁרִים עַל הַשֻּׁלְחָן.