אֵיכָה אֵבְךְּ וְדִמְעָה אָיִן.

הָלוֹךְ וְטָפוֹף בְּרַגְלֵי מֶרִי

עַל חוֹל אַדְמָתֵךְ – אַתְּ.

לֹא גֹּרֶן וְלֹא זַיִת,

עֲרוּגוֹת קְלוֹקְלוֹת

תִּסְחֲטִי כָּאן,

וְאַבְנֵי-מֶלֶט

עַל חָזֵךְ הָרָזֶה.

עֲרָבַיִךְ עוֹד יִזְלְפוּ מָה

מִיץ-כּוֹכָבִים אֶל לַחְלוּחִית-יָם;

אֶדְבַּק עִם עֶרֶב אֶל שׁוּלֵי גִבְעוֹתַיִךְ,

כְּחִלְפָה צְחִיחָה מְיַבֶּבֶת.

1928