גּוּף מְלָכִים עָיֵף מִצָּהֳרֵי הַפֶּרֶךְ,

פִּי־מֶלֶךְ מְחֻבַּט שִׁגְרַת־שָׁרָב קָשָׁה,

חֹלִי פְּקָדוֹ, וְסוֹד הַתַּאֲוָה הָאֲנוּשָׁה –

וְרַק נָזִיר פּוֹרֵץ גָּדֵר לַעֲשׂוֹת־לוֹ דֶרֶךְ.

הֲלֹא יוֹם־יוֹם אֲנַחְנוּ טְהוֹרִים פָּחוֹת.

בּוֹסְסִים בַּשּׁוּק כְּעַל כַּרְעֵי יוֹנָה עִוֶּרֶת.

כַּמָּה תִשְׁמֹר בְּקִרְבְּךָ כְּמוֹ אֶבֶן בְּכַוֶּרֶת

נָזִיר עוֹשֶׂה־דַרְכּוֹ מִבְּלִי מָכֹר וּקְנוֹת?