אִוְשַׁת הַיָּם נָשָׂאנוּ עַל כָּתֵף.

נָשַׁמְנוּ שִׁיר וָמֶלַח וְנוֹצוֹת.

כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה חֵרוּת וְעִלָּפוֹן

לֹא טָעֲמוּ הַקֵּיסָרִים שֶׁל רוֹמִי

וְלֹא חוֹלֵי הָרוּחַ בְּיַפַּן.

הָיִית כֹּה נַעֲלָה בְּהֵעָדְרֵךְ,

שֶׁהָגוּתֵךְ נָדַמָּה וְלִבֵּךְ צִפְצֵף.

רַק לְדָגִים הַזְּכוּת לִשְׁפֹּט.

רַק לִשְׁחָפִים הַזְּכוּת לִצְרֹחַ.

נִשְׂגָּב וְנֶהְדָּר מִזֶּה

הוּא הַבּוֹרֵא לוֹ כּוֹכָבִים,

מְשַׁעְבְּדָם לְמִשְׂחָקוֹ בָּעֶרֶב

וּמִתְעַלֵּם מִקִּיּוּמָם עִם שַׁחַר.