הֹלֶם שֶׁל צְלִיל שָׁעוֹן –

כִּרְסִיס-רִמּוֹן שׁוֹחֵר רָעָה,

אֶת חֲלוֹמוֹ הִבְקִיעַ.

שׁוּב וַעֲצֹם עֵינֶיךָ, נַעַר!

עוֹד לַיְלָה.

בֵּין חֲמִימוּת הַכַּר וְקֶרַח הַסָּפֵק

בַּקֵּשׁ לְךָ מִסְתּוֹר עַד בֹּקֶר!

פִּצְעֵי חֲלוֹם

לָנֶצַח לֹא יַגְלִידוּ.

גַּם אִם יָנֵצוּ כִּפְרָחִים שֶׁל דָּם.

גַּם אִם יָאִירוּ דֶּרֶךְ לַכּוֹשְׁלִים בְּתֹם,

הֵם לֹא יַגְלִידוּ.

אוּלַי, יַמְתִּינוּ בְּעֶרְגָּה אִלֶּמֶת,

שֶׁנַּעַל אֲהוּבָה תִּדְרֹךְ עַל צַלַּקְתָּם

אוֹ יִתְכַּוְּצוּ בַּעֲנָוָה שְׁחוֹרָה

כִּנְזִירוֹת קְטַנּוֹת שֶׁלֹּא זָכוּ

לִפְתֹּר חִידַת כִּסּוּפֵיהֶן לַשֶּׁמֶשׁ.