יָדִי כָּרְתָה בַּחֲלוֹמִי

עֵץ.

רָאִיתִי שָׁרָשָׁיו שְׁרוּיִים בְּדָם נוֹצֵץ

נוֹבֵעַ מִדָּמִי.

יָדִי כִּנְבוּכָה דִּבְּרָה וְהַמִּלִּים נָשְׁרוּ עָלָיו

כְּמוֹ עָלִים זַכִּים שֶׁל סְתָו

וְאָז כְּעֵץ צָמַחְתִּי אֶל עַצְמִי.

פְּלָגִים טְמִירִים פִּכּוּ בְּתוֹךְ גִּזְעִי

וּבְקוֹלוֹת כְּסוּפִים קָרְאוּ:

הִתְפָּעֲמִי, נַפְשִׁי, הִתְפָּעֲמִי!

הֲלֹא זוֹ הָעֵדוּת כִּי לְעוֹלָם תִּחְיִי

בִּוְרִיד-עָלֶה מָתוֹק,

בְּנֵטֶף טַל יָרֹק

וְאֶל סוֹדוֹת דָּמֵךְ

תֵּרְדִי לִצְמֹחַ אֶל עַצְמֵךְ.