שְׂאוּ לִי, חֲלָלַי,

לֹא מִיָּדִי בָּאַתְכֶם זֹאת.

פֶּלְאי נָתַן חֶרֶב בְּיָדִי

וַיְצַו עָלַי מִלְחָמָה.

כְּרוֹכֵב עִוֵּר אֶעֱבֹר שׁוּרוֹתֵיכֶם

וְסוּסִי כְּרוּב-שָׂטָן

דּוֹרֵךְ בְּסִלּוּדִים

עֲלֵי גּוּפִים צְעִירִים;

בְּגַת הַחַיִּים בַּתָּוֶךְ

עוֹמֵד מִזְבֵּחַ לִי –

אֲקַטֵּר לְאֵל אֶחָד

וּפָנָיו לֹא יֵרָאוּ…

לָכֵן אֶפְשֹׁט בָּכֶם

בְּדַהֲרוֹת-דַּהֲרוֹת סוּסַי

וּבְשַׂרְכֶם הָרַךְ

חָצִיר לְפַרְסוֹתָיו הַדּוֹלְקוֹת.