לשושנה ב. ולוֹרֶת פ.

אשר הלכו ללא שוב¹

לְאַחְיוֹתַי הָעֲנִיּוֹת, הַנִּסְעָרוֹת,

הַצָּפוֹת עֲלֵי גַּעַשׁ הַנַּחְשׁוֹל

אֱלֵי אוֹבֵד:

יְדֵיכֶן אֵלַי נְשׂוּאוֹת, וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶן

מֵעַל פְּנֵי הַתְּהוֹם מְבַקְשׁוֹת אֲחִיזָה,

עֵינֵיכֶן הַפְּקוּחוֹת דְּבֵקוֹת בִּי:

עֶזְרָה!

אַךְ כַּבְלֵי הַהַצָּלָה נֻתְּקוּ

זֶה כְּבָר בְּיַד הַגּוֹרָל,

וּבְיָדַי רַק קוּרֵי עַכָּבִישׁ נוֹתָרוּ.

הִנֵּה דַּם לִבִּי לָכֵן,

הַיָּפוֹת הַנִּשָּׁאוֹת נִשָּׁאוֹת

וְעוֹבְרוֹת מֵעַל פָּנַי…

וַאֲנִי הַיּוֹשְׁבָה

עֲלֵי צוּקֵי הַסֶּלַע

חֶרֶשׂ מְכַרְסֵם הַנַּחְשׁוֹל אֶת הָאֶבֶן,

וְגִידֵי חוֹל מִתְפּוֹרֵר

בְּאֶצְבַּע תּוֹהָה

יוֹם-יוֹם אֶגְרֹר,

וְעֶרֶב אֶחָד

פֶּתַע יְנֻפַּץ הַכֹּל,

וְאָחַז הַנַּחְשׁוֹל

וְנָשָׂא אֶת אֲשֶׂר לוֹ – – –

חילואן תרפ"ד

1924