כּוּכִים כְּחֻלִּים

מְסַלְסְלִים עַצֶּבֶת,

עָקְמַת גַּג פּוֹזְלָה

בַּמַּעֲלֶה.

הוֹד זִקְנָה:

דֹּמֶן-דּוֹרוֹת

דָּשֵׁן, מָתוֹק

נִשְׁפָּךְ כִּדְבַשׁ

בְּמִטַּת-סִמְטָא.

שֶׁמֶן, עִטְרָן,

גֶּלְלֵי חֲמוֹר,

פּוֹעֵם רָחוֹק

סַנְדָּל אָדֹם

וּצְמוּק-לֶחִי, צָהֹב

מֵאִיר “בַּעַל הַנֵּס”

וְהָרַמְבַּ"ם

“חֲמִשִּׁיּוֹתֵיהֶם”¹

פּוֹשְׁטִים בִּדְחִילוּ

עַל קְהַל מְזַמְּרִים

בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת;

בַּעֲרוּצִים בֵּין אֲבָנֵי-שְׁחוֹר,

כְּחוֹל וְתֹם מָשְׁחוּ

יְדֵי סַבְתּוֹת צְמוּקוֹת:

כְּבוֹד שַׁבָּת –

כְּבוֹד שַׁבָּת. –

1930