בְּהִוָּלֵד הַזֶּמֶר

הָאֲבָנִים נוֹשְׁמוֹת.

הַזְּמָן לוֹבֵשׁ קַשְׁיוּת שֶׁל חֹמֶר

וְהוּא דְּמָמָה וְקֶשֶׁב-סֶלַע,

וְהוּא צוּרוֹת חַדּוֹת-חִתּוּךְ,

אֲשֶׁר בָּהֶן כִּבְיַהֲלוֹם

יוֹקְדִים צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת

וְדוֹעֲכוֹת פְּנִינֵי-עָנָן.

לְעֵת כָּזֹאת, אִם יוֹם אִם לַיְלָה,

הַשּׁוֹשַׁנִּים עוֹטְפוֹת סָגֹל,

הַשַּׁיִשׁ מְלַבְלֵב,

כְּאֵב הָאוֹהֲבִים דּוֹלֵחַ

עַד יִצְטַלֵּל בְּדֶמַע.

לְעֵת כָּזֹאת לֹא יִתְעַלְּסוּ עַל עֶרֶשׂ

הָעֲיֵפוּת וְהַמְּנוּחָה.

שְׁנֵי נִגּוּנִים שְׁלוּבִים חוֹזְרִים הַבַּיְתָה:

אֶחָד מִגֵּיא הַמָּוֶת,

וּמִמִּשְׂחָק – מִשְׁנֵהוּ.

וַעֲלֵיהֶם פְּרוּשָׂה עַנְוַת-הָאֹשֶׁר,

הַשְּׁזוּרָה בְּחוּט שֶׁל עֶצֶב בּוֹ נִרְקָמִים בִּגְדֵי הֶחָג.

בְּהִוָּלֵד הַזֶּמֶר.