בָּרוּךְ אַתָּה לִי, הַשָּׁלוֹם הַכָּחֹל,

הָעוֹלֶה מִן הַיָּם וּמִן הָעֵינַיִם.

יָדוֹעַ אֵדַע: עוֹד הָאָחוּ מוֹרִיק

בְּשִׁפּוּלֵי-הָר

וּבְהֵמָה שָׁם תִּמְשֹׁךְ בַּתֶּלֶם.

וּפֹה גּוֹעֲשִׁים בִּעוּתִים,

שְׂרָרָה וָהֶבֶל –

עֶדְרֵי-אָדָם

בּוֹנִים לָמוֹ בָּבֶל.

שְׁנַיִם פּוֹחֲזִים פּוֹרְקֵי-עֹל

אֶל הָאִי נִמְלָטוּ.

עַל הַמִּגְדָּל יִשְׁתּוֹלֵל הַשַּׂר:

“בְּרִית בְּנֵי-בָּגֶד!”

הַס, אָחִי,

פְּרוּסָה לִי, פְּרוּסָה לָךְ –

חֶרֶשׂ נְכַרְסֵם מֵעוּגַת הַנֵּצַח…

שְׁכוּחִים מִלֵּב, כְּחֻלֵּי עַיִן,

נִבְנֶה לָנוּ תַּנּוּרִים,

צַעֲצוּעֵי-תֹּם מְיֻתָּרִים.

הָהּ, לוּ רַק לֹא יַשִּׂיגֵנוּ

הַמְמֻנֶּה עַל מַתְכֹּנֶת-הַלְּבֵנִים,

לוּ פָּסַח עָלֵינוּ הַנּוֹגֵשׂ!

תל אביב, 1935