הָיֹה הָיְתָה תֵּבָה קְטַנָּה מְשֻׁבָּצָה אַבְנֵי-עוֹלָם: סַפִּיר

בָּרֶקֶת

לֶשֶׁם

אִזְמָרַגְּדִּ.

הַיָּד

אֲשֶׁר צֵרְפָה אוֹתָן לְכֶתֶר

בַּסֵּדֶר הַמַּשְׁלִים בֵּין רַחַשׁ הַיָּגוֹן וְהַנִּגּוּן,

קִפְּחָה דָמָהּ הַחַם תּוֹךְ מַעֲשֶׂה.

לַיָּד עָזְרָה הָעַיִן,

שֶׁמַּבָּטָהּ שָׁנוּן וּמְדֻיָּק כְּחֵץ,

שִׁמֵּשׁ לָהּ אַרְדִּיכָל.

הַלָּה אֶת חִשּׁוּבָיו חָתַךְ כְּתַעַר,

הֵפִיחַ נֶפֶשׁ בַּמִּבְנֶה בְּפֶלֶס,

הִשְׁתִּית כָּל אֶבֶן עַל יְסוֹד אֵיתָן

וְכַאֲשֶׁר הַתֹּאַם נֶהְפַּךְ לְכֹחַ,

נָמוֹג הַחֹמֶר לְצוּרוֹת שָׁרוֹת

וְהַגִּבּוּב נִכְלָם.

הִשְׁגִּיחַ הַבּוֹרֵא בִּכְלִי נָדִיר זֶה,

מָצָא בּוֹ, כִּי צְנִיעוּת וְיֹפִי,

קַמְּצָנוּת וְעֹשֶׁר,

מִשְׂחָק וְכֹבֶד-רֹאשׁ

רֻתְּקוּ יַחְדָּו לְחֵפֶץ-חֲמוּדוֹת.

תָּמַהּ בּוֹנֵה-עוֹלָם וַיֹּאמֶר:

שְׁמַע בְּנִי, אֲשֶׁר תֵּבַת-הָעֲדָיִים הִצַּבְתָּ!

אִם אַהֲבָה כָּזֹאת עַל אֲבָנַי הִשְׁפַּעְתָּ

בְּאֹרֶךְ-רוּחַ,

בְּתַחְבּוּלוֹת-דִּמְיוֹן,

בְּהַשְׁרָאָה,

קוּם וַעֲשֵׂה-נָא חֶסֶד לִבְרוּאַי

תּוֹעֵי-הַטַּעַם וְזוֹנֵי הַיֹּפִי:

שַׁבְּצֵם בְּכִפָּתִי הָרוֹמֵמָה,

לַמְּדֵם לְהִתְנוֹצֵץ כְּאוֹר-כּוֹכָב,

לְהִדֹּם כְּרַחַשׁ הַתְּפִלָּה,

לְהִתְפַּלֵּל כְּמוֹ מָחוֹל קוֹפֵא עַל פְּנֵי הַמַּיִם!

בִּזְכוּת יָדְךָ וּמַבָּטְךָ

שָׁרְתָה הָאֲצִילוּת עַל אֲבָנִים חֵרְשׁוֹת

עַד אִם הָיוּ לְאִזְמָרַגְדְּ

סַפִּיר

בָּרֶקֶת

לֶשֶׁם,

כְּשֵׁם שֶׁבְּחַסְדִּי

גָּאוֹן וְתֹאַר סוּס-הָעֲרָבָה לָבַשׁ וְהָאַבִּיר – גְּבוּרָה.