לֹא אָח וְאֵשׁ כִּירַיִם

לְךָ אֲטַפֵּחַ –

עֵינֵי חַיָּה יְרֻקּוֹת עוֹמְדוֹת,

וּבְרָקִים כְּחֻלִּים

יוֹרוּ גִּצִּים וִיגַשְּׁשׁוּ

אֶת אֲשֶׂר מֵעֵבֶר

לַבִּצּוֹת הַכְּבֵדוֹת הַחַמּוֹת –

וּבְרָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת תָּרֹן זֶה כְּבָר

צִנַּת-בֹּקֶר טוֹבָה

מַרְעִידָה

לִקְרַאת אוֹרוֹת לֹא הָיוּ עוֹד…

אַךְ עֵת כְּיֶלֶד מֻשְׁלָךְ

עַל בִּרְכַּי תָּנוּחַ –

וְנִצְבְּרוּ הֲמוֹן יוֹנִים לְבָנוֹת

וְרִשְׁרְשׁוּ בְּרַחֲמִים וְטָהֳרָה

סְבִיב רֹאשְׁךָ הַנּוּגֶה,

וּבָנוּ לְךָ קֵן בִּלְבָבִי –

סֻכָּה תַּמָּה, כִּירָה חַמָּה,

מֵעַל יְצוּעֲךָ רֹאשׁ כָּבֵד תָּרִים,

לִבְּךָ לֹא יֵדַע עַל מָה יַעֲגֹב,

הָהּ, כִּי בְּלִי דַּעַת כָּל הַלַּיְלָה

אַחֲרַי, בִּדְרָכַי הַקָּשׁוֹת,

בִּכְבָלִים לֹא יִנָּתֵקוּ גְּרַרְתִּיךָ.

1926