לֵיל מְנוּחָה, לָבִיא,

וְלַיְלָה טוֹב לְךָ

בִּסְגֹר אֶגְרוֹף־רוּחוֹת,

עַל אֲדָמָה קָשָׁה.

רֹאשְׁךָ סְבוּךְ־כְּרָמִים,

וּפְקַעַת־נְשִׁימָה,

כּוֹכָב שׁוֹמֵר רֹאשְׁךָ,

שׁוּעָל קָטָן לֹא בָּא.

דָּמְךָ לֵילִי לָבָן

מְלוּחַ־כּוֹכָבִים, –

חִבּוּק שְׂמִיכָה גַבְרִית,

תּוּגַת מִטָּה צָרָה.

עַל מַעֲרֹם גּוּפְךָ,

הַנְּהָרוֹת חוֹלְפִים;

שָׁנִים קָמוֹת בִּשְּׁנָת,

הָרָע עוֹמֵד קָרוֹב.

וְאֵין לִי עֹז־שִׁרְיוֹן,

וְלֹא חוֹמַת־מָגֵן,

– בָּשָׂר־וָדָם כְּמוֹתְךָ,

חִסְפּוּס לֵילִי קָצָר.

וּרְחוֹקָה אֲנִי,

וְחֹם־כַּפְּךָ חֻמִּי,

קוֹשֶׁבֶת אֶת שְׁנָתְךָ

לָבָן בְּתוֹךְ לָבָן

וְגָבַר זָע בִּשְׁנָת

שׁוֹשַׁן אַרְבַּע רוּחוֹת

וְכָל מְאֹד חַיַּי

סוֹכֵך נְשִׁימָתוֹ

וְלַיְלָה טוֹב, יְדִיד.

לֵיל מְנוּחָה, לָבִיא.