אֵין אָרֹךְ כְּרֶגַע,

כִּי הַשָּׁנִים פּוֹזְמוֹת מִנְיָן.

לָבִיא עַל מְרוֹם לֵיל־טֶרֶף וְחֻרְבָּן –

יוֹנָה שׁוֹלֵחַ מִגּוּפוֹ.

שֵׂיבַת לָבִיא בְּדִיחָה,

פְּרֵדָה הָיְתָה – וּכְבָר אֵינֶנָּהּ.

תָּמִיד עֲנַן־יוֹנִים עוֹלֶה,

צוֹמֵחַ מֵרַקּוֹת.

מִדֶּרֶךְ, מִמֶּרְחָק,

קְלַסְתֵּר אֲהוּב־עָבָר רוֹמֵז:

שׂוֹחֵק הָעַז בְּרֹךְ –

פָּנִים בְּקוּעֵי־עָפָר,

יָדַיִם מְרוּמוֹת־יִגְעָה.

וַיְהִי בְּעֶרֶב־חַג,

וַאֲנָשִׁים חוֹפְזִים כְּמוֹ דָגִים בָּעֲרָפֵל,

וְהָעוֹלָם רִבּוּעַ עַל רִבּוּעַ,

סוֹרַג־בַּרְזֶל בְּעֵין אָדָם נֶחְפָּז –

לַהַק־יוֹנִים מַמְרִיא פִּתְאֹם

מֵאֲרָיוֹת־שֶׁל־אָז,

וּמִתְמַלְּאוֹת עֵינַיִם, וְאוֹר הוֹמֶה כְּיָם,

וְהַשָּׁנִים פּוֹזְמוֹת.